עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א י
אמנם האשה צריכה לבנים ביותר שהם חוטרי לידה כדבריהם ז"ל (יבמות סה ב), ועל ידם תהא חביבה על בעלה. כאמרם (כתובות נט ב) אין אשה אלא לבנים. וכתיב יִבְעָלוּךְ בָּנָיִךְ (ישעיה סב ה). כי טפות הזרע שהבנים נוצרים מהן הן רובעות אותה תמיד כל ימי העבור ומוציאות שלמותה מן הכח אל הפועל. ועם זה הבנים המה משלימים התכלית בה בלי ספק, לפי שאין בה שלמות עצמה כמו האדם, כי על כן אמרו (קידושין פ ב) שדעתה קלה, ומבקשת השלמתה על ידם, כרחל שאמרה הָבָה לִּי בָנִים (בראשית ל א). אף על גב דלא מיפקדא. ובהצטרף אליה דעת האב ודעת הבנים ודעת נותן הצורות כמו שאנו עתידים לבאר, שכולם מתוארים בפקידה, יצדק מאד אמרם ז"ל (נדה מה ב) על פסוק וַיִּבֶן (ה' אלקים) אֶת הַצֵּלָע (בראשית ב כב). שנתן בינה באשה יותר מן האיש. וידוע שהבינה אוצר הדעת היא, כמו שפי' הרמב"ם באבות סוף פרק ג' (משנה אבות ג יז). וקושית נחלת אבות בטלה מעקרא, כי במדת האנושיות התנא מדבר לא באלקיות לפי פשוטן של דברים. אף כאן בהצטרף אצל הירח דעת עליון נותן הצורות, ודעת הבנים ישראל בוניה ודאי, כדדרשינן מיתורא דקרא שהם במצותו רואים הליכות השמש ומונין לה לירח באמנה אתו, הנה בזה בלי ספק חבה יתרה נודעת לה. ואמנם היו הככבים מהדרים ממשלת הלילה, עד שיצדק אמרנו שהמאורות שניהם גדולים מתחלת יצירתם, השמש ברוב בנין והירח ברוב מנין. והנה בשתוף הנהגותיהם בשויי גמור יושג התכלית בבריאה כמו שיבא: