עשרה מאמרות מאמר אם כל חי א ד

<< עשרה מאמרות - מאמר אם כל חי - חלק א פרק ד >>

אך המובן מלשון צווי הוא בלי ספק חדוש בריאה בטבע הצדקת, שלא היתה עקרה בלבד כדרך כל הארץ אלא מתחלת יצירתה היתה חסרה השלפוחית שהולד נוצר בתוכה, ועל זה אמרו חכמים (ילקוט שמעוני על בראשית יז - רמז פ"ב) שעקר מטרון לא היה לה, והוצרך הקב"ה לצוות על יצירת הכלי הזה בה בדרך פלא, והוא בטבעה חדוש מעשה בראשית דכתיב ביה כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד (תהלים לג ט). כתיב התם אָמַר וצִוָּה וכתיב הכא פָּקַד אֶת שָׂרָה כַּאֲשֶׁר אָמָר (בראשית כא א). ואמנם במשמע המנוי פשוט ומבואר, שכשם שנתמנה אברהם אַב הֲמוֹן גּוֹיִם (בראשית יז ה), כך היתה שרה אמנו אם כל חי. פירוש אם לכל איש חי, אלו הצדיקים שאפילו במיתתם קרויים חיים (ברכות יח א), וכל הגרים העתידים להתגייר בכלל הזה כמו שעוד נזכיר. והנה בין הבתרים נאמר לאברהם כי יהיה זרעו דומה לככבים שבוראן לבדו סופרן (בראשית טו ה), וגם קודם לכן אחרי הפרד לוט מעמו נאמר לו אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה (בראשית יג טז). שהוא מאמר הנחיי אל הקדמון בחיוב מציאותו וקיומו האיש המיוחד בלתי נתלה בזכותו ברוך הוא שמחבבן ומינה אותם, אבל בבן האמה פסיקא ליה למלאך הדובר בה שזרעו לא יספר מרוב (בראשית טז י) (ילקוט שמעוני על במדבר ד - רמז תרצ"ה), כי אין חפץ ברבוי אשר אין לפרטיו שלמות, כטעם הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים (מיכה ו ז). והם אילי נביות בכור ישמעאל (בראשית יג יד):