עקדת יצחק מבוא שערים

מבוא שערים בשם ה'עריכה

בזה השער יבאר שהתכלית כל עוד יתעלה יתעלו הפעולות המביאות אליו ויהיה בטוח בהגעתו:עריכה

למה שהיה שֶכָּל מלאכה וכל למוד וכל מעשה וכל בחירה אמנם יפנו אל הטוב הנכסף מפאת עושיהם, וגם אמנה לא כל אי זה תכלית שיוכסף' יתחדש ויתהווה מפעולות שיוקדמו אליו. אבל בחינת התכלית עם מה שקודם לו בחינת הצורה עם מה שהוא היולי לה. כי על כן שמו צורך ידיעתו להשגתו כמטרה לחץ. וזה, כי כאשר הצורה המושכלת תמציא ותכין הדברים הנאותים לקבלתה ומציאותם הפעליי יוציא הצורה ההיא אל הפועל, כן ציור התכלית בלב הפועל יזמין ויכין כל המעשים המתיחסים להגעתו ומציאותם יוציאוהו אל הפועל. כי אל התכלית סגולה נפלאה להמשיך ולהישיר אליו את אשר יכספהו. ואם יראה בתחלתו מפליג או נוטה בהישרתו ימין או שמאל ,כאשר יקרה למי שיקשור ראש החבל במקום החפץ וראשו השני יחזיק, עד שאם ימשכהו מצד הראש התקוע, או אם יבא בעצמו דרך החבל אשר בידו תהיה אצלו ההגעה לשם נקלה מאוד. אמנם אם יסכלהו איך יתיישר נגדו, חוייב מזה שבהתחלף מדרגת התכליות תתחלף לפי הן מדרגת הפעולות הקודמות אליהן. כי בהיות התכליות בשפל המדרגות הם ירדו לרגלם. ובהנשאם, ינשאו לעומתם. על כן הטיבו אשר דברו כל מעשיך יהיו לשם שמים, בהִמשך מזה שתי תועלות גדולות. הראשון- כי בהיות התכלית נורא ונשגב על כל התכליות, הפעולות המביאות אליו גם המה יעלו עמו. והשני- כי כאשר הוא ית' תכלית המעשה הוא בטוח ההגעה אליו על כל פני, מה שאין כן לשאר התכליות. כי אם יישירו אל המעשים היותר נאותים אל הגעתם לא יחייבו הגעתם, שכבר יקרה שלא יושגו לסבות. וזהו מבואר זהו שאמר הכתוב: "וקויי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו"[1]. אמר כי השמים מגמת פניהם אל התכלית העליון ההוא ית' ישיגום שתי תועלות האלה. ועל הראשונה, והוא הבטחון על השגת התכלית עכ"פ אמר יחליפו כח, כי לא ימנע מהם ללאות ועמל ישיגום בשום צד. ועל השנית שהוא יקר תפארת מדרגת הפעולות אמר כי ברוב התשוקה ההיא יעלו אבר כנשרים, יעופו וישכונו על גפי מרומי הענינים העליונים ההם מעלה מעלה. ולזה סמך אמרו ירוצו ולא ייגעו. כי אף על פי שהם פונים בזה משפל מצבם אל רום המעלה הנשקף על פני הדרושים העליונים מהם במדרגה בלתי בעל תכלית[2] והיה מהראוי שישיגם היגיעה שתשיג למי שעולה מהשפלה אל רום ההר. עכ"ז ירוצו ולא ייגעו. ועל הבטחון על השגת תכליתם אמר ילכו ולא ייעפו. כי אעפ"י שתתארך השגתו, לא ישיגם הלאות המשיג למי שירבה לו הדרך. אבל ילכו עד השיג תכליתם ולא ייעפו. והענין עצמו הוא מה שכוון המשורר באמרו: "ברוך הבא בשם ה' וכו'"[3] כי השם מגמת כל פעולותיו לשם ה' כמו שאמרנו, ישיגוהו שתי התועלות אשר זכרנו. ועל הראשון והוא מדרגת פעולתו על שאר הפעולות, אמר שהוא ברוך ומבורך בין הבאים מבית ה', כי זה יורה על מעלת התכלית ההוא מיתר הפעולות הנפעלות על ידי זולתו. ועל הבטחון בהשיג המבוקש אליו על כל פנים אמר, אל ה' ויאר לנו[4], אמר כי נכון לבו בטוח בה' אשר הוא תכליתו, שהוא על כל פנים יאיר ויישר אותנו דרך ישכון או להשגתו. ועל דרך שאמר שלח אורך ואמתך המה ינחוני[5] והמשיל לזה המשל עצמו אשר הנחנוהו ראשונה והוא שאם תאסור חג בעבותים עד קרנות המזבח, שהוא מקום החפץ והמכוון מתכלית הב"ח המובא בית ה', הנה לא ימלט מהגיע אל המקום אשר אליו נתבקש, והוא המזבח, אם שיבא לשם דרך החבל או שימשיכוהו אליו. ואמר אלי אתה ואודך אלהי וארוממך[6] על דרך שאמר משה אדונינו ע"ה זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו[7] כמו שיתבאר במקומו ב"ה. כי זה וזה הוא טעם לומר שמהצד ההוא יש לכל מבוא לכוין אל עבודתו ולשומו תכלית אל כל פעולותיו. גם שלמה אמר על הדרוש הזה עצמו מגדל עוז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב[8] כי על הגיעו אל הכוונה על כל פנים אמר צדיק כי הוא השלמות הקנייני הכולל כל השלמויות, כמו שמבאר החכם תואר הצדיק בספר הה' מהמדות. ונשגב על עוצם מעלת הפועל כמו שאמרנו. ואמר בו ירוץ על דרך שאמר הנביא ירוצו ולא ייגעו. ולפי שעוז המגדל לא יאות לעניין המרוצה, סמך לביאורו "הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו" (משלי י"ח י"א), לומר שמה שאמר מגדל לאו דווקא מגדל בנוי לתלפיות, אבל יאמר כן מהצד עצמו שהון עשיר הוא מגדל או קרית עוזו וכיושב בחומה נשגבה במשכיתו. כלומר, כי שם ה' הוא חוזק ועוז ותעצומות ביד הקורא בו לרוץ ולהגיע אל המבוקשים הגדולים מבלי שום עייפות ויגיעה כלל. והנה להיות הדבר כאשר הונח, היה דבר אדוננו דוד אל הפלשתי במעשה הגדול ההוא אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון ואנוכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל וגו' [9]היום הזה יסגרך וכו' [10]. הרי שכיון אל שני העניינים האלו. ועל הראשונה אמר אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון. ביאר לו בזה החילוף הנמרץ אשר בין פעולותיהם במדרגות, כי הוא בא בהשתדלות שפל ופחות במה שהוא מבוקש אנושי לבד. אמנם שהוא משתדל בעסק פועל מעולה מאוד במה שהוא פועל אלהי מכוון לעבודתו ולקנאתו. ועל השנית אמר יסגרך ה' בידי [11]. כי מאחר שאתה בא אלי במה שתבטח על בקיאותך בעניין המלחמה, ושמת מגמת פני תכליתך לקנות שם ותהילה בהיותך עורר חרב כידון וחנית על קהל רב ועם עצום ואין מכלים, והנה הוא ידוע כ"א השקפת התכלית הזה הישירך להיות מלומד ומזורז במלאכה ההיא עד שכבר נפל פחדך על מחנה גדול כיום הזה, לא יחוייב מזה שתנצח על כל פנים. שכבר אפשר שיערוך כנגדך איש גבור חיל גדול ועצום ממך ויהרגך. אמנם אנכי הבא בשם ה' צבאות אלהי ישראל וכו', כיון ששמתיהו תכלית לפעולותי וקנאת ה' צבאות תעשה זאת, לא די כי לבי סמוך ולא יירא מהנפילה בידך, אבל אני בטוח בה' כי היום הזה יסגרך בידי וידעו כל העם הזה כי לא בחרב ובחנית יהושיע ה', כי לה' המלחמה. ירצה כי לא יובטח המשים תכליתו הניצוח שינצח עכ"פ. אמנם מי שתכליתו ומגמת פניו הוא אל ה' ית', נעימות הניצוח בימינו תמיד, כי לה' המלחמה עם מעלת ורוממות המעשה כמו שאמרנו. והעניין הזה בעינו אמרו במקום אחר באר היטב. אמר אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלוהינו נזכיר[12], וביאר שני העניינים הנמשכים ועל ההבדל שביניהם במעלה ושפלות אמר המה כרעו ונפלו וכו' [13] ואמר שמצד בואם בסוסים וברכב, המה יבואו במדרגה פחותה ושפלה. אמנם אנחנו כשבאנו בשם ה', קמנו ונשאנו נס של גדולה וכמו שאמר ראשונה ובשם אלהינו נדגול. והיה זה המאמר שוה לאומרו אתה בא אלי בחרב וכו' ואנכי בא אלי וכו'. ועל בטחון הנצחון אמר ה' הושיעה המלך יעננו וכו' [14], דומה למה שאמר בכאן היום הזה יסגרך וכו' וגם למה שסיים ימלא ה' כל משאלותיך. ויתר כוונותיו במעשה ההוא הנכבד ובפליאות מאמריו אשר לשם בפרשת נח יתבארו יפה תחזה ותשמח בה':

ובמדרש לרז"ל שעל העניין הזה יסד דוד מזמור ה' אורי וישעי וכו'[15]. ועל זה היסוד אבארהו כפי אשר יראה בעיני נמשך אל הכוונה ומסכים אל הכתובים, אמר כי כאשר ישים מגמת פניו בכל פעולותיו אל התכלית העליון ההוא, מי הוא זה ואי זהו אשר יפול פחדתו עליו בכל עניניו מתחלתן ועד סופן. לא כאשר יתיעצו הקמים עליו בתחלת הענין כי על זה אמר בקרוב אלי מרעי לאכול את בשרי[16] והן הנה דברי הפלשתי עצמן לכה אלי ואתנה את בשרך וכו'[17] כי אז צרי ואויבי, והם מלך פלשתים וכל שריו, כולם היו בעזרי כאשר התנו בתחלה: ברו לכם איש וירד אלי אם יוכל להלחם בי וכו'[18] כי אחר זה בנפול גיבורם המה גם כן כשלו ונפלו כולם יחד ולא היה להם פה להשיב. גם יצדק צרי ואויבי לי, לי לעבדים על פי תנאם וזכר זה הענין המפורסם לראיה על שאר המעשים כי לא יירא ממחשבות האויבים ומעצתם בנפול עליו בתחילה וגם לא בהחילם לעשות מה שיזמו לעשות כי על זה אמר: "אם תחנה עלי מחנה וכו'"- וגם לא כאשר ישימוהו לפועל כי על זה אמר: "אם תקום עלי מלחמה" ואמר "בזאת אני בוטח". כי בכל צד מאלו הצדדין הוא בבטחון בזאת הכוונה שזכר באמרו "ה' אורי וישעי" כמו שזכרנו. ויתכן שירצה אחר שלא יירא לבי שתחנה עלי מחנה, היא עצמה הבטחה שלמה שלא תקום עלי מלחמה אם לא שתחנה מחנה תחלה. "אחת שאלתי מאת ה'" - כי בעצם ותמיד הוא פועל נוכח התכלית הזה העליון שאין צריך לומר בפועל הפרטי ההוא של הפלשתי שהוא הישר נכוחו למה שחרף מערכות אלהים חיים, כי אם בכל מעשיו ומלחמותיו יש לו השקפה תמידית אליו ית'. והוא שיבקש התגברות והתקוממות עליהם, כדי שיהיה שליו ושקט לחזות בנועמו ולבקר בהיכלו ואין מחריד. מה שאין כן המנגדים אליו הנלחמים בו שאין כוונתם כי אם אל המלחמה והנצוח מצד עצמן הוא מה שביאר במקום אחר "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה"[19] ירצה אפילו כי אדבר קשות על עסקי מלחמות אין דעתי ודעת הנלחמים בי שוה. כי אני מכוין אל השלום וההשקט אשר יבואו אחרי כן, והמה כוונתם למלחמה עצמה. "כי יצפנני בסכה" - אמר שכוונה זו תספיק לשיגין עליו ויצפנהו בסכה עד יעבור הוות האויבים ההם כי תקראנה אותו כאלה וגם עתה ירום ראשו על אויביו סביבותיו המבקשים את נפשו כשיש לפעולותיו מעלה נפלאה על פעולותיהם. "ואזבחה באהלו זבחי תרועה" - היא ההכנעה וההשתעבד אליו ית' עם הודאה והשבח שהוא ית' עושה כל להיות אליו מגמת פניו כמו שאמרנו ראשונה באומרו "אלי אתה ואודך וכו'" "הודו לה' וכו'". ולזה אמר אשירה ואזמרה לה'. ואחר שהקדים זאת הכוונה הנפלאה ערך לפניו ית' תפלתו המיוחדת אליו להצלחת נפשו וסדרה על האופן היותר נאות שאפשר כי מה שיתבאר הציעי הצעה אותה קראתיה: עיון תפילה אמרו חז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של אדם תחלה ואחר כך יתפלל. והוא מה שהקדימו מסדרי התפלות פסוקי דזמרה קודם התפלה. גם בתפלה עצמה, הקדימו אבות וגבורות וקדושות שהוא עצמו ענין האל הגדול הגבור והנורא. לפי ענינו יתבאר לפי האבות כמו שידוע לרבים. והנה זכרו הענין כלל ופרט. וראוי לערוך שבחים אלו תחלה כדי להישיר כוונת המתפלל אל מה שראוי לכוין אליו בתפלתו. וזה כי תואר הגדול יורה היותו ית' סבת הסבות מקטנם ועד גדולם וגדול שבכולם. ומעתה אין דבר גדול ונפלא ממנו ית' שלא יוכל המתפלל לשאול עליו וכמו שאמר[20] "היפלא מה' דבר". ותואר הגיבור יורה על יכולתו המוחלט ושאין מוחה בידו כמנהג מלכי אדמה מהשרים והיועצים. וכמו שאמר:[21] באשר דבר מלך שלטון וכו'. ותואר הנורא יורה על שהוא משגיח ושופט צדיק וישר לתת לאיש כדרכיו אין לפניו עוולה ולא משוא פנים ומזה יתישר המתפלל להצדיק עצמו בתפלה ולא ישאל דבר שלא כהוגן. וכמו שאמר שלמה ע"ה[22] "ונתת לאיש כדרכיו אשר תדע את לבבו". והכוונה הזאת באלו התארים תתבאר להם ז"ל במסכת יומא[23] במאמרם משה אמר האל הגדול הגבור והנורא. אתא ירמיהו ואמר גוים מרקדים[24] בהיכלו איה נוראותיו אמר האל הגדול הגבור ולא אמר נורא. אתא דניאל ואמר גוים משתעבדים בבניו איה גבורותיו אמר האל הגדול והנורא. אתו אנשי כנסת הגדולה. אמרו זו היא גבורותיו שכובש את כעסו ונותן ארך אפים לעוברי רצונו. זו היא נוראותיו שאלמלא נוראותיו אומה אחת איך יכולה לעמוד בין האומות. הנך רואה שירמיה מטעם היושר והמשפט היה מוציא והנורא. כי איך יתכן מצד יושרו שיהיו הגוים מרקדים ושמחים בהיכלו כגוי אשר צדקה עשה? ועל זה פירשו רז"ל אמרו[25] "צדיק אתה ה' כי אריב וכו' מדוע דרך רשעים צלחה וכו'". ודניאל מצד החולשה הנראית לעין מצד שגוים משתעבדים בבניו והוא יושב ותוהה כאיש נדהם וכמו שאמר הנביא "בעלונו אדונים זולתך"[26]. אמנם כנסת הגדולה החזירו הגבורה מהטעם עצמו. כי מאחר שהוא כובש את כעסו שהיה לו לקצוף עליהם ולייסר ולהוכיח לבניו, הוזקק שלא למחות במזיקין שלא כרצונו. וכמו שאמרו אוי לי שחרבתי את ביתי הנה הוא נוצח לגיבור שבגיבורים ואין זולתו. וגם החזירו והנורא מצד עוצם ההשגחה וההתבוננות בהעמדתם ביניהם בבטול מחשבותיהם ונכליהם דסלקי ונחתי בהם בכל עת ובכל שעה. ולהיות העצה נכונה מאוד התחיל בה מרע"ה באומרו ה' אלהים אתה החלות להראות את עבדך את גדלך וכו'. אעברה נא ואראה [27]. והדברים מבוארים לפי הכוונה וזה הדבר בעצמו אשר כיוון אליו המשורר בסוף זה המזמור שהיינו עליו [28] אמר שמע ה' קולי וכו' כי אחר שהקדים כל מה שאמרו ראשונה מהשבח כעין פסוקי דזמרה עכשיו בעת בתפלה חזר לסדר לו אלו הג' ענינים וכלל ראשונה בזכרו שם ה' כי הוא השם אשר יכלול האל הגדול הגבור והנורא יחד בלי ספק כמו שיתבאר זה יפה אצל לכן אמור לבני ישראל אני ה' בגו' ה'. והיה הכוונה באומרו שמע ה' קולי אקרא- כי כל נזכר דרך כלל, אמנם פרטם יזכרם אחרי כן אחת לאחת. ואם שינה את סדרן והנה על עניין הגבורה לענין שאלתו מיוחדת אמר "לך אמר לבי וכו'". ורוב המפרשים אמרו שהוא מאמר הלב אל עצמו שפניו יבקשו אל ה' ית' ואינו מתיישב יפה לפי הלשון. ולדעתי, כאן ביאר הסיבה שעליה היה מיחד התפלה אליו ית' ובעבורה השתוקק תמיד לשבת בבית ה' ולבקר בהיכלו. והוא, כדי שיושפע לו שם אצילות השפע האלהי ותנוח עליו רוח הקודש מאתו להשיג אמתת העיונים והדעות מבלי שום שיח וסיג ממה שישיגו לנמשכים אחר העיון הפילוסופי לפי מה שיסדו השכל האנושי בחקירותיו יחסוהו לשפע שכל הפועל המושפע עליהם. אבל שהוא לא היה מקוה ומיחל בהם שום תקוה ותוחלת לקבל בהם משום תועלת מזולתו ית'. ושהוא לבדו האל הגבור להצליחו ולהצילו מיד עושקיו כח. ולזה אמר כנגד השם י'ת עליך ועל השגת דבר מעניני אמתתך אמר לבי לשאר כוחותי בקשו פני כי אלי אתם צריכים ואני אביאכם אל מה שיושג בזה על שלמותו. כי חשב לו משפט האמת והצדק בזה והפך ממה שיגזרהו הוא, שקר. אבל אני לא אמשך אחריו בדרושים עליוניים כאלו כי את פניך ה' אבקש שתישרני באמתך ותלמדני שהיא גבוהה גבוהה מהשכל האנושי רוממות בלתי משוער. וכמה אמת הדרוש הזה עצמו מפיו ית' אל שמואל הנביא כשאמר לו: "האדם יראה לעינים וה' יראה וכו'"[29] כמו שיבא ביאורו יפה בתחלת ויצא ב"ה.

"אל תסתר פניך ממני וכו'"- הנה על צדקו נפשו בשאלתו, כמו שראוי לעשותו מצד היותו ית' נורא ושלא תחשב לו לעזות להיות השאלה קשה מצד המשיג והמושג אמר אל תסתר פניך וכו'. בקש מלפניו שלא יטרידוהו מבקשתו זאת הסבות ההנה. ואל עומק המושג אמר אל תסתר פניך ממני. ירצה שיקריב ויגלה אליו ההשגות העליונות המכוונות אל פניו ולא יסתרו ממנו מצד עליונותם. ועל קוצר המשיג אמר: "אל תט באף עבדך"- ירצה שלא יחרה אפך בעבדך בקרוב לדרוש ולבקר במופלא ממנו. ונתן טענה וסיבה לזה, באמרו: "עזרתי היית וכו'" ירצה, אחר שעזרתי היית מבטן אמי לתת בי שכל וצורה נכבדת פונה אל זאת התשוקה המעולה שזו היא התחלת שלמותי יאות לך שמכאן ואילך אל תטשני ואל תעזבני וכו'. כי המתחיל בדבר מבקשים ממנו לגמור.

"כי אבי ואמי עזבוני"- רחוק הוא שדוד יתרעם מאביו ואמו שעזבוהו ומבקש מה' ית' שיאספהו כי אין מאסף אליו ומי יתן כל יתומי עם ה' כמוהו. וחכמינו ז"ל בקשו בו צדדים, אמנם יראה שכיוון בזה למה שאמרנו מזכרון שבחו ית' מצד היותו האל הגדול שהכוונה שהוא סיבת הסיבות כולן ושאין דבר גדול ונפלא אליו מעשותו. וזה במה שירמוז במליצתו זאת אל מה שכתבו החכם בסוף המאמר השני מהשמע שמדרגת הדברים אשר קודם לתכלית בפעולות עם התכלית לענין המעשה, הם במדרגת ההקדמות לתולדה. כי כמו שהתולדה תמשך מההקדמות והם לה כמדרגות האב והאם, כן התכלית יצא אל הפועל כשיוקדמו במציאות הדברים הקודמים אליו כמו הלבנים והעצים לכותל, אלא שיראה הענין בהם מתחלף למה שהיתה התחלת המחשבה בלתי התחלת הוויה ותכלית המחשבה בלתי תכלית ההוויה. ועל המשל והדמוי הזה בעינו אמר דוד ליחס לו יתברך הגדולה בפעולות כולן ובסבותיהן הנה כאשר אסמוך בהשתדלותי להמשיך תכליות מבוקשים מהפעולות הראויות להקדים אליהם אשר הם לי בכל עניני במדרגת האב והאם. כלומר השכל האנושי יגזור עליהם שהם סיבותוהים המחייבות אותם לפי טבעם, כבר יקרה שעל הרוב עזבוני ולא אשיג התכלית כי תמצאן אותי או להם סיבה מונעת גוברת עליהם ושבלתם לא יולידו כאשר יחושב מהם ונשארתי עצור ועזוב. אמנם כאשר אשים מגמת פני תכליותי נוכח פני ה' לא יבצר ממני ככל אשר בלבבי לעשות. וזהו אמרו: "וה' יאספני"- כי את אשר יבחר בו לתכליותיו יקריב אליו הגעתם עכ"פ כמו שאמרנו. וכאשר סיים לכלהו שבחי דמריה על הסדר הנאמר, רצוני כלל ופרט, התחיל בעיקר השאלה ופרטיותיה ואמר הורני ה' דרכך וכו'. יבקש מלפניו ית' שיראהו התכלית הנכון וגם הוא ינחהו באורח מישור להגיעו אליו מבלי שיטה אל הימין או אל השמאל. והוא התכלית הטוב בלימוד וההישרה בהודיע המבוקש והדרכים המביאים אליו. והוא מה שיגיע מסגולת זה התכלית הנפלא כמו שאמר הכתוב בלכ דרכיך דעהו וכו'. כי האו תועלת נפלא מסלק כמה ספקות כאשר יתבאר יפה בפרשת במדבר סיני שער ע"ה ב"ה. ולא סר מהתפלל על שמירתו מהענינים המטעים או המטים האדם מהאמת והמביאים אל השקר. כי לזה אמר אל תתנני בנפש צרי כי קמו וכו' חלילה שמלך הארץ יתיירא מעדי שקר יעידו עליו עד חמס. אמנם האמת יורה דרכו שהוא נמשך אל מה שלמעלה ממנו. והוא שבבקשתו האמת והשגתו, לא יעזבהו ביד המופתים האנושיים כי צוררים הם לו בנכליהם אשר נכלו לו בפחזותם ובשקריהם כמו שאמרנו והוא אמרו "כי קמו בי עדי שקר וכו'. כדרך שאמר במקום אחר "דרך שקר הסר ממני וכו'", "דרך אמונה בחרתי וכו'" [30] אמר עדי שקר על הדמיון בדברים הכוזבים ויפח חמס על הגזרות המופתיות המכזיבות האמת וחומסות אותו כהשתברות ופריכת הרחיים שהעמידו המדברים. וזולת זה זכר הרב המורה פרק ע"ג חלק א' כי מזה המין יש בעקרי חכמתם דברים רבים מביאים לשרוש בענינים האלוהיים בלי ספק. ולדעתי להלצה זו נמשכו החכמים ז"ל בגמרא סוכה[31] על ד' דברים מאורות לוקים- על כותבי פלסתר ועל מעידי עדות שקר ועל מגדלי בהמה דקה בארץ ישראל ועל קוצצי אילנות טובות כי פשוטו הוא מבואר הביטול. ורש"י כתב שם בסמוך על מאמר הדומה לו אשר אזכרנו עוד לא שמעתי טעם בדבר. ואמר זה לפי שפשוטו שקר מבואר שהרי הלקיות הם מחוייבים שיחולו ברגע היום ההוא או הלילה היוצא על פי חשבון תנועת גלגלי המאורות הידוע משערי החכמה ההיא ואינן נתלים בחטאת האדם וזכויותיו ואין מתנאי התורני לקבל שקרים מפורסמים ולהעמיד דמיונות לקיים פשט דברי הנביאים או החכמים. וזה הענין בעצמו כתבו החכם אלגז'אלי בתחלת ספר הפלת הפלוסופים על מה שטענו על מאמר נמצא מפי מניח דת הישמעאלים וזה נוסחו: השמש והירח הם שני אותות מאותות האל יתברך שאינן לוקין רק בסבת מות אחר וחיותו וכאשר תראו אותו גורו לכם והחזיקו בתפלה ובזכרון האל. עד כאן. וכבר היה זה המאמר לסיבה שאמרנו לשמצה בקמיהם. אמר זה לשונו: ומי שחשב שהויכוח בבטל את זה הוא מן האמונה, כבר נשתגע באמונה ונחלש ענינו, לפי שאלו הענינים כבר עמדו עליהם המופתים ההנדסיים המספריים וכו'. ואמר: מי שיפקפק בהם לומר שהוא כנגד התורה לא יפקפק רק בתורה. וההזק הנמשך לתורה במי שעיין בה שלא כדרכה יהיה רק מההזק הנמשך ממי שיטעון ויחלוק עליה כדרכה. והנה זה הוא כמי שיאמר שהאויב המשכיל הוא טוב מהאוהב הכסיל. עד כאן דבריו: ואנו צריכים לקבל האמת ממי שאמרו ולדעת שאין כוונת הדברים האלה למניחיהן כפשוטן רק להורות בהם ענינים נכבדים על דרך הרמז יושגו למעיינים בהם בדברים יש קצת יחס להם עם נגליהם: אמנם מה שיראה שכוונו בזה על דרך החידה כמנהגם בכיוצא באלו הענינים הוא להורות הסבות אשר בעבורם ילקו השכלים האנושיים וילאו להשיג אור הצצת האמת ונשתבשו במושגיהם ויוציאו משפט מעוקל. הא' המשכם אחר כזבי הדמיון וגזרם מציאות והיות אלה ענינים בטלים שאין להם שום מציאות על דרך האמת וירמוז לזה באמרם על כותבי פלסתר ויאמת זה פירוש רש"י ז"ל בהוראת זה השם שאמר שהוא ענין כותבי שטרות מזוייפים ומכתיבי עמל לשום דופי על אדם לכתוב בשמו מה שלא צוה עכ"ל. וזה ענינם ממש שגוזרים מציאות והיות לאשר לא צוה הממציא והמהוה ולא עלה על לבו. והשני המשכם אחר גזרות השכל ההיולני בדברים שהמוחש יגזור בטולם כמו שנודע מקצת החוקרים הקדמונים שהכחישום בזה החכמים האמיתיים כמו שאמרנו והוא אמרם מעידי עדות שקר. הג' על הודאת הקדמות אשר יראה פרסומם אמיתי נאות. ונמשכו מהם אחר כמה מופתים דעות נפסדות כוזבות והיא הסבה השישית מההפך והסתירה שזכר הרב המורה (בהקדמה לחלק א') ולזה אמרו מגדלי בהמה דקה וכו' כי מצד עצמו אין רע ואל נאסר רק מפני הגזל הנמשך מהם. הד' על הכחישם ההנחות האמיתיות המקובלות מצד התורה האלוהית או הפיל בעיקר מעיקריה ספק וחשד בשום פנים. וזה רמזו באמרם קוצצי אילנות טובות. והוא לשון ידוע להם ז"ל לאשר זרחה במצחם רוח מינות. כאמרם קוצץ בנטיעות הוה. זהו פירוש נאות ומתישב על משליהם. וקרוב לענין זה אצלי מה שאמרו בסמוך באותו מקום עצמו על ד' דברים חמה לוקה על אב"ד שמת ולא נספד כהלכתו. ועל נערה מאורשה שצעקה ואין מושיע לה. ועל משכב זכור. ועל שני אחים שנשפך דמם כמים. כי אב"ד שמת הוא הכח המדמה שהוא קרוב אל השכל שהוא הנשיא ומשנהו שנתדמה אליו הפך האמת ולא הרגיש. ובנה עליו מצודים גדולים. והנערה המאורסה שצעקה וכו' הוא ההתרשלות הנופל בלמודים. כי אף על פי שימצאו אליו ההכנות ונקל לו להזדווג אל שלמותו, הוא בעצלותו איננו מושיע ונמצאת נפשו שוקקה וריקה ואין מושיע לה. והנכון שכוונו על צעקת התורה על קציצת ניטעותיה הנעימים כמו שאמרו עליה במקום אחר אל תקרי מורשה אלא מאורסה. ומשכב זכור הוא שימשך החוש אחר השכל הפך ממה שראוי להיות כי השכל חויב להמשך בהתחלות אחר החוש. ושני אחים שנפשך דמם הם השומר והזוכר שהם אחים תאומים כמה דאת אמר[32] "זכור ושמור בדבור אחד נאמרו" והוא שנשפכו ונמחקו הצורות המחוקות בם כמים הנגרים ואין מאסף. כלומר, שאינם שומרים תמונתם ולזה לא יוכל להשתמש בעיוניו בהקדמות האמיתיות אשר כבר ידעם וזו היא סבת נפילתם אל הסבה השישית שזכרנו: ובפרשת ויחי שער ל"ב יתבארו עוד המאמרים האלו בפנים אחרים נכונים וקרובים זה לזה אפשר שיכוון הכל מהם, כמו שכתב הרב המורה בפתיחתו שכבר יהיה המשל האחר בעצמו משל לענינים רבים ואם שתהיה כוונתו יותר רחוקה. אמנם, מה שאמרנו הוא יותר ראוי למה שהיינו עליו. ומה נכבד היה פירוש ה"ר יצחק ישראל ז"ל שפירש זה המאמר השני על לקות החמה כמו שהוא בפרק י"ז מהמאמר הג' מספר יסוד עולם אלו היו ארבעה דברים הללו כל אחת סבה לעצמה ללקות ההוא כי אז היה ראוי לסבול דוחק הלשון ולומר שהם מסתירים דבר אבל מה טעם ליחס לסיבה אחת ד' כינויים ולומר עליהם שעל ד' סיבות אלו, חמה לוקה. ועוד שהיה ראוי שיפרש לנו ג"כ המאמר הראשון על האופן ההוא ומה שלא יסבלהו כלל. והנה לפי מה שכתבנו כבר נשתתפו המשורר ע"ה וחכמינו ז"ל במליצת המשל הזה כי הוא אמר כי קמו בי עדי שקר וכו' והם אמרו על כותבי פלסתר ומעידי עדות שקר וזהו מה שרצינו אליו מעיקר כוונת שאלתו זאת הנפלאה כשיצילהו וישמרהו מהם כי תמיד עומדים עליו לטרדו מלפניו לולי שהחזיק באמונתו בדעות והשורשים התוריים ועל אמונתו חיה יחיה. והוא אמרו: "לולי האמנתי לראות וכו'" כי זה עיקר ושורש התורה האלוהית ויסוד שעליו בנוי על הבנין. רצוני, כי יש שם השארות ונצחיות הנפש אחר הפרדם מהגוף לראות בטוב ה' ולהתענג בזיוו, כי הוא התכלית המופלא אשר הכוונה אליו תמשיכנו להגיע עדיו על כל פנים כאשר הנחנו ראשונה. אמנם לזרז על חוזק זאת התשוקה וההשקפה בה תמיד כדי שיתקומם וגם יוכל כנגד שני המונעים שזכרנו. אם מיוקר המושג ואם מכובד ודוחק מציאותו, חתם ואמר קוה ויאמץ וכו'. ואמר כי כשישים תכליתו התקוה בהשגה וההדבק אליו בתכלית החריצות, שני המונעים ההמה לא יעמדו לפניו כי ע"כ אמר קוה אל ה' ב' פעמים לכוין אל שני הענינים. ועל דרך שאמר הנביא וקוי ה' יחליפו כח כאשר בארנוהו:

והנה בזה נשלם פירוש המזמור החשוב ונתבארה הכוונה הרצויה מתחלה והיא שמסגלת התכלית להגיע עדיו אשר יכספוהו, וכל שכן כאשר היה הנכסף הוא ית' כי אין שום מין מונע כי יהיה בעל התשוקה רחוק מב' הצדדים בתחלה מלבד מה שיסייע זה התכלית הנפלא לקיום ונצחיות המעשים כי על זה אמרו המאושרים ז"ל כי כל כנסיה וכו' ולא עדו אלא שכל מחלוקת שהיא לשום שמים סופה להתקייים כמו שיבא בפרשת קרח שער ע"ח בעזרת הצור גם להישיר אל הדרכים המביאים אל הגעתו כמו שאמרנו. רק כשנתחזק מאוד בידו תשוקתו יתעלה גם כי ירבה תפלה ותחינה אליו:

והנה אחר שהניע רצוני אותי לבא במלאכה רבה ועצומה באיכותה וכמותה על הדרך הנזכר בהקדמה והרגשתי בעצמי כי פועל אשר כזה נפלא ורחוק ממני משני הצדדים שאמרנו כי הדבר יקר ערך מאוד מאוד וערכי וייחסי הדל באלפי המעיינים ולעומת מחברתו כאשר לא הייתי אהיה. וגם מצד הכמות, היא באמת מלאכה מרובה והפועל עצל וכחו קצרה וחלושה מהשלימה. על כן קדמתי לזכור בראשית אמרי ופתח דברי שני הגבולים אשר ביררתים מתוך פרשה ראשונה של תורה לדעת ולהודיע כי אני בא אל המעשה הזה בשם ה'. כי כאשר נכוין אליו ית' בכל מעשינו, גם נזכירנו תמיד על דלת שפתינו ובפתח דברינו כי הוא הנותן לנו לעשות חיל כנגד המונעים האלו אשר זכרנו כמו שבררנו ממה שהקדמנוהו. נמשך בזה גם כן למה שיסבול אמרו אדון הנביאים ע"ה[33] "כי המצוה אשר אנוכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה וכו' לא בשמים היא וכו' עד כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו'" [34] :ירצה- אל יעצרך מדרגת הפעולות היותר מופלאות ממך כי לא נפלאת היא ממך ולא היגיעה מהגיע אל התכלית אשר יראה רחוק אליך לפי רוב המעשה כי לא רחוקה היא. ועל רום המעלה אמר לא בשמים וכו', ועל רוחק השגתה אמר לא מעבר לים היא. וביאר הסבה אל הביטחון הזה ואמר כי קרוב אליך הדבר מאוד וכו'. ירצה- כי כשתהיה כוונתך אליו ית' ניכרת ומפורסמת אם בזכירת הפה ואם בכוונת הלב יהיה הדבר קרוב אליו מאוד ויספיק בידך לעשות מבלי מונע וכמו שאמר בכל דרכיך דעהו וכו'. ובכן אבוא בשם ה' אלוהים אכרע ואקוד ואשתחווה ולפני כבודו אתנפל ואתחנן ומחסדו אבקש אצבע אלוהים מבחר התכליות יורני, גם שם ידו תנחני וימינו תחבקני, יחזיק בידי ולא ירפני ידריכני באמיתו וילמדני ואל חדריו חדר בחדר יביאני. ואל אכשל לומר דבר לא כרצונו ושלא כדעת החכמים המאמתים הבאים בסודו. ויהיה עם פי בעת דיבורי ועם ידי בעת מעבדי- כי אליו י'ת כל מעייני ולא נשאתי לבי ועיני מתחלת המעשה ועד סוף עניני וזה החלי לעשות בשם ה':

פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים: שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד: מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה:


שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.


הערותעריכה

  1. ^ ישעיהו מ לא.
  2. ^ ז"א אינסופי.
  3. ^ תהלים קיח כו.
  4. ^ שם כז.
  5. ^ תהלים מג ג.
  6. ^ תהלים קיח כח.
  7. ^ שמות טו ב.
  8. ^ משלי יח י.
  9. ^ שמואל א יז מה.
  10. ^ שם מו.
  11. ^ שם.
  12. ^ תהלים כ ח.
  13. ^ שם ט.
  14. ^ שם י.
  15. ^ תהלים כז א.
  16. ^ שם ב.
  17. ^ שמואל א יז מד.
  18. ^ שם ח-ט.
  19. ^ תהלים קכ ז.
  20. ^ בראשית יח יד.
  21. ^ קהלת ח ד.
  22. ^ מלכים א ח לט.
  23. ^ יומא סט ב.
  24. ^ לפנינו מקרקרין.
  25. ^ ירמיהו יב א.
  26. ^ ישעיהו כו יג.
  27. ^ דברים ג כד-דברים ג כה.
  28. ^ דהיינו תהלים כז.
  29. ^ שמואל א טז ז.
  30. ^ תהלים קיט כט-תהלים קיט ל.
  31. ^ סוכה כט א.
  32. ^ ראש השנה כז א.
  33. ^ דברים ל יא.
  34. ^ דברים ל יד.