עץ יוסף על בראשית רבה/כ/ה

<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה כ | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • 

לדף המדרש • לכל הפרשה במדרש

וירדו מה"ש כו' דלא ניחא שיגיע רע במאמר הקב"ה לבד שאין רע יורד מלמעלה (יפ"ת):

קולה כנחש ילך בתנחומא וכי קול יש לנחש. כלו' קול גדול. ולמה המשיל אליו קול חיל מצרים. אלא זו נחש הקדמוני שהלך קולו מסוף העולם ועד סופו בקציצות רגליו הרי שהכתוב הזה בא ללמד על מצרים ונמצא למד הימנה. במצרים כתיב שם וצוחתך מלאה הארץ ש"מ דגם קול הנחש הלך מסוף העולם ועד סופו בקציצות ידיו ורגליו. וממילא ילפינן מדכתיב התם כי בחיל ילכו לה ובקרדומות כחטבי עצים מסתמא גם על הנחש באו חיל בקרדומות לכרות ידיו ורגליו. לקיים מה שנא' על גחונך תלך. וחיל זה המה מלאכי השרת (נזה"ק):

אתה גרמת שדנו שילך על גחונו שהוא המכוון לעונש חטאו. לפי שגרם לבריות שילכו גחונים על מתיהם (יפ"ת):

יש בה ברכה שאף שנשאר בלא רגלים עכ"ז ניתן בטבעו שממהר הוא לילך על גחונו חוץ מטבע כל הבעלי חי. והרי זה פקידת ההשגחה לטובה:

יש בה ברכה אילולא שאמר לו הקב"ה כצ"ל. ותיבת אמר מיותר. וכן בילקוט ליתא:

אילולא שאמר כו' שאם היה הולך על רגליו לא היה יכול לעלות בכותל בחורין ובסדקין:

לא עפר מכל צד. כלומר עפר ממש רק הגידים מתמצית האדמה שיש בה טעם. ופרש"י שיש בקרקע מיני אדמה כעין גידין שקורין מו"ש בלע"ז. והוא קים ליה מסברא מדחזינן שהוא בוקע ויורד תמיד בעומק לתוך הקרקע וכ"כ למה אלא כדי לשמוט גידי אדמה השקועים בפנים ולאכול. וכתב הרד"ק ולפי דבריהם גם העפר אינו אוכל כי אם ביגיעה רבה:

הכל מתרפאין כל העולם כולו יחזור כמקדם. ומחץ מכתו של עולם ירפא:

חוץ מנחש והיינו דכתיב ועפר תאכל כל ימי חייך. ומ"מ הוצרך להביא ראיה מנחש עפר לחמו דבריר טפי (יפ"ת):

חוץ מנחש כמו שדרשו בברכות פ"א כל ימי חייך להביא לימות המשיח. שהכל יתרפאו חוץ מן הנחש והגבעונים. ולפי שחטאם חמור. שהנחש הסית והחטיא וגרם מיתה לכמה דורות. וגבעונים שלא חמלו ולא מחלו ע"ד שאול ותלו את בניו (יפ"ת):

ונחש עפר לחמו שהנחש ישאר בקללתו:

והעובד העיר ביחזקאל כתיב גבי ישיבת ירושלים לעתיד. ומשמע ליה דבגבעונים מיירי שהם העובדים. וכוונת הכתוב שהגבעוני יהיה עובד שם לפקח על צרכי העיר ולכן יעבדוהו מכל שבטי ישראל. ר"ל שיפרנסוהו. ומינה ילפינן שעבודתם תדירא עליהם ולא ימלטו ממנה (יפ"ת). וע' במ"ר פ' ח'. ב"ב דף קכ"ב וילקוט כאן וישעיה ס"ה ויחזקאל מ"ח:

אני עשיתיך מלך על הבהמה ועל החיה ואתה לא בקשת ארור אתה מכל הבהמה וגו' אני עשיתיך שתהא מהלך כצ"ל. (מת"כ בשם הילקוט). וכן הוא בסוטה דף ט' ע"ב ובאדר"נ פ"א ע"ש. וכל אלו אנו למדים מתוך קללתו. ארור אתה מכל הבהמה משמע שהיה מושל על כולם. על גחונך תלך משמע שהלך קוממיות כאדם. ועפר תאכל משמע שהיה אוכל מאכלים כאדם. ואיבה אשית נראה שהיה אוהב אותה. ולפי שהיה מבקש להרגו נאמר לו הוא ישופך ראש וגו':

אני עשיתיך מלך כו' לפי שהיה ערום מכל. ואתה לא נסתפקת בזה ובקשת גדולות ממך. כן תפסיד גם את זה שתהיה ארור מכל הבהמה (יפ"ת):

קוממיות כאדם כמ"ש ר' הושעיא לעיל פי"ט סי' א':

ועפר תאכל בפרק בתרא דיומא ונחש עפר לחמו ר' אבין ור' אסי ח"א אפי' אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מתקררת עד שיאכל עפר. וח"א אפי' אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר:

אתה בקשת להרוג כו' להמיתו בחטאו כדי לישא את חוה כדלעיל סוף פי"ח (נזה"ק):

הוי מה שבקש כו' מכ"מ. שכיון שבקש מה שאינו שלו ניטל אשר לו. וכן כל אלה:

וכן בקין בסוטה פרש"י קין נתן עיניו בתאומ' יתירה שנולדה עם הבל. ששני תאומות נולדו עמו:

ובקרח שנתן עיניו בכהונת אהרן ונבלע:

ובלעם שנתן עיניו לקלל את ישראל להתכבד מבלק וליטול ממון. ונהרג במדין כשהלך ליטול שכר כ"ד אלף שנפלו מישראל בעצתו כדאיתא בסנהדרין:

ובדואג אביר הרועים היה ונתקנא בדוד שראהו נבון לחש ומראה פנים בהלכה. ומת בהכרת ונשתכח תלמודו ממנו קודם מותו:

ואחיתופל שנתן עיניו במלוכה כדאמרו בפ' חלק. ומת בהכרת:

וגחזי שנתן עיניו בממונו של נעמן ונצטרע ומצורע חשוב כמת. ומה בצע לו בכל הממון:

ואבשלום נתן עיניו במלכות אביו בחייו ונהרג:

ואדוניה פרש"י באבישג השונמית ונהרג:

ובעוזיהו שבקש לשמש בכהונה. ונצטרע שלא יכול אף לנהוג המלוכה ומלך יותם בנו תחתיו בחייו:

ובהמן שבקש שגם מרדכי ישתחוה לו מה שלא היה ראוי לו. ונתלה (יפ"ת):