עץ יוסף על בראשית רבה/כב/ח
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה כב | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג •
שאין ת"ל ויקם כו' ללמדנו רשעת קין וללמד דטב לביש לא תעביד. ומדלא כתיב על הבל אלא אל דריש בשביל הבל שריחם עליו (יפ"ת):
שהיה נתון תחתיו שכשהרגיש הבל שקין קם עליו. קם הוא עליו והפילו תחתיו. ומ"מ ריחם עליו אח"כ:
שנינו בעולם לבד. ובודאי ידע אבינו שאתה הרגתני דטריפא דחיה מינכרא:
עמד עליו והרגו שאע"פ שהבל היה גבור מ"מ לפי שלא נשמר ממנו הרגו פתאום:
מן תמן אמרין כו' מן המעשה ההוא אומרים הבריות טוב לא תעשה לאיש רע ולא יגיע בך רעה. ועיין במ"ר פ' י"ח:
במה הרגו שאחר שהבל היה גבור מקין לא יתכן שהיה יכול להרגו בידים:
וילד לחבורתי בלמך כתיב ומפרש לקמן פ' מ"ג דכנגד קין דיבר. חבורה הוא הדם הנצרר ואינו יוצא לחוץ. ופצע הוא המכה פתוחה שהדם יוצא. ודורש שהרגו בקנה שאינו עושה אלא חבורה ועכ"ז עשה בו פצעים עד שהרגו (יפ"ת):
באבן הרגו דבר שעושה פצע ועל כן מקדים הפצע. שאם בחבורה הרגו היה לו להקדים חבורה:
מהיכן שחט אביו את הפר. שאדה"ר הקריב שור כדאי' בפ' א"ט. ועיין שבת דף כ"ח:
ומשם הרגו והיינו לפצעי שהוא מכת חרב ממש:
מקום הסימנים ולא בצדדי הצואר:
ומי קברו דמדכתיב אשר פצתה האדמה משמע קבורת כל הגוף (יפ"ת):
וחיות טהורות קברוהו בפר"א סוף פכ"א איתא שאדם קברו ע"י שראה כן מעורב ע"ש. ואפשר שזה הכוונה גם כאן מי קברו. מי למד שגוף המת אין ליהנות ממנו רק לקברו. ע"ז אמר עופות וחיות הטהורות קברוהו. והכוונה שמהם למד כן שהם מטבעם אינם אוכלים ולא שותים דם בשר ובורחים מריח המת. וע"כ התירה התורה המינים האלה לאכילת האדם ע"י שחיטה וכיסוי הדם. וזה זכות גדול להם שמתעלים לגדר חי מדבר (ועי' ביפ"ת ונזה"ק):
שתי ברכות ברכה אחת נוספת על ברכת השחיטה של בהמה. דבעופות וחיות מברך גם על הכיסוי: