עץ יוסף על בראשית רבה/ז/ב
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה •
מה עוף טעון שחיטה כדכתיב ציד חיה או עוף ושפך את דמו וכדתניא בתורת כהנים מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם חיה. והכא איתקיש דגים לעוף (נזה"ק):
תא לקי בא וקבל מלקות על שהורית שלא כהלכה:
א"ל אינש כו' בן אדם שאומר דבר תורה יהא לוקה בתמיה:
מנין הוא דאורייתא היכן הוא מוכח בתורה שהדגים טעונים שחיטה:
לא הורית טב לא פסקת יפה:
רביע הרבץ לקבל המלקות:
א"ל חבוט כו' פי' האיש אמר כן לר' חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם:
רצוף רצפך מלשון ובידו רצפה שפירושו לשון הכאה. לפי דרש חז"ל שדרשו רצפה רצוף פה (מת"כ). ובערוך פי' רצפה היא קרקע הבית ועל שם שהניח אותו על הארץ להלקותו אמר בדרך צחות הניחני על הקרקע כי טוב להדבק בקרקעיתך למען אוסיף לקח ממנה:
דהיא טבא לאולפנא דזה טוב ללמוד:
בנה של כתית מישראל הבא עליה והולידה לו בן:
לבית אבותם וזה אביו ישראל לכן ישראל מקרי. ובקהלת רבה איתא הגירסא ויתילדן על משפחותם לבית אבותם וכתיב המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך. ויליף יליד מויתילדו. דגם במילה הולכים אחר האב:
לא הורית טב דקרא דויתילדו באביו ואמו ישראל שהולד נחשב ממשפחות האב ליוחסין ולחלוקת הארץ:
אם אתי בר כותית. פי' אם בנה קטן עמה לגיירו. דאילו גדול אפילו ישראל גמור אין מילה שלא בזמנה דוחה שבת:
למגזריה למולו:
מן הקבלה נביאים וכתובים:
וכתורה יעשה דמשמע שזה כדין תורה:
מאיזה תורה היכא רמיזא בתורה:
בנך הבא מישראלית כו'. פרש"י בקדושין סוף פרק האומר וז"ל כי יסיר את בנך לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך. מדלא כתיב כי יסיר את בתך. משמע דבן הנולד לכותי מבתך קאמר שיסירנו הכותי מאחרי. ושמעינן דבן בתך אפילו מן כותי קרוי בנך. ואין בנך הבא מן הכותית קרוי בנך. מדלא כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו. מבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לך מבנך אלמלא בן כותית אינו קרוי בנך אלא בנה ועיין שם בתוספות. וביפ"ת וקהלת רבה בעץ:
חבוט חבטך פי' האיש אמר כן לרבי חגי הך מכותך שראוי ונכון לקבלם. וקלטא מלשון קליטה וקבלה: