עץ יוסף על בראשית רבה/ב/ג
<< | עץ יוסף על בראשית רבה • פרשה ב | >>
• א • ב • ג • ד • ה •
ר"י בר סימון פתר כו' שהיה בארץ בתחלת הבריאה תהו ובהו וחשך ע"פ תהום לסימן ופועל דמיון על הדורות החוטאים מימות אדה"ר ואילך שנתקללה האדמה בעבורם. כי אין דבר מתהוה בעולם אלא מה שהיה לו שורש ויסוד במעשה בראשית כדלעיל סי' א' ומשום דכתיב הכא ד' לשונות דריש להו כלפי ד' חטאים שגרמו ד' אלו בעולם (נזה"ק):
שהיה ללמה תרגום תהו למה. ויהבלו תרגום והוו ללמה. וכלומר שנאבד אדה"ר באפס זמן שלא לן כבודו עמו שביום שנברא חטא וגורש מג"ע כדאית לקמן פי"ח:
ובהו זה קין שבקש כו' שעל ידו היה חוזר העולם לבהו שהרג את אחיו וחוייב כליה הוא וזרעו. ולולי שנולד שת שממנו הושתת העולם. היה המין האנושי בטל (יפ"ת):
והיה במחשך מעשיהם פסוק זה מדבר בעובדי אלילים. וכן דור אנוש עבדו אלילים:
ויעבר אלהים רוח כו' אך אע"פ שהעביר ה' רוח רחמים להשקיט מי המבול. מ"מ עדיין לא נתקן העולם כראוי. כי בזמן מעט כבר שבו לאולתם בדור הפלגה. והיה ממשמש באפילה עד כי הזריח ה' את אברהם שפרסם אמונת ה' בעולם. ונמשך ממנו שלשלת יוחסין הוא יעקב ובניו שהיתה מיטתן שלימה. והיינו דמסיק אמר הקב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפילה תבא האורה כו' זה אברהם (נזה"ק):
א"ת העיר אלא האיר שאותיות אחע"ה מתחלפות. והאור בא מן המזרח. וזהו מי האיר ממזרח:
לאור יום זה יעקב שיעקב נקרא שמש. והיום ע"י השמש. שאברהם לא היה רק תחילת התיקון. באשר עדיין יצא ממנו פסולת. וכן יצחק. ולא נשלם התיקון כי אם ביעקב. והוא היה אור האמת ונקרא שמש:
לאור יום זה יעקב כו' פי' שגזר על יעקב שימשול ביום היינו בעוה"ב שכולו יום. ועל עשו שימשול בלילה בעוה"ז שדומה ללילה. וסוף מעשה במחשבה תחילה. וע"כ בגזירה הקדים יום ללילה. אך במעשה היה בהיפך שהלילה והערב קדמו לפני האור. ועל כן אמר ויהי ערב ויהי בקר:
ויהי ערב ערבו ש"ע השתא דרש בענין אחר ויהי ערב ערבו ממש. ר"ל כשיהיה סוף מלכותו. אז יהיה בוקרו של יעקב. כי כשזה נופל זה קם:
בוקרו של יעקב יום אחד כו' פי' הוית בוקר זה כלומר התחלתו יהיה ביום אחד העתיד הידוע להשי"ת:
ד"א יום אחד שנתן לו כו' וה"ק עיקר אור הבקר דהיינו יעקב הוא ביום הכפורים שהוא קדוש ושלם כמלאכי השרת ואין לו מקטריגים למעלה וחידש הד"א לומר שאף בעוה"ז ניתן ליעקב יום אחד של אורה: