עץ חיים/שער מט (הכל)
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק א (עריכה)
פרק א עריכה
מהדורא רביעית למה"ר חיים וויטאל זלה"ה
הנה נתבאר איך כל העולמות בכללן הם פרצוף אדם א' בעצמות וכלים ומלבושים. ואמנם כל עולם בפ"ע דרך פרט יש לו כל אלו הבחי' שהם עצמות וכלים ומלבושים, וכעד"ז כל פרט ופרט מהם מתחלק ע"ד הנ"ל, וזכור זה ולא תצטרך להזכירו בכל פעם ופעם. וזה רמוז בפ' תולדות קל"ד.
והנה נבאר עתה מעולם האצילות ממנו ולמטה:
כי הנה באצילות יש בו נרנח"י, ואיברים של גוף הנקרא כלים. ויען היחידה וחיה הם מקיפים לכן לא היו גם הכלים רק ג' בחי' שהם נגד נר"ן הפנימים. וכבר ידעת כי המוח כלי לנשמה והלב לרוח והכבד לנפש והנשמה מתפשט בכל הגוף מן המוח עד הרגלים וזהו נקרא גדלות ז"א שהם מוחין ואח"כ רוח מתפשט בלב ומשם ולמטה בכל הגוף וזה הכלי האמצעי הנקרא יניקה כי הלב בו"ק הוא עומד ששהוא יניקה ומלביש על הנשמה ועל המוח ומכסהו ע"כ אין הנשמה נכרת אלא במוח כי בגוף נעלמה ואח"כ הנפש מתפשט תוך הכבד ומשם ולמטה מלבשת על הרוח והלב ולכן אין הרוח ניכר אלא בלב וזהו על סדר שרשיהן שידעת איך כל האצילות כך הוא שבינה שהיא נשמה חציה מגולה וחציה נעלמת בז"א שהוא רוח וכן ז"א חציו מגולה וחציו מכוסה בנוקבא שהיא הנפש נמצא כי התפשטות כלי המוח בכל הגוף הם סוד הגידין בלתי חלולים מבפנים וסוד מוח העצמות ועליהן הם הוורידין הנקרא עורקים הדופקים בלי דם אלא בתוכם רוח הלב ואלו מלבישין את הגידין הנ"ל הנמשכים מהמוח ואת מוח העצמות ואח"כ העורקים מלאים דם הנמשכים מהכבד אלו מלבישין את העורקים בלתי דם כנודע מחכמי הניתוח כי העורקים הדופקים הם תחת העורקים של הדם, הרי נתבאר איך הם ג' כלים זה תוך זה והם בחי' עיבור יניקה ומוחין והם כלים לנר"ן כי היחידה וחיה אין כנגדן כלים יען אינם פנימים ועליהם סובבת הבשר וחופפת עליהם ונקרא בשרא סומקא והוא סוד החשמ"ל המקיף לכל הכלים. וזהו כעין החשמ"ל מתוך האש אשא סומקא והוא סוד בשרא סומקא. ואח"כ העור והוא עץ הדעת טוב שבאצילות. והנה בשר הוא שם אלקים הסובבת ונקרא כורסייא דשביבין. והוא כי אלקים במילוי יודי"ן בגימטריא ש' וברבוע גימטריא ר' וב' כוללים גימטריא בשר. והעור נתבאר אצלינו כי הוא ר"ע ואות ו' טוב שבתוכו כנזכר בתקונים ס"ט דק"ן כי הוא עץ הדעת טו"ר אמנם באצי' הרע נפרד לחוץ כמ"ש בע"ה ואח"ז הם העולמות בי"ע והם לבושים אל האצילות כנודע והוא באופן זה כי ברדת המל' להיותה ראש לשועלים מתלבשים הגופים העליונים למטה כי כלי הפנימי של המוח לנשמה יורד בבריאה ונעשה שם נשמה אף שהיא בחי' כלי מ"מ נעשה שם נשמה לעולם שתחתיו אבל בעולם עצמו לא נעשה לעולם מבחי' כלי נשמה כי החיה והיחידה אינם מתלבשין לעולם כנ"ל וכלי האצעי הלב כלי לרוח יורד ביצירה ונעשה שם נשמה ואז היצירה מכסה ומלביש לבריאה קצתה דוגמת הלב המכסה את המוח באצילות כנ"ל ודוגמת ז"א לבינה וכלי החצון של כבד של נפש דאצילות הוא עצמו נעשה נשמה לעשיה האמנם ודאי כי הנשמה שביצירה היא נשמה בערך היצירה עצמה אך כפי האמת אינו רק רוח בערך הכלות ג' עולמות בי"ע וכן נשמת העשיה אינו רק נפש בערך הכללות כי הרי באצילות היו ג' כלים לנר"ן.
וצריך שתדע כי פנימיות וחיצוניות הכלים אע"פ שכל א' יש לו ג' בחינות עי"מ על זה כל ג' בחי' של החיצוניות נקרא גופא כל הפנימיות נקרא מוחים בערכו כנזכר בתיקונים קכ"א לכן ברוב הפעמים אנו קורין אל פנימים בשם מוחין ונודע כי המוחין אינו נשמה רק גוף פנימי נמצא כי המוחין של החיצוניות נעשה בית קבול אל המוחין הפנימיות ונקרא בשם אוירין דילהון דוגמת המוחין דקטנות שנעשו קרומין אל המוחין דגדלות וזה שכתיב בתקונים דקכ"א שמא דס"ג איהו מוחא מלגאו ג' יודי"ן דוגמת ג' מוחין ושמא דמ"ה איהו מלבר ג' אלפין ג' אוירין דמתלבשין בהון ג' מוחין:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ב (עריכה)
פרק ב עריכה
מרכבת יחזקאל.
ונבאר עתה מרכבת יחזקאל שהיא ביצירה וממנו תקיש אל השאר.
דע כי הנה נתבאר שבכל העולמות יש בהם או"פ ואו"מ והכלים של כל העולמות מפסיקין הם באמצע בין אורות מקיפים ובין אוה"פ. והנה האו"פ וכליהם הם היותר עליונים בפנים והיותר תחתונים בחוץ כי הרי עתיק הפנימי וכלי שלו בפנים מן הכל ועליו או"פ וכלי דא"א וכן כיוצא עד העשיה שאו"פ שלה וכלי שלה הם מלבישים כל העולמות כולם ואורות הקיפין הם להיפך כי התחתונים יותר פנימים כי מקיף דעשיה ע"ג כלים דעשיה ועליו מקיף דיצירה וכו' ונמצא א"כ כי כלים דעשיה נקודה אמצעית של כל העשיה וכל העולמות כולם באמצע האורות הפנימים והמקיפים והארץ הזו שלנו היא נקודה אמצעי של העשיה וכל העולמות.
ואחר שידענו זה נחזור לעניינינו:
כי הנה הקלי' דעשיה הם יותר אמצעי של כל העשיה וכל העולמות בכללם זולת הארץ הזאת אמנם בערך האו"פ לבד נמצאו הקלי' מלבושים להם ומקיפין להם וחיצוניות מכולם.
ונתחיל מאצילות. הנה תחלה הם הקלי' והם רוח סערה כו' ואלו נקרא עור כי עור הוא הקליפה ולכן הוא נקרא קלי' והנה הם ג' קלי' ענן ורוח סערה ואש נגד ג' ערלות מילה ופריעה ואטופי דמא ובתוכם הבשר עטרת הגיד והוא החשמל וע"ז החשמל סובב הנוגה הקלי' רביעית קול דממה דקה בחשאי. וז"ס ח"ש חשמ"ל ובתוכו מ"ל שהוא עצמות של החשמ"ל והוא הבשר וזה החשמ"ל הוא חיות אש ממללות מילוי דאלקים דיודין גימטריא ש' דבשר והוא עץ הדעת טוב דאצילות כנזכר בתקונים דנ"ל ז' לכן הוא שם יאהדונה"י כי זהו שם החשמל כנזכר בהרבה מקומות. אך בבי"ע עץ הדעת טו"ר ולא החשמ"ל עצמו אלא קלי' נגה הסובבת עליו ומפסקת בין החשמל ובין הקלי' וקליפה זו טו"ר בבי"ע אבל באצילות עצמו טוב בלא רע לכן תמצא החשמ"ל גימטריא מלבוש והוא הבשר החופף על הג' כלים הנקרא גוף כי הבשר אינו מכללם וקלי' זו דנוגה הוא עור המפסיק בין הג' קלי' ובין החשמל כי הוא עור זך ודק מאד שאינו ניכר והוא ע"ג הבשר שהעורות הגסים הם ג' קלי' אחרים וזה נקרא באצילות עץ הדעת טוב ובבי"ע עץ הדעת טו"ר. וצריך שתדע כי לא יש שום בחי' בעולם שאינה כלולה מעצמות וכלים כנ"ל נמצא כי עם היות שזה הנוגה הוא קלי' העור לא מפני זה אינו כלול מגוף ונשמה כו'.
והנה זה הנוגה הוא בתיה בת פרעה כי פרעה שלח את הע"ר דאתי מקלי' נגה הנקרא לילי"ת קשת עורף לבושא דחוה אשת אדם ויש לילית יותר חיצונה והיא אשת סמא"ל גם בזה הנוגה יש סמאל ולילית אחרים פנימית שע"ז אחז"ל שהיה מלאך מגורש מן השמים ונקרא להט החרב המתהפכת לזמנין מלאך לזמנין שד ונקרא לילי"ת לפי שהנוקבא שולטת בלילה (והשדים שולטין בלילה) נקרא לילית כנזכר בתקונים דקכ"ד.
והנה בתקונים דמ"ד אמרו סמא"ל דנפיק מקדושתיה כי הג' קליפות אחרים יש שם סמא"ל ולילית אחרים אמיתים רעים וחטאים בכל קלי' מהם וזה נרמז בזוהר פ' בראשית כ"ט אית ס"ם ואית ס"ם ולאו כלהו שוין. ובזה יתורצו לך כמה מאמרים בענין ס"ם ולילית נמצא כי ס"מ ולילית שפיתו לאדם וחוה הם הג' קלי' החצונים ששם יש ג"כ ס"מ ולילית אחרים אך הפיתוי היה ע"י קלי' נוגה זה כלולה מן ס"ם ולילית אחרים וזה הנוגה נתערבה באדם וחוה ואז נעשה אדם טו"ר ועיין פרשה ויחי רכ"א ובויקהל ר"ג ע"ש.
וז"ש ובהאי נוגה מפתי סטרא אחרא לאתתא לנטלא נהורא כו' כי הנה אדם וחוה הוא המוח שבתוך הקליפה והקליפות נפרדין ממנו ואז נתדבקו כי נגה נדבקה במוח סוד קליפה דקה על האגוז הנדבקת לגמרי אחר היותה יבישה במוח האגוז אך בהיותה לחה יכולים להפרידה בנקל בסוד מפני שיבה תקום אותיות יבשה כנזכר פרשה פנחס רכ"ז וג' קליפות אחרים נדבקים במוח והרי נעשה המוח והקליפות אגוז א' עה"ד טו"ר והבן היטב חטא אדם הראשון על מתכונתו.
והנה בתיה הנ"ל הלבישה את נשמת משה בצאתו מן התיבה הארון עליון הוא היכל לבנת הספיר וזהו ותפתח ותראהו את הילד והנה התיבה הוא החשמ"ל העליון הנקרא בשר וכשנגעה בו בתיה שהיא נוגה עץ הדעת טוב ורע פרח ממנו גוף אחרא דחשמ"ל שהוא התיבה שעשתה לו אמו אמר בפנים רמ"ח איברים מבפנים רמ"ח אברי של המלבוש ההוא והוא שם הוי"ה וזפת שחורה מבחוץ הוא שם אדנ"י כי הרי החשמ"ל יאהדונה"י כנז' בתקונים ל' בסוד אידהנוי"ה זפת מבחוץ שמתחיל שם אדנ"י על שם הוי"ה וזה היה במשה ואז כשנתלבש ג"כ בנוגה בתיה בת פרעה אז פרח ממנו גוף הראשון דחשמ"ל ובסנה חזר ותיקן החשמ"ל דבתיה לגמרי והכל נעשה טוב וזה סוד הצרעת ואח"כ שבה כבשרו ר"ל בבחי' גוף הראשון דחשמ"ל הנקרא בשר כנ"ל כי העור חזר בשר כי מן שד נתהפך למלאך וזה סוד המטה שנעשה נחש וחזר להיות מטה ואז נתלבש בגוף הראשון דחשמ"ל כנזכר בתקנים דמ"ב.
וזה סוד של נעליך רצה לומר הרע שבנעל ואז נעשה כולו טוב אך לא הסיר הכל טו"ר כי לא הסיר כל לבוש זה אך הטוב שבו נזדכך כולו ונתחבר עם השמ"ל הפנימי וחזר הכל בחי' חשמ"ל ואינו נקרא נגה.
אמנם נודע כי כל עבירה הנעשית למטה גורמת כנגדו למעלה וצריך להבין מה גורם למעלה.
והענין בקיצור כי כאשר ז"א מתאוה לנוקבא כמ"ש שאג ישאג על נוהו ולא מצאה למעלה בעולם אצילות כי הלכה בגלות למטה בבריאה אז אותו נשמה יוצאת מתאות הזכר בלי ציור נקבה ותיכף אז מזדמנת שפחה בישא בסוד ושפחה כי תירש גברתה לוקחת אותה הנשמה והבן היטב ותראה חומר העבירה מה גורם למעלה :
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ג (עריכה)
פרק ג עריכה
ודע כי עץ הדעת טו"ר בכללותו הוא המוח עם הקליפת אגוז כולם, אך עיקרו אינו אלא קלי' נוגה לבדה כי היא טו"ר. וזה סוד בתקונים ס"ו. וזה הנוגה נקרא ג"כ להט החרב המתהפכת כנזכר בתקונים ס"ה. וכבר ידעת כי הקלי' זו כולל כל הי"ס ויש קלי' נוגה נגד בינה ושם הוא טוב ולא רע שהטוב הוא גובר ומהפכו מדינא לרחמי לצדיקים בעולם הבא היא בינה ונוגה שכנגד מלכות הוא רובו רע ותמן מתהפכת מרחמי לדינא. וזה נרמז פ' וארא דז"ך בתוספתא ע"ש.
והנה תראה כי זהו הצלם דנבוכדנצר כנזכר בתקונים דס"ו כי הרי זה הנוגה דמות הצלם בי"ס כי מה שנקרא צלם הוא לפי שכבר ידעת כי הוא גוף ומלבוש אל הנשמה בסוד צלם מוחין דקדושה והבן זה כי הנוגה היה ראשו זהב טוב וכן החזה כסף טוב אבל מהחזה ולמטה שהוא מקום המלכות שבחזה נוקבא דדכורא דנוגה שם הוא טו"ר בסוד נחושת כנזכר פ' תרומה קל"ט וזה שאמר שם כי כשהמלכות רוצה לזון החצונים שהוא סוד ומלכותו בכל משלה היא מפרנסת ע"י קלי' נוגה.
וז"ש דאצטבע' בהאי גוון למיזן לון ואז בהזדווג דוכרא דנוגה עם נוקבא יוצאין משם נפשות גרים בסוד "ואת הנפש אשר עשו בחרן" והבן זה.
וזהו "ועורות תחשים", כי תחש דנחושת הוא ח"ש קול דממה דקה נוגה ות' מלכות ששבה. וזה נרמז פ' תרומה קל"ט ופקודי ר"ס וע"ש היטב כי נ' דנחושת הוא המוח מל' שנפלה תוך הקלי' נ' גפופה נ' דאשרי וח"ש היא קלי' נוגה זכר ות' היא נוקבא. ואלו הספירות נקראים "הרי נחושת" ושרשם זו"ן דקלי' נוגה בהיכל לבנת הספיר שהוא יסוד כנודע.
ומשם יונקת החשמ"ל כי מ"ל הוא לבנת הספיר יסוד כי חשמ"ל הוא גוף ההיכל עצמו ובתוך ההיכל יש נפש שהיא החי' ויש הרוח שהוא סוד הרוח ויש שם יאהדונה"י שהוא כלי הפנימי דיסוד ז"א דאצילות כמו שידעת והוא נעשה נשמה ביסוד דז"א דבריאה והוא משפיע בהיכל ל"ה שהוא יסוד דנוקבא תוך שם שד"י נשמת יסוד דבריאה דנוקבא ומשם נשפע לרוח ונפש שבהיכל זה מב' שמות הנ"ל הכלולין יחד יאהדונה"י כנודע, כי הוי"ה רוח ואדנ"י נפש. ולהיות שם זה בחי' נשמה לזה אמר בפ' פקודי דר"ס כי שם זה סליק באוירא. כי כבר ידעת כי הוא אלהות והרוח אינו רק נברא לכן סליק באוירא ואולי אוירא זה הוא רוח וזה סליק עליה.
גם אפשר כי אירא הוא בינה בסוד מה שאמר בס"י שניה רוח מרוח, ובסוד שארז"ל "שתי רוחות מספרות זה עם זה". ושם הנדרים פורחים באויר ונשמה אשר ממנה נקרא סליק באוירא וכאשר רוח של היכל הזה נכלל לב' זכר ונקבה שביסוד עצמו ומשפיע לחוץ משם יונק נוגה זכר ונקבה, ואז הנקבות נקראי' אדני נחשת ושני רוחות הזכרים נקראי' הרי נחשת וכל האדנים וכל היתדות למשכי חביב נחשת הם קליפת נגה בהיותה נמתקת שהיא הנ' דנחושת כנ"ל עם חש"ת הרי נחשת, וזה נרמז בפ' פקודי רכ"ט. וידעת כי נחשת בת"ת ועץ הדעת שהיא נוקבא דנגה בפרטות יוצאה מן החזה דת"ת דנגה הנקרא נחשת כי כסף וזהב ב' דרועין ות"ת נקרא נחשת. וזהו שאמר בפרשה תרומה קמ"ז ויעש משה נחש נחשת כי לפעמים ממית בסוד הרע ולפעמים מחיה בסוד הטוב והיא קוף בפני אדם והבן זה. וז"ס ההיא נחשא דכריך על ההוא תיבותא דקע"ג.
וז"ס קין והבל שנעשו חד גופא באדרא קמ"ג כי גופא קדישא הם הכלים והחשמ"ל מקיף עליהם וזה נוגה החופף עליהם. ומהבל טו"ר זכר יוצאין השדים התלויין באוירא שמטיבין לבני אדם כנזכר פ' פקודי דרס"ח כי הרע אשר שם הוא טוב ומתוק כי הם זכרים הרי עץ הדעת טוב ורע הוא הנוקבא דנוגה שהיא ממראה מתניו ולמטה ושם הוא קין גבורה נוקבא ואותן השדים אשר שם הם מצד הרע הם רעים ומזיקין ומצד נוקבא דנגה עזא ועזאל מלאכים מצד הטוב ושדים מצד רע והם יונקים מב' עקביים דלאה הנקבה כנודע. וזהו הנפילים אשר היו בארץ הארץ הנוקבא דנוגה. ואלו נקרא עזים משם יצאו עזא ועזאל ושניהם מלשון עזים והם זכר ונוקבא. ומשם נפלו כי גבר בהם יצה"ר ונעשו שדים.
אך בני אלקים המתיצבים על ה' שהיא קליפת נוגה מצד הטוב שהוא ג' ראשונות שבה כי בינה נקרא אלקים ואלו בניה כי בני אלקים הם ב' מוחין דחכמה דנוגה תרין צפרין ב' מוחין דבינה דנגה והם הערות של אדם קדמאה ולילית ז"א ונוקבא דנוגה. ואלו נקראים עורות אילים מאדמים ובני אלקים הם בארץ נוקבא דנוגה כנזכר באדרא קמ"ג. וכל הטפות של נגעי בני אדם שם הולכין בקליפות נוגה נוקבא דנגה ונעשית טוב ורע והבן זה.
ועל זה נאמר אף אני אלך עמכם בחמת קרי כי חמה נוקבא דנגה וזכור זה כי בכל קליפה מד' עולמות יש עון ומשחית אף וחמה שהם חכמה ובינה וז"א ונוקבא דנגה ואינם שוין על דרך הנ"ל בס"ם ולילית ובכ"מ שנמצא קרי הוא בנגה וזכור זה. עיין פ' תרומה דק"ל.
והטוב של זה הנגה הוא י"א סמני הקטורת והחלבנה נוקבא דז"א דנגה לכן ריחה רע ממה ששנדבק בו רע שלה והעשן של הקרבנות נזון מהם קליפת נוגה כי משם נפש הבהמית שבאדם ושבבהמות טהורות.
ודע כי באדם הראשון הובררו כל הבירורין של כל העולמות וכל הנשמות בבחי' אחור באחור והיו חסרים בחי' פב"פ והובררו כל הבהמות זולת בהמות בהררי אלף והדומם והצומח לא נגמרו להתברר לכן היו אוכלים לבררם וכאשר חטאו חזרו הנשמות והבהמות לעמקי הקליפות ועתה עולין הנשמות בסוד מ"נ והבהמות הטהורות לבד מתבררין על ידי אכילתינו וכן דומם וצומח ולעתיד יתבררו הבהמות בהררי אלף וגם הטמאים. עיין פ' פנחס דף ר"מ.
ובזה תדע נפש הבהמית שבאדם מה הוא, והוא יצר טוב ויצר הרע שבאדם, ונשמתן של הגוים הם מג' קליפות: רוח וענן ואש שכולם רע, וכן הבהמות וחיות ועופות טמאים. אך נפש הבהמית דישראל ונפש הבהמית דבהמות וחיות ועופות הטהורים כולם מנוגה, לכן יש חלב מהחזה ולמטה של הבהמות כולם, חלב טמא וחלב טהור, טוב ורע נגד נוקבא דנגה הנ"ל, וכמ"ש בע"ה ובתקון מ"ג.
והנה אלו הם שיורי המלכים שמתו שלא נתבררו עדין ונקרא י"א סמני הקטורת וזה סוד מזבח אדמה בסוד מלכי ארץ אדום כנזכר פ' תרומה. וז"ס הכל היה מן העפר. וז"ס אדמת עפר כנזכר פ' משפטים.
ודע כי הרע הגמור שנתברר שאין בו טוב כלל הן ג' קליפות החצונים אבל קליפה ד' לא נתבררה לגמרי ולכן נשארה בבחי' לבוש ועור ומתבררת מעט מעט ונעשית גוף גמור כי הם כלים שבורים וחוזרים להחיות והטוב נתברר ונעשו עולמות אבי"ע אלא שיש בחי' זה טוב מזה וזה טוב מזה מעתיק דאצילות עד תשלום דעשיה ונוגה שבכל העולמות הוא מה שלא נתברר עדיין וזהו טיקלא דעשיקא נשמתין כנזכר משפטים צ"ה ע"ב.
[הגהה - צמח אע"פ שלעיל אמרתי קליפת נוגה דאצילות כולו טוב עכ"ז צריך בירור אותו טוב בעצמו שהרי גם במלכות דעתיק היתה שבירה וגם הוא בירר לחלקו חלקים כנ"ל לכן אמר כאן מעתיק עד חשמל דעשיה ולקמן אמר כי נגה דאצילות כולו דין חזק לכן שייך בה תיקון ובירור ע"כ].
כי כשנוגה מדבקת בלבנת הספיר יסוד והוא ערלה שעל המילה ואז עושקת הנשמות וכשמסתלקת אינה עושקת לכן הזווג בליל שבת שאין שם דביקת נוגה ומה שנדבק חזר להיות תוספת שבת טוב גמור משא"כ בחול כנזכר פ' ויקהל.
וז"ס פ' משפטים דצ"ו ע"ב אלקים הוא סוד הנוגה הנ"ל כי מז"א של בריאה עד סיום המלכות הם ק"ך צרופי אלקים כמבואר אצלינו שהם כלים החצונים אשר שם וחוץ מהם החשמל וחוץ מהם הוא אלקים דנוגה ושם מתחילין אלקים אחרים.
וז"ס רפ"ח ניצוצין אשר נשארו להתברר בקליפות נוגה ומשם הממזר כי הוא גימטריא רפ"ח ע"ה ושם נקרא כורסייא דשביבין באדרא וע"ש בביאורינו וקליפת נגה שכנגד האצילות הוא אלקים קדושים כרסייא דשביבין ומז"א דבריאה ולמטה הם טו"ר.
וז"ס פרה אדומה והבן היטב מאד כי בזה לא יכול משה ושלמה לעמוד על ביאוריה איך זה הטו"ר ביחד ועיין תקון ך' ומטהרת הטמא ומטמא הטהור בבחי' טו"ר והיא פרה כי היא בנוק' דנוגה בסוד מנצפ"ך ה' דמים טהורים וה' דמים טמאים גימ' פרה. ועיין בפרשה פקודי דל"ז ושם הז"א דנוגה נקרא עגל שעשה אהרן והיא פרה וכשנשרפת נטהרת ומתבררת ונעשית אפר ועפר שריפת החטאת שעליו נאמר הכל היה מן העפר כנ"ל לכן היה מחוץ למחנה כי שם מקומו חוץ להיכל שהוא חשמ"ל וכל כוונת משה ושלמה היה זה להביא הזכר ערב רב וזה להביא הנשים הגויות הכל לתקנם ולא יכלו לעמוד עליה ולתקנם עד שיבא משיח ואז יושלם זה הצלם להתברר הטוב שבו והרע יוקדין ליה בנורא כנזכר תקון ס"ו דף קי"ב ע"ש פסילי אלהיהם תשרפון באש בסוד פסל לך פסולת הטוב שהוא נוגה שיש בו אוכל ופסולת כי משם נחצבו לוחות שניות מעץ הדעת טו"ר כנזכר תיקון ס"ו :
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ד (עריכה)
פרק ד עריכה
והנה האש המתלקחת שהיא הקלי' הג' כשמחברת עם נוגה שהיא רביעית אז נעשית רע וכשמסתלקת מן נגה אז נגה מתחברת עם החשמ"ל ונעשית טוב כנזכר פ' ויקהל רט"ז. [הגהה - צמח נלע"ד שכשמתחברת עם הנגה נעשית הטוב דנוגה רע וכשמתחברת נוגה עם חששמ"ל נעשית הרע טוב שאל"כ למה לא נשאר נגה טוב בלתי התחברות בחשמ"ל אחר שנסתלק קליפה ג' מן נגה:
ודע כי כל הג' כשפים המכחישין פמליא של מעלה הם שם יען כי הטוב שבתוכם משפיע בחיצוניו' שהוא הרע שם ועושה נפלאות והבן זה לכן מחויבים סנהדרין לידע כשפים כנזכר בתקונים ס"ה וס"ו וז"ס שם המפורש שבפה הצלם דנ"נ בסוד ומלכות בכל משלה כי כשהשביע שיקשור הטוב עם הרע השפיע בו חיות ואז היה אומר אנכי ה' אלהי"ך בכישוף גמור שבתוכו כנזכר בתקונים ס"ו ולפעמים בהיפך שמשביעים את הקליפות בהויות דתמן כנזכר בתקונים דל"ו ואלו הם סוד המדורין בפ' בראשית ד"מ ודל"ו ע"ב ובתקונים נמצא כי ראשי המלאכים טובים וסופם רע מהחזה ולמטה ע"ש והוא נוגה דעולם היצירה ולכן כיון שהנפש מתלבשת בזו הנוגה כמ"ש בע"ה לכן אסור לאכול קודם התפלה והאוכל כאלו מעונן ומנחש כנז' בויקהל דף רט"ו ואותיות עונן הם עון נ' דוגמת נחשת תחש נ' שהוא נ' כפופה וכנ"ל וז"ס א"ק בעלה דלילית דאכל ואתפתי ומית כנזכר פ' תרומה קמ"ד והטוב שבנגה הוא א"ק בעל לילית כשנתערב ברע שהם ג' קליפות חצונים נעשו רע ומיתו בסוד מיתת המלכים והכלים אשר משיורם נגה זה ולכן נקרא אילנא דמיתא כנזכר בתקונים ס' ועתה יתבאר ענין האדם כי יש לו עצמות וכלים העצמות הם נר"ן וכלים הם לבושים שיש לנר"ן כנזכר פ' ויחי דרכ"ד והנה תחלה היו אלו הכלים הנקרא גוף ונקרא לבושים דאדה"ר כתנות אור והיו מן החשמ"ל שהיא כתונת א' דק על לבוש גוף עלון שהם הג' כלים ומהחשמ"ל דבריאה לבוש הנשמה ומהחשמ"ל דיצירה לבוש רוח ומהחשמ"ל דעשיה לבוש הנפש והנה זה החשמ"ל הוא צפרנים העליונים ולא נשאר ממנו רק ראשי האצבעות שמשם יונקת קליפת נוגה כנזכר בזוהר ויקהל דר"ח ונקרא כתנות אור ונקרא מאורי האש המבדילין בין קודש מוחא ובין החול קליפת נוגה דשליט ביומא דחול כנז' בתקונים ל"ו וזהו כענין החשמל מתוך האש כי מאש עלתה מאיר החשמל ונקרא ממאורי האש לכן עושין הבדלה במ"ש בצפרנים וכשחטא אדם נסתלקו הנשמה והרוח כיון שהפסידו לבושיהן כי אותן הלבושין דחשמ"ל שהם שע"ח נהורין כמנין חשמ"ל לקחתם קליפת נוגה הנקרא ערלה כמ"ש פ' ויקהל דר"ג ע"ב בהאי נגה מפתי לאתתא לנטלא נהורא והוא נהורא של זה החשמ"ל כי מן המוח אינו יונק הוא רק מהחשמ"ל וזכור זה הכלל נמצא כי לקח המלבושים שלו ואפשר כי מן אלו המלבושים של חשמ"ל הוא אדם ק' דאתפתי גו משכנא כנזכר פ' תרומה קמ"ד ע"ב ובזוהר ש"ה בפסוק שחורה אני כו' ובפ' ויקהל ר"ח והנה אז פרחו נשמה ורוח של אדה"ר הנקרא זיהרא עלאה שהם נשמה ורוח דאצילות ונשאר בו נפש ואע"פ שגם לבוש הנפש דאצילות לקחו החצונים חזר הש"י לעשות להם מלבוש מחשמל דעשיה ולא מכללותה רק מג"ע דעשיה מחשמ"ל הסובב אותו ואח"כ עשה לו ג"כ מלבוש אחר מקליפות נוגה והם כתנות עור וכנגד הלבוש דכתנות אור ג"ע הארץ היה כתוב בספרו של ר"מ כתנות אור וזהו קליפת נגה הוא משכא דחויא כי הרי היא הקליפה חצונה שבכולם בערך הנחש הדבוקה עם הקדושה וקליפת רוח סערה היא חיות פנימי דנחש והעוה"ז נתון בתכו של הנחש ולכן מתחיל מתתא לעילא רוח סערה וכו' והבן זה איך מעילא לתתא נגה היא יותר עליונה ופנימית שבכולם וקרובה אל הקדושה ונקרא משכא דחויא בתקונים ל"ו והנה זה באמיתות חטא אדה"ר בעץ הדעת טו"ר כי המלבושים שלו שהם מן החשמ"ל לקחם הקלי' נוגה ע"י קלי' נוגה ואז נתלבש בקליפת נוגה שהוא טו"ר משכא דחויא נמצא א"כ כי אחר חטא של אדה"ר נאבדו כל המלבושים ששלו שבו כוללים כל המלבושים של כל בני אדם דישראל ושבעולם ונכנסו בקלי' נוגה ואחר שהיו מבוררים חזרו להתערב טוב ברע ואז נמצא כי הקלי' נגה היא האדם ששלט באדם לרע לו כנזכר בסבא דמשפטים ונכנסו בה כל המלבושים ונתערבו עם רע של זו הקלי' נמצא שהמלבוש של כל האנשי' הנקרא גופא דילהון הוא טו"ר וצריך לבררם שנית ע"י המצות כמ"ש בע"ה:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ה (עריכה)
פרק ה עריכה
אמנם הגוף ממש של החומר של האדם הוא בחי' אחרת ושל נעלך דמשה הוא מקליפת נוגה נאמר על הרע שבה כי לילית אשר שם נקרא שפחה בישא טחול אוכמא מצד הרע שבה אך כשר וטהור הוא ואוכלו כנודע כי מסירים הדם והחלב שהוא הרע שבה והשאר נאכל וזהו הלילית שהיתה רוצה להזדוג לאדה"ר בבחי' לבוש לנפשו אך הגוף העכור הוא העה"ז הכולל כל העולמות והוא פסולת הכל וחומר הכל ולכן תראה כי הרקיעים הנפש שלהם הם המלאכים דטוב ורע בקליפת נוגה כמ"ש בתקני ס"ו והם עצמם חומרים וגוף של אדם יש לו חומר זה ובפנים מזה יש לו ב' גופים אחרים א' הוא הגוף הזך והטהור מהחשמל כנ"ל שבו זכה משה בסנה כנ"ל. והב' הוא מקלי' נוגה והוא כלול מיצ"ט ומיצה"ר מלאך ושד ונקרא נפש הבהמית טו"ר והנה זה הגוף האמיתי שהוא מקלי' נוגה שהוא לבוש אל הנר"ן אשר נקרא כתנות עור להיותו כלול מטוב ורע אחר שנתערב ע"י חטא אדה"ר צריך לבררו והוא נעשה ע"י התורה והמצוה וזהו כל הפעולה שעושין ישראל עד ביאת המשיח ושם הוא סוד נפילת אפים מקום רגליה יורדת מות כנ"ל ממראה מתניו ולמעלה הוא טוב בתקונים ד"ק וממראה מתניו ולמטה הוא רע כנ"ל והרע שבו נקרא מות אילנא דמותא כנזכר בתקונים ק"א ושם הוא נפילת אפים לברר משם הבירורין והנה לא נתן הקב"ה תורה ומצות לישראל אלא לברר ולצרף ולהסיר הסיגים מהכסף שהם לבוש הנשמה וע"י כונת האדם בתורה ובמצות נגמר לבוש נשמה כנזכר פרשת ויחי רכ"ז וע"י התורה מזדכך נוגה דיצירה לבוש הרוח וע"י מצות מעשיות מזדכך נוגה דעשיה ונעשה לבוש הנפש ונמצא כי אלו הלבושים הנזכר פרשת ויחי אין פי' שנעשה מחדש ע"י תורה ומצות אמנם מתבררים מהרע שנתערבו ע"י חטא אדה"ר ונעשים חדשים ממש והבן והנה כפי מה שחסר לאדם להשלימו כך ימים קצבו לו וז"ש פרשת ויחי דרכ"ד כי מן יומין דב"נ ממש נעשה לו לבושים והבן זה והנה בקליפת נוגה יש רמ"ח איברים ושס"ה גידין טובים ובכולם נתערב הרע אך אינן שוין כי הנה כל התרי"ג מצות כלולין בי"ס ורמ"ח מ"ע הם נגד זכור ואז בעשותן נתקן הזכר דנגה כי שם אין חלב טמא כלל אמנם הוא שקוע בקלי' שם וע"י המצות בכל מצוה ומצוה מוציא משם אבר אחד וע"י שס"ה לאוין שהם שמור כנגד הנוקבא כנ"ל ששם טו"ר ממראה מתניו ולמטה יש שם חלב טהור וחלב טמא וכל העובר על השס"ה לאוין מערב הרע בטוב בחלק נפשו הבאה מהנוקבא דנגה כמ"ש בתקונים מ"ז וזש"ה כאשה אשר נתת עמדי ואלו השס"ה גידין הם שס"ה עורקים מן הכבד ששם מדור הנפש נוקבא והם משתרגין בכל האיברים והדם נתפשט בהם ואם יעבור אדם על לאו א' אם הוא עורק העין מסתמה ואינו רואה כי הטוב שבו אינו מתגלה ואין העין של הנפש משיג שאינו מתלבש בו הנפש במלבוש ההוא עד שיסיר אותו מום. [הגהה - צמח בתיקונים כל אשר בו מום לא יקרב הכוונה הוא כל אבר הגוף אשר בו מום לא יקרב בו אבר הנפש דהיינו עין הנפש בעין הגוף וכן שאר האברים וזהו עין לא ראתה אלהים זולתך ר"ל עין לא ראתה עין הגוף זולת בהיות בו רוח אלהים]. ויש לאוין של דם שהם למעלה ממתניו ובכל הגוף ויש של חלב והם מכנגד מתניו ולמטה אך כולם הם בנוקבא הסובבת גבר שס"ה ל"ת לכן לפי ניצוץ נשמת האדם כך מוכרח לקיום המצות של החלק ההוא כי מי שהוא מבחינת מתנים ולמעלה אין לו מצות ניקור החלב כי אינו צריך לו אך אם יאכלהו ודאי שיפגום בו אך לא יתגלגל מתחלה ע"ז ולכן הראשונים שהיו יודעין תליית הניצוץ שלהם היו מתדבקים לקצת מצות יותר מאחרים והמשכיל יבין. [הגהה - צמח וזהו ששאלו אביך במאי זהיר טפי:
וכעד"ז בכונת המצות והתורה כי יש שנשמתו מן בריאה וע"י עסק התורה בתלמוד מתברר בהם הרוח שלו ויש במשנה שהוא היצירה והוא ג"כ ברוח שלו אך הוא רוח שברוח ובתלמוד רוח שבבריאה שהיא נשמה ולכן תראה כי אם הכבד הוא סמא"ל איך אנו אוכלין אותו אך הענין כי הרע שנתערב עם הטוב אינו כי אם בכלי הנפש של הנוגה ולא בכלי של ר"נ דנוגה והבן היטב מאד. [הגהה - צמח הרוח שבאדם מתחלק לרמ"ח איברים וז"ס יוצר רוח האדם בקרבו ס"ת רמ"ח בקרבו של אדם ברמ"ח איברים שלו ואמר יוצר בל' יצירה שהיא בחי' רוח]:
והנה הכבד של כלי הנפש דסמא"ל דנוגה ובהסיר הרע מנו ע"י מליחה יותר ונשאר הטוב שבו וכן בשאר האברים הנז' פ' פנחס באצטמוכא ובקיבה ובמרה ובטחול וכו' הכל בזה הנגה טו"ר אך ממתנים ולמעלה לא יש רק הדם המתפשט בכלי והוא הרע נפש הבהמית כי הדם הוא הנפש נמצא כי כיון שבנגה הוא טו"ר אם יתגבר הרע יתבטל הטוב שבו ונעשה קליפה גמורה לכן שמור על מל"ת כי הם חלב טמא והם קלי' וכל אדם האוכל חלב נתגבר עליו הרע ויתבטל הטוב ויחזור כל לבוש דנגה רע ויתדבקו בג' קלי' הרעות נמצא כי בשמור שס"ה ל"ת גורם שלא יתדבק בו הרע יותר וזהו ענין סור מרע והבן זה כי בזה נשאר על עמדו כמו שהיה ואח"כ ועשה טוב כי ע"י הרמ"ח מ"ע הרע שבנוגה מתהפך לטוב ממש שמתדבק במוח:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ו (עריכה)
פרק ו עריכה
והנה מצות המילה הוא בסוד הלבוש קדוש דנגה להפריד משם ג' קליפין אחרנין שביסוד דקליפה הרע והם מילה ופריעה ואטופי דדמא וענין נדה בסוד נוקבא שבנוגה, לכן יש שם ה' דמים טמאים וה' דמים טהורים וכעד"ז שאר המצות כולם שם הם. וז"ש בתיקונים לרשיעייא אינון קשורין לכל מקטרגא דילהון אך החסידים שאין הרע דקליפת נוגה לבוש שלהם אין צריך להם המצות לצורך זה רק מתקשר ממש בגוף העולמות ולא במלבושים שבנוגה כנ"ל ועד"ז כל המצות נחלקים בזה הלבוש דנגה. וכן מצות הטרפה היא הרע שברפ"ח ניצוצין דקליפת נגה שנטרפה מן הכלב הרע שבקליפה שהוא סוד ב"ן מל' של הקלי' הרע וכשחוזרת למוטב נתקנה בב"ן מ"ן דקדושה וזה הטרפה הוא מלבוש העליון דחשמ"ל הנקרא בשר שנטרפה מאה"ר וזהו ובשר בשדה טרפה (והנה נתבאר ענין הנגה וחשמל כי זה לבוש דגופא ועלין וטרפין דיליה כי החשמ"ל הוא עלין דאילנא דגנתא אך הפרי הוא בפנים מזה הלבוש). והנה כל ההיכלות דבי"ע הם סוד חשמ"ל והנה נתבאר שבכ"א וא' מהן יש ג' כלים פנימים בבריאה אמצעים ביצירה חיצונים בעשיה, והנה הרוחין הנזכר בהיכלות דפקודי הם רוחין וחיות דכל היכל הם הנפש, ואח"כ הג' כלים הנזכר אצלינו והלבוש שלהם הוא חשמ"ל ועליו הנגה ועליו ג' קליפות. והנה הרקעים דעשיה הם קלי' נגה דעשיה והם יריעות עיזים כי כל הבהמות וחיות ועופות ודגים ואילנות ועשבים ואבנים וכו' כולם טו"ר מקלי' נגה אך הטמאים שבב"ח והאסורים לאכילה בעשבים ובעצים כגון ערלה וכלאי הכרם הם בג' קלי' הערלה. ומ"ש בתקונים ל"ו כי הבריאה יכול לאתערבא עמיה קליפה וכו' פי' בי"ע יכול לאתערבא ביה קלי' והוא קליפת נגה שבכולם ואינם שוין כי בבריאה רובו טוב וביצירה בינוני ובעשיה רובו רע, וזהו ענין אסתר שהיתה מנחת שידה במקומה ומזדווגת עם אחשורוש כמ"ש פרשת תצא דף רע"ו ובתקונים ד"ן והוא קלי' נגה שלה מבחי' הרע הנקרא שד, והיתה יודעת היא ומרדכי להשביע השד היצה"ר שלה ע"י שם המפורש כנזכר שם שיתלבש בדמות גוף וילך אל אחשורוש ומשם נולד דריוש בן אסתר מצד השידה ההיא שלה, והרי הוא בן אסתר ממש לכן היה חציו טוב וחציו רע. [הגהה צמח - עם האמור באסתר כאן תבין מ"ש ביוסף ותנח בגדו אצלה היינו בחינת הלבוש וינס חוצה היינו פנימית]. לכן היה גוי וגם צוה שיבנה בהמ"ק כי הוא נתן רשות תחלה קודם שמלך כורש. והנה הנגע הוא דכורא דנוגה הפך ענג דקדושה היא ורעה היא נוק' לילית ויש להם יכולת להזדוג עם אנשים יען הם לבוש הנפשות שלהם. ונ"ל כי אשמדאי שד יהודי הוא קלי' נוגה ונוקבא דיליה היא לילית זעירתא כנודע, אך שדים אחרנין הם משאר ג' קלי'. והנה נגה סוד עור הנ"ל משכא דחויא הוא רע וטוב הרי בעור רע וטוב, לכן כל בחי' בעלי קריין נקרא רע בסוד ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה' כנודע. והנה כשהיצה"ר גובר אז בלילה מוליך עמו הנפש ואת היצה"ט לקליפת נוגה ורואה חלום תבן וקש שהם קליפה נגה וכשעוסק בתורה נאמר בו בשכבך תשמור עליך ומתגבר היצה"ט שהוא מלאך ומוליכו אצל המלאכים טובים דעשיה וז"ס כאן ע"י מלאך כאן ע"י שד וז"ס ושבע ילין בל יפקד רע שבע ילין מד"ת אינו נפקד בחלומו ע"י הרע של נגה הנקרא רע בסוד בעלי קריין כנודע:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ז (עריכה)
פרק ז עריכה
פסל ומסכה הם ז"ן דנגה וכנגדן ב' עגלי ירבעם ועגל המדבר כולל שניהן כמ"ש בפסוק עשו להם עגל מסכה עגל גימטריא ק"ב נגד ק"ב חרובין אשר שם ומסכה נגד פסל שם אדנ"י. [הגהה - צמח נלע"ד כי עגל גי' ק"ב חרובין והם ק"ב אותיות שיש בד' אחוריים כנודע ומסכה כמנין אחוריים דאדנ"י והם סוד זכר ונקבה]:
וגם פסל נקרא ע"ש פסולת כנ"ל ונרמז בתיקונים מ"ז ובתקונים קל"ב איך קורא אל היצה"ר עץ הדעת טו"ר גופא וסוסיא גם בריש מתניתא קורא ללהט החרב המתהפכת שהוא עץ הדעת אוכמא לא רגלין והנה שבתאי טחול אוכם בלא רגלין כי הנה הם בירורי המלכים הנקרא קב חרובין בסוד הקיטע יוצא בקב שלו וע"ש בתקונים ס"ט כי כולם חגרין בעלי קבין ע"ש היטב. [הגהה - צמח קב חרובין היינו גימטריא בלע מלך ראשון וכן כולם דכתיב וימת שהיא חורבה]:
וז"ס הנחש שנתקצצו רגליו על גחונך תלך לכן מתהפך הפוכין בסוד להט החרב מתהפכת גוף טרוף בסוד היהפוך כושי עורו ונמר חברבורותיו והם גווני צרעת הלבנים שבעורו כנודע כי הוא כושי אוכם והוא עור משכא דחויא והוא נמר וממזר רפ"ח ניצוצין ומ"ש אשכחנא ברזי טמירין דמתניתין דטורי רמאין עמיקין ר"ל כי היה להם ברייתות העוסקים בענין הקליפות הנקרא הרים וגבעות בסוד רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים זכרים ונקבות דתמן יתיב הנחש בסוד דרך נחש עלי צור וכו' כנזכר בתקונים ובכת"י בהקדמת תקונים ואמר כי מצא באותה מתניתא שמדברת בענין טורין רמאין חזקים עמוקים והם הקליפה שם מצא דרוש זה והוא כי גו סוספיתא ר"ל פסולת תוך הזהב הנקרא סוספיתא דדהבא פסולת הגבורות שבצפון משם תפתח הרעה ושם בקלי' יש חד בתוכם בלא רגלין הוא קלי' נגה כמה גלגלין סחרין ליה הם רקיעים דעשיה טו"ר כנזכר בתיקונים דק"ו כולהו מליין עיינין כגומרין דנורא הם מלאכים נפשות הכוכבים והגלגלין הנ"ל ולהותן רקיעין הם עורות אלים מאדמים כנזכר פרשת תרומה קמ"ז ובתקונים דקל"ב ע"ב אית נפשא דמרכיבין ליה בכלבא כי כלב בקלי' נוגה הרע נעשה לבוש ומרכבה אל נפש דעשיה שהוא משם ב"ן קדוש וכנגדו בכלב ב"ן טמא דנוגה דעשיה וזה הנגה הוא סוד הסוטה הנזכר בפרשת נשא בר"מ דקכ"ט והענין כי לנר"ן שבבי"ע הנקרא ערלה ונקרא עור כמ"ש פרשת תצא רע"ו יכיל קליפת נגה לאתדבקא אבל באצילות לא יכול לאתדבקא וז"ס לשכב עמה פי' כי קליפת אש נתדבקה בנגה ונגה נעשה בסוד ערלה על המילה ודם נדה ביסוד דילה ואז נתחללה ואז ולו תהיה לאשה כי על ידה מתהפך משד למלאך וע"ש פרשת תצא דרע"ז ע"ב ענין ס"מ ולילית שהם ב' קליפות נגה שבהם היו משתמשין בדור הפלגה והמבול וכנגדן הם בנו מגדל בסוד ונעשה לנו שם זכר ונקבה והבן זה וכשגלתה שכינה סוד קב חרובין בסוד ומלכותו בכל משלה אז הרע קרא שמו אלוה ואז נטרד סמא"ל ובת זוגו שבתחילה היה רובו טוב ומיעוטו רע ועתה נטמא כי היה רובו רע וטמא כנזכר בתקונים ע"ב וכנ"ל בסוד פרה אדומה ושם הוא בן סורר ומורה הנמשך מנוגה הנקרא פרה סוררה כנזכר פרשת בלק קצ"ז ע"ב וז"ס עזאזל שנותנין לו השעיר ונקרא מצולת ים שיורי בירורי סיגי המלכים והם ציה וצלמות דכורא ונוקבא לכן מתהפך למילף סניגוריא בהאי שעיר מצד הטוב ששבו כנזכר פרשת אמור דק"א ע"ב ושם היה מלחמת עמלק דקלי' נגה הרע שבו כנזכר פרשת תצא דרפ"א ופרשת ראה ע"ש:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ח (עריכה)
פרק ח עריכה
והנה שים עיניך במ"ש פרשת אחרי מות דס"ב ע"ב על ענין שעירי דיוה"כ והוא כי הנה קלי' נגה כבר נודע שהוא חציו טוב וחציו רע והיא מפסקת בין קדושה לחול וכשאדם עובר על מצות ל"ת אז הוא משליט הג' קלי' רעות על יצה"ר שלו שהוא סוד הגבורה שלו שלא נתקנו ונעשית רע גמור וזהו סבת העונש העובר על מל"ת. והנה ביה"כ צוה הש"י וברשותו אנו עושין לשלוח לס"מ שעיר א' שהוא טו"ר כנ"ל ואז הוא שמח על ג' קליפות רעות כי כבר קבל השפע והחיות באותו הטוב שבאותו השעיר כנודע כי הסבה אשר הם רודפין אחר הקדושה הוא להחיות עצמן כי בלתה הם מתים וזהו שמחה גדולה שמקבל ס"מ ע"י שעיר לעזאזל ובפרט כשניתן לו מדעתנו מתנה גמורה שלא ביגיעה ואז היו ישראל מתוודים על עונותיהן וכה"ג היה מתודה וסמך ידיו על ראש השעיר ובכח התשובה הזו שהוא מ"ע אז מתברר חלק היצה"ר ונפרד הטוב שבו מהרע שבו כי א"א שיהיה כבתחלה קודם שחטא שהיו מעורבים ביחד כי ע"י עבירה נתגשם וגבר היצה"ר ונתחזק והיה הטוב כפוף תחתיו ועתה ע"י התשובה אותו חלק טוב שהיה כפוף תחתיו תשוב למקומו וזהו פי' תשובה ואז נמצאו נפרדין עי"כ ואינו עתה מחוברים בקליפת נוגה אמנם הרע שבו שכבר נגמר היה נדבק באותו השעיר ויצא לגמרי אל הקליפה הגמורה והטוב חוזר אל הקדושה העליונה ולא אל קלי' נוגה וזהו שמחת סמא"ל שראה שהתתקף עתה ובכל דעתו רוצה להדבק עמו והוא שוטה כי אדרבא גחלים אתה חותה על ראשו פירוש כי בתחלה שהיה בקליפת נוגה הרע מעורבת עם הטוב היה לו אחיזה גדולה כי בהכרח הקדושה עליונה היא משפעת לאותו הטוב שהוא מחלקה להחיותו כי ז"ס גלות ישראל לבין האומות שאמר רשב"י ע"ה שאז נאמר שמוני נוטרה את הכרמים והבן זה אמנם עתה שנפרד הטוב מהרע אבד סמא"ל אותו החלק השפע הנשפע שהיה נשפע מבחי' אותו הטוב ונמצא כי זהו סבת רעתו של ס"מ והפסדו גדול ואדרבא מה שהיה הוא תחלה נשלם ועתה הוא להיפך כי וה' ישלימנו לך פי' כי הטוב נשלם ומתחבר עם הנפש דקדושה של האדם ואז נשלם האדם וס"א חסר ואבד הטוב ההוא. גם בזה תבין מ"ש בפרשת ויקהל בהאי נוגה מפתי ס"מ לאתתא והוא כי אשה יראת ה' מל' צריכה להשפיע בהכרח באותו קליפת נוגה מחמת הטוב אשר שם להחיותו אז ס"ם נהנה משם. גם תבין ענין הזדונות הנעשות כזכיות כי הרי הם נפרדין ע"י התשובה הטוב מהרע ואז הטוב שבהן הלך לקדושה לגמרי א"כ הם נעשו כזכיות ממש אותה בחינת של הטוב שהיו מעורבים עם הרע כנ"ל ולמ"ד זדונות נעשו שגגות דס"ל שגם ע"י תשובה הלואי יספיק שיחזור כבתחלה מעורב טוב עם רע בקליפת נוגה שאז הם נקרא שגגות חציו טוב וחציו רע ויצא מכלל זדונות שהם קליפות רעות גמורות אך לא יספיק שיפרידו לגמרי ויעשו זכיות:
מתוך: עץ חיים-שער מט-פרק ט (עריכה)
פרק ט עריכה
בענין ב' שעירים הנזכר בפרשת אחרי מות ס"ב הם סוד ב' אנשים מרגלים ב' מוחין חו"ב דז"א דקלי' נוגה דאצילות כנ"ל ואותו של חכמה נמתק יותר ונשאר גורל א' לה' אך הב' מוח בינה דז"א זה ניתן ביה"כ שהוא בחינת בינה לעזאזל הוא ס"מ ונוקבא דנוגה שהם כנגד זו"ן דבי"ע ולפיכך שמחים ולפי שנקרא זו"ן דנוגה דאצילות עזים כנזכר בפרשת תרומה קמ"ז לכן זו"ן בקליפת נוגה דבי"ע בנים שלהם נקרא עזא ועזאל לשון עזים וכללות שניהן נקרא עזאזל דוגמת צלמות ומצולת שהם כללות שניהן צל דוכרא מות נוקבא וכשנותנין השעיר הנ"ל לעזאזל אז נאמר ותשליך במצולת ים כנזכר פ' אחרי דס"ג יען הם מצולת נוקבא דקדושה ושיריה ונוקבא שלה (שירדה להנוקבא של נוגה) נקרא מות שהוא הדורש אל המתים כנזכר שם ד"ע ואותן הי' כתרין דחרשין שם הם הי"ס דנגה כי בהם סוד הכשפים הנ"ל ולכן אלו העזים שהם ב' השעירים הם דין חזק וטהורים ודכורים שהם בנוגה דאצילות ושם לא יגורך רע אך הם דין חזק. וז"ש פרשת שמיני דמ"א בענין העזים ע"ש ובפרשת משפטים דף קכ"א ע"א על גדי היונק מחלב אמו כי הוא החכמה דז"א דנגה ומה שאני מסופק בזה הוא זה דע כי ב' אנשים מרגלים הם ב' מוחין דזעיר אנפין דנוגה דאצילות ותרין ציפרין הם ב' מוחין דנוקבא וב' נשים זונות הם ב' מוחין דבי"ע בכל הפרצוף שלהם ומפרשת אחרי דס"ב נראה כי ב' שעירין הם ב' אנשים מרגלים ז"א דאצילות ומפרשת משפטים קכ"ה נראה שהם בבריאה בסוד נששים זונות ואולי נאמר כי נוגזיו מעולל הוא הגדי א' עולל ויונק שהוא בינה דנוגה דז"א דאצילות ותחתיו הם שתי נשים זונות דבריאה ובזה יצדקו ב' המאמרים והגדי יונק מאם עלאה מל' דאצילות דקדושה וממנו נמשך לנשים זונות בבריאה ואז נשים משלו בו אחר שלקחו שפע ע"י גדי ונתגברו עיין פרשת תצוה קפ"ה איך השעיר יש בו מסאבא אך לא אתתקף וע"ד שערי דיליה לא תליא ולא שעיע. לא שעיע בגין מסאבא דיליה ולא תליא בגין דלא אתתקף במסאבא כהאי תתאה וזהו שעיר דר"ח כנזכר שם לכן כל אלו הם ביום אך ב' צפרין דנוקבא דנגה יניקתם בלילה כנזכר פרשת ויחי רי"ז ע"ב וענין אלו ב' שעירים הם ס"מ ונחש דנגה דאצי' ובתחלה היו קדושים כנ"ל ואח"כ נפלו מקדושתן ונפילה זו היתה בנוק' דתה"ר כי שם ג"כ עזא ועזאל והוא בהיכל ז' דבריאה דנגה כנזכר אצלינו כי זו"נ דקלי' דאצילות הם תמיד למטה בבריאה ואין עולין למעלה אם לא בעת יניקתם כנ"ל שהוא ב' שעירי דיוה"כ ובכל ר"ח וב' צפרין בלילות כנזכר פרשת ויחי וזה היה יען לסבתם ירדה ונפלה גם מל' דאצילות דקדושה סוכת דוד הנופלת בבי"ע ראש לשועלים ואינה עולה באצי' אלא בעת התפלה ובשבתות וביו"ט ואז נפלו עזא ועזאל ג"כ למטה מעשיה ולמטה בעה"ז וכנגדן בני האלהים עז"א ועזאל דאצי' אשר אלו אינם בארץ למטה אלא בנוקבא דתה"ר בינה דבריאה יען נתחברו עם בנות האדם ב' נשים זונות ב' מוחין דבינה דבריאה הנקרא נוקבא דתה"ר ואחר שבחרו שם נפלו שם כי כבר יש שם טומאה כי בבריאה יכול להתערב בה רע וזהו החטא שלהם שנאחזו ברע ולכן נפלו כנזכר בס"ד קע"ח ע"ב תרין מתחבקין הוו לעילא נחתי לתתא ירתי עפרא שהוא בריאה עפר המשכן אבדו חולקא טבא דהוי בהו שהוא הטוב דנגה דאצילות וזהו ענין סמאל ולילית שירדו מקדושתן ונטמאו ואע"פ ששם נדרש על ב' נשים זונות כמ"ש אז תבאנה ולא מקדמת דנא.
והנה כיון שבנות האדם נפלו גם בני האלהים שעמהן עד למטה בהיכל הז' הנקרא נוקבא דתה"ר. והנה כבר ידעת שיש ב' מיני נוקבא בקדושה רחל הנקרא מל' והיא היוצאת נגד יסוד דז"א וכן למעלה נגד דעת דז"א יצאה לאה שהיא בחינת מל' דבינה המתלבשת תוך ז"א ההוא והרי הם ב' נשים לז"א שגם הוא בחי' ישראל ויעקב וכנגדן יש לו ב' אחוריים שהן ב' שפחות בלהה וזלפה זלפה נגד לאה ובלהה נגד רחל ולוט ועוג כי שניהן בחי' א' יוצאין אחור ז"א ואלו יצאו מהג' עולמות שנזכר באדרא שהם בתיקון א"ל דדיקנא ושם שרשם ומה שנשאר מהם שלא נתברר ירדו א' בלאה והב' בז"א והג' ברחל ונעשו שם בסוד אחור שלהם זלפה עוג בלהה לוט וכמו שיש לז"א ב' נשים וב' שפחות כן יש לעוג ערש ברזל ר"ת בלהה רחל זלפה לאה ונקרא עבד ברוך שהוא אליעזר עבד אברהם שנכנס חי לג"ע שנעשה מהטוב אך עוג זה היה מהרע שבו והרגו משה. וז"ס שארז"ל עוג הוא אליעזר והבן זה.
ואפשר לומר כי אליעזר ועוג היו דוגמת ישראל ויעקב עם ב' נשים וב' שפחות והנה לוט גם הוא כמו עוג שהוא צד הרע שבאליעזר לכן הוא ארור לוט לטיא כי הוא מהפסולת שבג' עולמות אחר שהוציא את העבד הנ"ל עוג וב' שחות בלהה וזלפה חזרו להתברר ומהפסולת יצאו כנגד בלהה וזלפה תרין צפרין ב' מוחין דנוקבא דקלי' דאצי' ונתחברו יחד יען כי כנגד לאה שהיא מבינה אין קלי' יכולה להיות שם וירדו למטה עם בלהה ונעשו בחי' א' בב' מוחין ב' צפרין והן ב' בנות לוט כי ממנו נמשכו ע"י זווג לוט או עוג עם ב' נשיו ושפחותיו כנ"ל והם נעמה ואגרת אמן של השדים וכנגד עוג עצמו הכולל יעקב וישראל כנ"ל יצאו ב' אנשים מרגלים ונעשו בחי' א' דוגמת עוג שהוא א' והם ב' מוחין דז"א דקלי' דאצילות כנ"ל איך ג' בחי' שהם לאה ז"א רחל כנגדם הוציאו ג' זכרים וג' נקבות והנה נגד מל' דבינה שהיא לאה יצאה נעמה צפור ראשון חכמה וכנגד מל' דז"א יצאה אגרת צפור ב' בינה וכנגד מל' רחל יצאה לילית וכנגדן ג' זכרים והם אלו איש א' נגד מל' לאה ואיש א' נגד מל' דז"א ואדם קדמאה בעלה דלילית נגד מל' רחל והנה זה א"ק וכחותיו הם בחינת מלכות שבמלכות דאצילות דקלי' וכמו שבקדושה המלכות דרחל יורדת לעשות כסא הכבוד והיא נכנסת תוך ג"ר דבריאה גם אלו א"ק ולילי"ת יורדין שניהן בהיכל הז' העליון הבריאה דקלי' וזהו הלילית אשר שם נקרא נוקבא דתה"ר אבל התחתונה נקרא נק' דתהומא סתם ולא רבא והוא כנגד כסא הכבוד דקדושה מלכות דרחל.
והנה גם מבירור הג' עלמין אחוריים הסיגים שלהם ירדו למטה בבי"ע ג"כ והיו שם בבחי' אחוריים כנ"ל באצילות וכעד"ז בבי"ע ויוצאין מהם ג"כ (עלמין) אחוריים אחרים והם הקלי' שבבי"ע נמצא כי אלו הג' אנשים הנ"ל הם הקליפות והאחורים.
ונלע"ד כי כמו שיש באצילות ג' נשים עם ג' בעליהן נעמה אגרת ותחתיהן לילית הנה כן הם בשמם בשאר עולמוחת בי"ע :