פתיחת התפריט הראשי

פרק אעריכה

ונבאר עתה ענין התלבשות המוחין דז"א בתוך הכלים נה"י דאמא שנשארו ריקנים בעת הלידה כנ"ל כדי שאח"כ יהיו מתפשטין בתוך ז"א ונבאר תחילה בחי' אמא בעצמה שא"א שתשאר חסירה מבלי נה"י לה לעצמה כי אם נאמר שנשארת כך באופן זה שיהיה ג"ת שהם נה"י שלה מתפשטין ומתלבשין תוך ז"א תמיד זה א"א לפי שבהיותה כך א"א לה להזדווג עם אבא והרי נודע כי זווג או"א תדיר ולא פסיק לעלמין ולסיבה זו הוא מוכרח שיתהוו לה נה"י אחרים חדשים לצורך עצמה בבחי' הכלים כי האורות שלהם כבר ביארנו שנתעלו בה בעצמה ולא נתלבשו בז"א ואז תהיה אמא שלימה בכל י"ס ותהיה למעלה מז"א כולה ותוכל להזדווג עם אבא אמנם ההתחדשות להיות לה נה"י אחרים חדשים הוא באופן זה כי הנה נת"ל כי בחי' הכלים של נה"י דאמא בלבד הם אשר נתלבשו בהם בתוכם רוחניות ונשמת המוחין דז"א ואח"כ נתפשטו הכל ביחד תוך ז"א כנ"ל אבל רוחניות ונשמת נה"י דאמא שהם האורות שבתוכם לא נשארו שם אמנם נסתלקו למעלה ועמדו בחצי ת"ת תחתון של אמא כנ"ל ואז הרוחניות והאורות הם מהוים ומוציאין כלים אחרים דנה"י לצורך עצמן ואז נשלמת אמא בי"ס גמורות מלבד הנה"י שנתלבשו תוך ז"א. ופשוט הוא שאין כח באורות ההם להמציא ולהוות כלים אחרים חדשים לגמרי אמנם הוא על דרך הגדלת הקטן שהולך וגדל כן בכאן הלבוש דאמא ר"ל בחי' כלי ת"ת שבה שנשאר חציו קיים למטה (נ"א למעלה) ולא נכנס בז"א הוא נגדל ונתארך עד שהולך ומכסה ומלביש את [אורות] עצמו' ורוחניו' נה"י דאמא וא"כ צריך שיגדל כפליים ממה שהי' כדי שיספיק לזה. והנה זהו סדר כפילתן הנה ז"א אינו לוקח מן הכלים של אמא רק מן תחלת שליש ת"ת תחתון דאמא ולמטה עם נהי"ם שבה כמ"ש בע"ה נמצא כי מה שנכנס בז"א הם ד' מדות ושליש שהיא שליש תחתון של ת"ת ונהי"ם של בינה. והנה צריך שד' מדות ושליש אחרים עליונים יכפלו כיצד נתחיל מן תחלת ב"ש אחרונים שיש בבינה דאמא ונמנה ויהיה ד' מדות ושליש שהם ג' מדות שלימות דעת חו"ג וב"ש תחתונים של בינה דאמא וב"ש עליונים של ת"ת שבה הרי ד' מדות ושליש ואלו נגדלו ונכפלו כפליים ונעשו ח' מדות וב"ש שהם ב"ש תחתונים דבינה דאמא ודעת וחג"ת ונה"י ומלכות שבאמא והרי נשלמה בי"ס שלימות זולת מה שנכנס ממנה בז"א כנ"ל. וא"ת למה לא נכנס תחלה בז"א בחי' ב"ש תחתונים דת"ת דאמא ולמטה ואז נמצא ד' מדות וב"ש ואז היתה כל בחי' בינה דאמא נכפלת ונגדלת כי מתחלת הבינה עד סיום שליש ראשון דת"ת דאמא הם ד' מדות בינה דעת חסד גבורה ועוד שליש עליון דת"ת והיו נכפלין ומספיקין אבל עתה שאין כתר של ז"א עולה למעלה רק בשליש ת"ת תחתון דאמא נמצא שלא נכפלה כל הבינה דאמא אלא ב"ש תחתונים שלה ולמה היה כך. התשובה הוא כי דע הקדמה א' והוא כמו שנתבאר כי זווג דאו"א שהם בחי' ב' פרצופים שנעשו מן בחי' חו"ב של כללות עולם האצילות בהיותו נחשב כולו פרצוף א' כנזכר בהרבה מקומות. והנה זווגם תדיר ולא פסיק לעלמין וגם דכחדא אינון נפקין וכחדא שריין ואין הפרש בהם כי אמא גדולה כאבא אשר זה הטעם דזווגם תדיר משא"כ בזו"נ שאין זווגם תדיר לפי שהנוקבא לפעמים גרועה וחסירה ממנו ואין שוין ואז אינה יכולה להזדווג עמו. והנה כן הענין בכל בחי' חו"ב פרטיות שיש בכל פרצוף ופרצוף ששניהן שוין במציאותן וזווגם תדיר וא"כ נמצא שחו"ב פרטיות שבי"ס דאמא צריכין שיהיו שוין במציאותן וזווגם תדיר ולכן אם ז"א היה לוקח מאמא ב"ש תחתונים דת"ת דאמא היתה צריכה כל הבינה דאמא להגדיל ולכפול כולה ובזה ודאי יש בה תשות כח משא"כ בחכמה שנשאר כל כחה בה ולא הוכפלה להשלים בחי' חסרון אחרים שתחתיה משא"כ בבינה שחצי כחה נתון אל התחתונים ולכן הוצרך שז"א לא יקח מת"ת שבאמא רק שליש תחתון לבד ועי"ז לא תצטרך הבינה דאמא לכפול רק ב"ש תחתונים וישאר שליש העליון שלה קיים בכל כחו ובבחי' שליש הזה תהיה שוה עם החכמה. וביאור הענין כי הנה הבינה צורת ה' ראשונה שבשם כנודע וצורת ה' הוא ג' קוין שכוללים י"ס שבה כי קו ימין כולל חח"ן שבה וקו שמאלי בג"ה שבה וקו אמצעי כולל דת"י ומלכות שבה. והנה שליש העליון שבה הם חב"ד שבה שהם ג' ראשין של ג' קוין שבה וכיון שאלו קיימים בכל כחם ושלימותן מספיק בזה כי כבר ג"ר שבה שלימות וגם שכיון שג' ראשי הקוין ניכרים בשלימות א"צ לתשלומין ובפרט במקום ההכרח שיוכפלו לטעם הנ"ל. ועוד ט"א קרוב אל הנ"ל והוא כי ג' ראשונות לעולם הם חשובים כאחד ואם כל הבינה דאמא היתה נכפלת ותשש כחה נמצא שאין לה השוואה עם הב' ראשונים ולכך הוצרך להניח ממנה שליש א' שלא יותש כחו ובערך זה יהיה חשובה כאחת מן הראשונים:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק בעריכה

ואחר שביארנו ענין אמא עצמה נבאר ענין ההפרש שיש בין ז"א לנוקבא בענין המוחין שלהם כי הנה ע"ד ששיעור ז"א הוא מן הת"ת דאמא עד למטה כן נוקבא דז"א הוא מן ת"ת דז"א ולמטה אלא שיש הפרש א' ביניהן והוא כי הנה הנוקבא דז"א מקומה הוא בתחלה כאשר נאצלה באחורי ז"א מהחזה של ז"א ולמטה כיצד עד החזה הוא שליש עליון של הת"ת דז"א וממקום סיום החזה עד סוף הת"ת דז"א יש ב"ש תחתונים אחרים. והנה שיעור כתר של נוקבא דז"א הוא שיעור מקום ב"ש התחתונים דת"ת דז"א וז"ס פסוק ושמתי כדכד שמשותיך וגו'. והענין הוא כי הנה נודע כי ה"ח מתפשטין בז"א מהחסד שבו עד הוד שבו והנה חסד גימטריא ע"ב והנה חסד המתפשט בתוך ת"ת של ז"א בהיותו מתחלק לג' שלישים יהיה כל שליש ממנו במספר כ"ד כי ג"פ כ"ד גי' ע"ב והם כמנין חסד הנ"ל והנה כתר דז"א הם ג"פ אור אור אור כמנין כתר אבל נוקבא הכתר שלה הוא ב"פ אור אור שהם גימטריא בי"ת כנודע כי הנוקבא נקראת בית ואלו ב"פ אור שיש בכתר דנוקבא הם בחי' ב"ש של ת"ת דז"א שלקחתם הנקבה לכתר שלה אשר כל א' מהם הוא כ"ד וז"ס ותמלא כדה ותעל כ"ד ה' וז"ס כ"ד אותיות שיש בפסוק בשכמל"ו כנזכר בזוהר וז"ס כ"ד ספרי דאורייתא ולכן הנקבה נקראת ד"ך וענייה לפי שחסר ממנה כ"ד שהיא שליש הראשון והיא ד"ך וענייה ממנו. וז"ס שארז"ל משחרב בית המקדש אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה כי בעת שנחרב ב"ה שהיא הנקבה הנקראת בית לסבת לקיחת הכתר שבה ב"פ כ"ד כ"ד הנ"ל שהם ב' פעמים אור כמנין בי"ת ולכן מאז ואילך אסור לשחוק כי שחוק הוא גימטריא ב' פעמים או"ר או"ר וכיון שנסתלק או"ר או"ר אין שחוק בעולם ולע"ל כשיבנה בית המקדש נאמר אז ושמתי כ"ד כ"ד שמשותיך כי אז יחזור לה ב"פ כ"ד כ"ד הנ"ל הנקרא שמשותיך על שמאירין כשמש וגם לפי שלוקחתן מגוף הת"ת דז"א הנקרא שמש כנודע להיות לה בחי' הכתר שבה ונמצא שהם ב"ש מן השמש ויהיה כ"ד כ"ד שמשותיך כי הז"א כולו נקרא שמש וגם בחי' הת"ת שבו נקרא שמש. והענין כי כל חסד נקרא אור בסוד האור דאתברי ביומא קדמאה דמעשה בראשית והנה טעם לקיחתה ב"ש תחתונים לבד הוא לפי שיסוד של תבונה מתלבש בשליש עליון של ת"ת דז"א כנודע שהוא עד מקום החזה ומשם ולמטה האורות של החסדים הם מגולים לכן אין כתר דנוקבא יכול להתחיל אלא בסוף סיום שליש עליון דתפארת כי שם התחילו החסדים להתגלות ומכח האורות המגולים שם אז יוצא שם כתר שלה מבחי' ב"ש החסד המגולין והמאירין ולכן הם ב' פעמים אור אור וזהו מ"ש למעלה כי ב' פעמים אור הוא גימטריא שחוק והנה ב' אלפין שבב"פ אור אאלו הם שרשים שלהם הנשארים בז"א ושאר האותיות שהם ו"ר ו"ר מאירין בנוקבא ואז נעשה בה בחי' בית ולכן משחרב בית המקדש אסור שימלא שחוק פיו בעולם הזה אבל בהיותה לוקחתם נקראת אשת חיל עטרת בעלה כי חי"ל גימטריא כ"ד כ"ד הנ"ל ולעתיד לבא שתקחם כתיב באלהים נעשה חיל שהיא רחל והוא יבוס צרינו שעי"כ נבוס צרינו בעת שיבנה בית המקדש וז"ס ג"כ וישראל עשה חי"ל כי ז"א הנק' ישראל עושה חי"ל לנוקבא ונותן ב"ש שלו לכתר שלה ונתבאר לקמן בענין ב' אורות אלו היטב ע"ש. אבל שורש דרוש זה על מתכונתו ע"ש גם שם נתבאר כי ז"א יש לו ג' אורות בכתר שלו ורחל ב' אורות מהם [בכתר שלה] ולאה אור א' מהם בלבד בכתר שלה האמנם מה שאמרנו למעלה שלוקחה לכתר שלה ב"ש תחתונים של ת"ת דז"א אינן אלא מבחי' כלי והגוף בעצמו של הת"ת דז"א. אמנם מן המוח המתפשט בתוכו שהוא חסד המתפשט בתוך ת"ת דז"א אינה לוקחת ממנו רק חצי שליש אור שלו לבד. אמנם הז"א אינו כך כי גם הוא לוקח הכתר שלו מן הת"ת דאמא ג"כ אבל אינו לוקח רק שליש האחרון לבד מבחי' הגוף ממש שלה כנ"ל באופן שכתרו קטן מכתר הנוקבא כפי הערך אבל ודאי ששליש ת"ת דבינה הוא גדול מב"ש ת"ת דז"א שלוקחת הנוקבא אך כוונתינו הוא כי כפי ערך היה ראוי שכמו שהיא לוקח ב"ש מת"ת שלו גם הוא יקח כפי זה ב"ש מת"ת דבינה והנה אינו כן אלא אינו לוקח רק שליש א' אחרון לבד והנה זהו מבחי' הגוף אבל מבחי' אור שהוא החסד המתפשט בתוכו כנ"ל הנה לקח כל האור ההוא כולו כמ"ש בע"ה כי בחי' נצח הוד יסוד דאמא הם כלים ריקנים (קטנים) בלתי אור ואור שבתוכן הוא נשמות המוחין והאורות של ז"א עצמן אבל הכתר של זעיר אנפין הגוף והאור של התפארת עצמו דבינה ממש הוא כתר של ז"א כמו שאכתוב לקמן בע"ה. והנה יש שינוי והפרש זה בין ז"א לנוקבא כי הכתר של ז"א גופו קטן ואורו גדול מאוד וכתר נוקבא הוא להיפך כי הכתר שלה גופו גדול ואורו קטן מאוד. ועוד יש שינוי והפרש ב' בין שניהן והוא כי כתר הנוקבא אינה לוקחת מן הז"א רק הארה בעלמא שיוצאת מאירה מגוף הז"א אבל הז"א לוקח עצמות וממשות האורות של אמא ממש שנכנסה בתוכו בסוד כתר כנ"ל. ועוד יש הפרש ושינוי ג' והוא נמשך מן השינוי הנ"ל כמ"ש והענין הוא בענין המוח הג' הנקרא דעת כי הנה נתבאר אצלינו כי בזכר יש ג' מוחין חב"ד ופרטן ד' לפי שדעת כלול מב' בחי' שהם חו"ג אבל דעת הנוקבא הוא ק"ל ואין בו רק גבורות לבד. ודע הקדמה אחרת והוא כי הנה אלו המוחין הנמשכין אל הז"א ולנוקבא הם בחי' טיפות הנמשכין מן או"א ממוחותיהם בעת זווגם כנודע. ואמנם ב' טיפות הנקרא חו"ב הם נמשכין ממוחין עצמן דאו"א מחו"ב של כל אחד מהם אבל טפת הדעת הכלולה מחו"ג אינה נמשכת מהדעת עצמו דאו"א אלא מהחו"ג המתפשטין בו' קצוות דגופא דאו"א. והנה כפי זה [מן הראוי היה] כאשר אלו המוחין מתפשטין בז"א יהיו עד"ז שחו"ב יהיה למעלה בראשו אבל החו"ג יתפשטו בגופא בו' קצוות אבל לא יהיו בראשו בחי' מוח ג' הנקרא דעת הכולל חו"ג כיון שתחלת המשכתן אינם רק מן התפשטות ו' קצוות דאו"א כנ"ל. ואמנם הענין לא כך היה אלא שיש אל הז"א ג' מוחין בראשו ממש ואפי' בחי' הדעת הכלול מחו"ג הוא למעלה בראשו ובבחי' מוח ממש מלבד התפשטות ה"ח וה"ג אשר בו' קצוותיו כנודע אבל בנוקבא דז"א לא כך הוא אלא שבראשה לא יש רק בחי' ב' מוחין לבד שהם חו"ב שלה כנזכר באדר"ז רצ"ב ונהירו דב' מוחין גליפא בה וגם ז"ס דעתן של נשים קלה ואח"כ יש לה בחי' התפשטות גבורות לבד ולא חסדים ואף התפשטות זה אינו אלא בגופה למטה ומקום חצי הדעת שלה שהם הגבורות בלבד הם יושבים באמצע ב' הכתפות שלה בשליש העליון של ת"ת שבה ושם היא בחי' הדעת שבה אשר ז"ס קשר של תפילין ש"י כמבואר אצלינו במקומו. באופן כי זה שינוי הג' נחלק וכולל ב' שינוים הא' שהזכר יש בו דעת מהחו"ג והנקבה אין לה דעת רק מהגבורות והב' שדעת הז"א הוא בראשו בבחי' מוח ממש ודעת הנקבה הוא בשליש העליון של ת"ת ושם מקובצים בדעת ההוא הגבורות שלה זולת התפשטות הגבורות המתפשטים בגופא דו"ק כנודע. והנה סיבת היות דעת הנקבה ניתן למטה בגופא מבואר הוא כיון שלא נמשך מדעת או"א העליון שבראשה אבל צריך לידע סבה למה הדעת של ז"א נתנין למעלה בסוד מוח בראשו ממש כיון שלא נמשך ממוח הדעת דאו"א כנ"ל. והטעם תלוי בשינוי הראשון הנ"ל והוא כי ז"א אשר הכתר שלו יש לו אור גדול מאוד וגופו קטן יש בו הארה גדולה ויש בו כח להמשיך ולהעלות את החסד וגבורה שהוא דעת דז"א ולהעלות דרך קו האמצעי עד ראשו ממש תחת כתר כנודע כי שניהם הם קו האמצעי ואז יהיה הז"א דומה לאבא ואימא שיש להם מוח הדעת שלהם בראשם אבל נוקבא דזעיר אנפין שגוף כתר שלה גדול ואורו קטן מאד אין בו כח להעלותו ונשאר למטה בגוף כי שם מקומן הראוי להם כי משם חוצב מאו"א כנ"ל:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל


פרק געריכה

ועתה צריך לתת טעם למה אין הז"א לוקח הכתר שלו בת"ת דאמא ב' שלישים גמורים כשיעור מה שלוקחת הנוקבא דז"א הכתר שלה בת"ת שבו ובענין זה יש ג' טעמים. הא' הוא בעבור עצמו והב' הוא בעבור נוקבא והג' הוא בעבור אמא. ונבאר אותן כי הטעם בעבור עצמו הוא מפני כי אם הז"א יעלה ראשו עד שיעור ב"ש ת"ת דאמא נמצא שאמא כאשר מתלבשת ומתפשטת תוך הז"א כנודע נמצא שצריך שתרד אמא יותר למטה ויכנסו ב"ש ת"ת שלה תוך ז"א וקו האמצעי שלה תתפשט למטה לפי שמן הת"ת שלה נעשה הכתר דז"א שהוא הקו האמצעי וא"כ ברדת הת"ת של אמא ב"ש למטה תוך ז"א צריך שגם היסוד של אמא שבקו האמצעי שלה ירד יותר למטה ממקומו הנהוג שהוא בחזה דז"א שהוא בסוף שליש העליון דת"ת דז"א והוצרך לירד עם סיום ב' שלישים עליונים דת"ת דז"א. והנה נודע כי עיקר הארת ז"א הוא מן החסדים שבתוך יסוד הבינה המתגלים בו מהחזה ולמטה שכבר נגמר מלבוש היסוד דאימא שהוא מכסה עליהם ועתה אם תרד יסוד הבינה עד סיום ב"ש ת"ת דז"א לא יהיה גילוי אל החסדים שבז"א כי אם בשליש התחתון לבד ויהיה הז"א בלתי הארה גדולה (כלל). והטעם הב' שהוא מפני הנוקבא כי בהיות יסוד דאמא מסתיים בחזה דז"א מתגלין החסדים והאורות וע"י הארה זו יכולה הנוקבא להבנות והיא ניבנית משם ולמטה באחור דז"א כנ"ל לפי שנוקבא אינה ניבנית אלא מן הארת הגבורות אשר ביסוד דאמא ובהיותן מכוסים ביסוד דאמא צריכין לעבור ב' מסכים א' דופן מסך היסוד דאימא והב' הוא דופן הת"ת דז"א עצמו ואח"כ יוצא האור אל הנוקבא ובזה לא תקבל הארה ולכן אינה יוצאה רק אחר כלות מסך היסוד דאימא שאורות הגבורות מגולות ואינן צריכין לעבור להאיר לה רק דרך מסך א' לבד שהוא דופן ת"ת דז"א ואם היסוד דאימא היה יורד למטה עד שיעור ב"ש של ת"ת דז"א לא היתה המלכות נוקבא דז"א יוצאת וניבנית אלא משם ולמטה והיתה קצרת הקומה מאד מאד. והטעם הג' בעבור אמא עלאה כאשר נת"ל בתחלת דרוש זה והוא כי אמא עלאה כאשר מתלבשת משליש האחרון הת"ת שלה ונצח והוד ויסוד ומלכות שבה תוך ז"א לצורך המוחין שלו צריכה היא להתגדל ולהתכפל כפליים להשלים חסרונם כשיעור מה שנכנס בז"א והם ב"ש תחתונים דבינה דאמא ודעת וחסד וגבורה וב"ש עליונים דת"ת שבה ונכפלים ונגדלים כפליים כשיעור חסרונם ואם גם שליש האמצעי דת"ת שבה היה מתלבש בכתר דז"א היתה צריכה להכפל ולהתגדל כפליים מתחלת בינה שלה עד סוף שליש עליון דת"ת שבה ואז בחי' בינה דאמא תשש כחה עי"כ ולא היתה שוה אל החכמה וכבר הארכני לעיל בזה כל הצורך. ועתה צריך להודיעך כי כל זה שאמרנו כי ז"א אין שיעור גוף הכתר שלו רק שליש א' לבד הוא כאשר לא נכנסו בו רק המוחין דמצד אמא לבד אבל כאשר נכנסין בו אח"כ גם המוחין דמצד אבא כנודע הנה אז יהיה הכתר שלו אורך ב"ש כדמיון כתר נוקבא. והענין הוא מובן כאשר אמשול לך משל א' והוא אם יהיה לפניך ב' כלים שוין בקומתן ממש הנה כאשר נכנס זה תוך זה בהכרח הוא שהכלי הפנימי יוגבהו שפתותיו למעלה משפתי כלי החיצון כן הענין כאן כי כאשר הת"ת דאבא נכנס ומתלבש תוך הת"ת דאמא לכנוס יחד תוך ז"א יהיה הת"ת של אבא גבוה למעלה מת"ת של אמא החיצון אליו וארכו וקומתו של הכתר דז"א אז יהיה עד שם ויהיה שיעורו כמו ב"ש ת"ת דאמא:


עץ חיים

שער הכללים
היכל א - היכל ב - היכל ג - היכל ד - היכל ה - היכל ו - היכל ז
שערים: א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב | יג | יד | טו | טז | יז | יח | יט | כ | כא | כב | כג | כד | כה
כו | כז | כח | כט | ל | לא | לב | לג | לד | לה | לו | לז | לח | לט | מ | מא | מב | מג | מד | מה | מו | מז | מח | מט | נ
כללי מוהרח"ו ז"ל