עץ חיים/שער יז (הכל)

פרק א

ונבאר ענין זו"ן אשר תקונם באו אחר תיקון או"א והנה נת"ל כי זו"ן נעשו מבחי' ז"ת דמ"ה ובחי' ז"ת דב"ן זולת הכתרים שבז"ת דב"ן כי אלו עלו בגופא דע"י ואמנם מקומם הוא למטה מן הקרום ואותה פרסה (הנ"ל) שמפסקת באמצע גופא דא"א כי עד אותה הפרסא עד שם מגיע סיום יש"ס ותבונה ומהפרסא ולמטה מתחיל זו"ן הנעשים מלבוש של א"א למטה שהוא מטבורא דא"א ולתתא עד סיום רגליו של א"א כמ"ש בע"ה. ונבאר עתה מה שיעדנו למעלה בדרוש א"א לבאר איך כל בחי' אצילות כאשר נתקנו ינקו מתחלה בסוד דדי בהמה ואח"כ ינקו מדדי אדם. ונתחיל לבאר מבחי' תיקון א"א ונאמר כי הנה נת"ל כי הנה תיקון כל האצילות היה בעיבור י"ב חדש ולא ידעתי לפרש היכן היה מקום עיבור זה והמשכיל יבין מדעתו והנה כאשר א"א היה בסוד עיבור נולד ויצא לחוץ וירד למטה לעולם הבריאה ר"ל מה שיהיה אח"כ עולם הבריאה כי אז עדיין לא נברא עולם הבריאה וירד למטה מאותן ב"פ תחתונים של נ"ה דע"י אשר ביארנו לעיל שהם עומדין למטה בעולם הבריאה ושם היה יונק א"א מאותן הב"פ שלהם שהם בסיום הרגלים כדמיון ב' דדי בהמה שדדיהם סמוך לרגלים והמשכיל יבין איך נעשו ממש בחי' דדים למטה ואין להאריך. ואחר שינק משם הגדיל יותר ועלה באצילות והלבישו י"ס שבו לז"ת דע"י כנ"ל והרי נשלם תיקון דא"א. ואו"א גם נתקנו אח"כ וגם תקונם ע"י עיבור ואחר זה העיבור נולדו ויצאו לחוץ וירדו גם הם למטה בבריאה תחת אותן ב"פ תחתונים דעתיק וינקו משם ואח"כ הגדילו יותר ועלו והלבישו לאותן ב"פ תתאין דנ"ה דעתיק ואח"כ הגדילו יותר ועלו באצילות במקומם והלבישו את א"א מהגרון עד הטבור כנ"ל. והסבה שהיתה בהם ב' עליות הוא כי כאן יש להם לעלות ב' מדרגות בחי' עתיק ובחי' א"א שהם אותן ב' פרקים תתאין דעתיק והתלבשותן את א"א ולכן הוצרך להם ב' עליות אבל א"א שאין עליו רק מדרגה א' די לו בפעם א' לעלות כל ז"ת דעתיק בעלייה א' כי כולם מדרגה א' לעלות כל ז"ת דעתיק. אח"כ היה תיקון זו"ן ותחלה היו בעיבור במעי בינה ואח"כ בא זמן לידתם וירדו למטה לעולם הבריאה תחת אותם ב"פ תתאין דנ"ה דעתיק וינקו משם זמן היניקה ואח"כ נתגדלו והלבישו אותן הב"פ תתאין דעתיק אח"כ הגדילו עוד ועלו למקומם שהוא מהטבור דא"א ולמטה והלבישוהו שם אח"כ הגדילו יותר ועלו למקום נה"י דתבונה של בחי' קטנות וינקו משם מג' אמצעיים שלה שהוא מקום החזה עלייה בלבד מבחוץ כדרך שמגבהת האם את התינוק מבין ירכותיה ויונק מבין זרועותיה ובחי' זו נקרא אצלינו תמיד בחי' היניקה כמבואר במ"א כי יש ג' זמנים לזו"ן והם עיבור ויניקה ומוחין דגדלות. ודע כי היניקה זאת היא יניקה אמיתית הנזכר בדברינו תמיד ואמנם כל שאר הבחי' שהיה לזו"ן אחר שנולדו כולם נכללין עמהם [ס"א עמה] ונקרא בחי' יניקה אבל עיקרה אינה אלא זו הנ"ל ואח"כ בא זמן הגדלות האמיתי של זו"ן והוא זמן כניסת המוחין דגדלות בראשו שאז הנה"י דתבונה נכנסין ממש בראשו להיות לו מוחין ואין זה כמו זמן היניקה אשר עלה עד ירכותיה שהם הנה"י דתבונה לינק מן הדדים שבחזה כי אז אינה רק עלייה מבחוץ כנ"ל אבל עתה נכנסין ממש תוך פנימיות הז"א בבחי' מוחין ממש הרי נת"ל כל תיקון שיש בזו"ן ונבאר עתה תחלה באיזה אופן מלביש ז"א את א"א מהטבור ולמטה:

הנה הכתר דז"א הוא מהטבור ולמטה עד סיום הגוף הנקרא ת"ת שהוא עד רישי ירכין וג"פ דנצח דא"א מתלבשין בקו ימין דז"א שהוא חח"ן וג"פ דהוד דא"א מתלבשין בקו שמאלי דז"א שהוא בג"ה שבו ויסוד דאריך אנפין מתלבש בקו האצעי דז"א שהוא ד"ת ונוקבא דז"א יצאה מהחזה דז"א ולמטה כדמיון הז"א היוצא מא"א ממש ונמצא שהז"א מלביש א"א עד סיום רגליו מכל צדדיו ושם ג"כ מסתיימין רגלי דזו"נ ושם הוא סיום עולם אצילות אמנם רגלי עתיק הב"פ תחתונים שבו שהוא פרק תחתון דנצח ופ"ת דהוד דעתיק אלו נכנסים יותר למטה ועומדים בגבול עולם הבריאה אשר הוא למטה מעולם אצילות ועומדין שם בבחי' דדי בהמה כנ"ל באורך (ואפשר לומר כי לא היה כך אלא קודם תיקון אצילות כנזכר כאן ואחר התיקון לא הוצרך זה וחזר עתיק לאסוף רגליו למעלה בהשוואה א' עם רגלי א"א):

הג"ה וז"ס שארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות והענין כי א"א הוא בחי' הכתר של כללות עולם האצילות כנודע והנה א"א זה יש בו תר"ך אורות כמנין כת"ר כמ"ש בס' הבהיר והנה צדיק עליון הוא ז"א ולוקח מחצית הכתר שהוא מלביש לא"א מהחציו ולמטה והנה מחצית הכתר הוא ש"י ואלו הם ש"י עולמות שהוא הצדיק שהוא ז"א עיין פ' תרומה דקס"ו במאמר זה שביארנו שם:

מתוך: עץ חיים/שער יז/פרק ב (עריכה)

פרק ב

ונבאר עתה בחי' זמן העיבור של זו"נ איך היה וכבר נת"ל כי נעשו מב' בחי' שהם ז"ת דמ"ה וז"ת דב"ן זולת הכתרים הז'. ונבאר סוד העיבור ונאמר כי הנה אחר שנתקנו או"א נשארו עתה בחי' ז' מלכים שמתו ועדיין היו בלי תיקון ואמנם הם בחי' ז"ת דב"ן כנודע גם אז היה עדיין א"א בלתי התלבשות מטבור ולמטה עד סיום רגליו והיה מגולה מבלי לבוש וכדי לתקן הז' מלכים שמתו אשר מהם נעשה זו"נ הנ"ל היה צריך שיהיה בסוד העיבור בתוך אמא וז"ס העיבור. הנה תחלה אסף א"א את רגליו ר"ל כי נה"י שלו שעדיין היו מגולין כנ"ל נתעלו למעלה עד הג' אמצעית חג"ת דא"א עצמו המתלבשים תוך או"א מקודם זה כנ"ל גם עתיק התחיל לאסוף ב' פרקין האמצעים שלו (על גבי) ב"פ הראשונים דנ"ה שלו והיו מלובשים ב"פ עליונים תוך ב"פ אמצעים אבל היסוד דעתיק אינו צריך לעלות כי הוא מסתיים למעלה בחזה דא"א ואח"כ הלבישו החסד והגבורה וחצי ת"ת העליון דאריך אנפין לאותן ב"פ אמצעים דנ"ה ואת היסוד דעתיק ואח"כ הלבישו נ"ה דא"א לח"ג שלו עצמו וחצי ת"ת התחתון שבו הלביש את חצי העליון והיסוד דא"א הלביש אח"כ את חצי ת"ת תתאה שבו ועלתה העטרה אל יסוד שבו והלבישה את היסוד עצמו שבו ואח"כ עלו חג"ת דז"א והלבישו לנ"ה ועטרת היסוד דא"א ואחר כך עלו נה"י דז"א והלבישו לחג"ת דז"א עצמו ואח"כ עלתה הנוק' שהיא המל' בסוד העטרה והלבישה את היסוד דז"א ונמצא שעלו בחי' זו"ן למעלה ונמצא ז"א כלול ג' גו ג' שהם ו"ק שבו ג' כליל בג' ונרמז זה פ' בשלח ד"ן ע"א בתוספתא ג' רוחין דכלילין בג' הוי שקיעין כו' ונודע כי ז"א הוא בחי' רוח והמל' נקראת אבן וזהו אבנין שקיען ודי בזה. ועתה יתבאר איך נתלבשו גם הם תוך או"א והוא כי אחר כל הנ"ל הלבישו או"א ויש"ס ותבונה את כל הבחי' הנ"ל כי כבר נת"ל שאורך אלו הד' פרצופים הם כשיעור אורך הנ"ל שהם חג"ת דא"א נמצא כי או"א נשארו כמו שהיו בראשונה תמיד לפי שהם קצרי קומה כנ"ל אבל עתיק וא"א שהם ארוכים הוצרכו לעלות קצוותם התחתון ולכלול אותן בקצוותן העליון והנה גם זו"ן היו יכולים לישאר שם כמו שהוא ולא להלביש קצוותם התחתון בעליון כי אורך הו"ק אינם כ"כ גדולים וא"כ למה הוצרכו לכלול ולהיות בחי' ג' כליל בג' ואמנם תשובת שאלה זו נתבאר באריכות כי הכוונה היתה לקבצם ולקשרם יחד שיהיו רה"י באחדות ולא ר"ה דרך פירוד כי זו היתה סבת מיתת המלכים בראשונה ובזה נמצא כי זו"ן הם עומדין באמצע בין נה"י דא"א ובין פנימית או"א ואז היו שם בתוך פנימית או"א בסוד עיבור כדרך הולד הניתן במעי אמו ואין תימא בזה אם או"א שהם יותר עליונים ורוחניים מלבישין לזו"ן בתוך מעיהם ופנימותן כי כן צריך לצורך העיבור בהכרח ועוד כפי האמת אין זה חציצה והפסק בין א"א לאו"א לפי שזו"ן הוא קטן מחד בערכם ובפרט עתה שאין לו י"ס רק ו"ק בלבד ואפילו אלו הו"ק אינן מתפשטין רק ג' כליל בג' כנ"ל נמצא שמקום ומצב ומעמד הז"א אינו רק בחצי ת"ת התחתון דאמא אשר שם מקום הריון ועיבור הולד אבל בכל שאר הפרצוף אין שום הפסק בין או"א לא"א ואין זו נקרא חציצה והפסק. והנה ע"י כל הכללות והתלבשות הנ"ל נמצא שעתה יש אורות רבים וכפולים בתוך או"א וא"כ אע"פ שהיה הז"א נתון בתוכם והיה מפסיק בינם לבין א"א אין זה מעלה ומוריד נמצא עתה כי נצח וחסד וחצי ת"ת וחצי יסוד וחצי מל' של ז"א נתונים מצד ימין בתוך אבא וחצי האחר נתונים בצד שמאל תוך אמא אמנם אח"כ כולם מתקבצין במעוי דאמא ואבא נותן המחצה שלו במעי דאמא כי שם הוא מקום העיבור האמיתי וכמ"ש בע"ה. ונחזור לענין כי הנה מכח עליית כל האורות הנ"ל וכללותן למעלה וכן מכח עליית ב"פ האמצעיים דנ"ה דעתיק למעלה בב"פ קדמאין נוסף שם אור גדול ועצום ואין בו כח ביסוד דעתיק לסבלו כי הוא צר מאד ואז נבקע ונסדק מלמעלה למטה לארכו ויצא האור לחוץ ואז חכמה ויש"ס העומדין בימין מתחברים ונעשו פרצוף אחד בלבד וכן אמא ותבונה שבצד שמאל נעשו פרצוף אחד לבד כי עתה אורות היסוד שוין בענין גילוי בהשוואה א' ואין עתה כסוי וגלוי הגורם חילוק פרצופים ועתה אין שם רק ב' פרצופים לבד אחד מאבא ואחד מאמא ושיעורם למעלה מן הגרון עד למטה בטבורא דא"א. וזכור הקדמה זו כי בכל פעם שרוצין או"א להזדווג לצורך מוחין לז"א נעשה הכל פרצוף אחד לבד לאבא ויש"ס ופרצוף אחד לבינה ותבונה וזכור זה לכל המקומות שתצטרך להקדמה זו:

מתוך: עץ חיים/שער יז/פרק ג (עריכה)

פרק ג

ז"א בירר ו"ק דמ"ה ונעשים דכורא ובירר מן ב"ן ו"ק זולתי הכתרים והיא מל' שבו ונוק' ביררה הז' דמ"ה והז' דב"ן זולת הכתר והמוחין שלהם הם ב' בחי' נה"י דאו"א ואבא הזריע ד' מוחין משלו משם מ"ה ואמא הזריע ד' מוחין משלה משם ב"ן ואח"ר נתחלפו באופן זה חכמה דמ"ה וחכמה דב"ן הם חו"ב דצלם דאבא בינה דמ"ה ובינה דב"ן הם חו"ב דצלם דאימא וחסדים דמ"ה וחסדים דב"ן הם דעת הכולל חו"ג דצלם דאבא וגבורה דמ"ה וגבורה דב"ן הם דעת הכולל חו"ג דצלם דאמא. והטעם כדי שיהיה צלם דאבא חו"ב זכר ונוק' מ"ה וב"ן וכן הצלם דאמא חו"ב זכר ונוק' מ"ה וב"ן וכן חו"ג דצלם דאבא זכר ונוקבא מ"ה וב"ן וכן חו"ג דצלם דאמא זכר ונוקבא מ"ה ובן דאל"כ איך יזדוגו זכר (עם) זכר ונוק' עם נוק' והבן זה נמצא כי כיון שז"א מלביש לבדו לכל נה"י דא"א אשר שם החו"ג דימין ושמאל ע"כ לקח הז"א לבדו חו"ג חו"ב דמ"ה וב"ן בזכר ועד"ז בנקבה כי היא מלבשת לז"א המלביש את ב' צדדי א"א באופן כי אין בכל הי"ס מי שיהיה בו מ"ה וב"ן בזכר ומ"ה וב"ן בנוק' כי אם זו"ן לטעם הנ"ל. ועוד ט"א עם הנ"ל כי בכל בחי' דעתיק וא"א ואו"א נתוסף בו שינוי א' בענין הזכר ונקבה שבהם וע"כ השינוי שנתוסף בזו"ן הוא זה כי כל אחד משניהן כלול ממ"ה וב"ן. ועוד ט"א כי למעלה אין ניכר רק זכר לבד והנוק' כלולה בו וע"כ המוח של הזכר מ"ה לבדו ושל נוק' ב"ן לבדו אך או"א זכר ונקבה גמורים בפרצופים גמורים נפרדין וכ"א צריך לתת מחלקו לכל אחד מבניו לבן ולבת וע"כ הבן שהוא ז"א יורש או"א ולקח מ"ה וב"ן ונקבה יורשת או"א בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ולקחה מ"ה וב"ן ועיין פ' פקודי דרכ"א ונשא דף קכ"ח ותבין איך הז' מלכים הם זו"ן דב"ן. ואח"כ יצאו ז' מלכים אחרים דמ"ה והם זו"נ דמ"ה ונקרא הדר שהוא ז"א דמ"ה שהם ו' מלכים ומהיטבאל נוק' דמ"ה וע"י אלו נתקנו ז"ת וכללות ז' אלו דמ"ה נקרא הדר ומהיטבאל. ונלע"ד ודאי שיצאו י' דמ"ה אלא כיון שעיקר התיקון הוא אל ז' מלכים דב"ן לבד לכן נזכרו בשם שבע אבל ודאי היו כלולים מי"ס כי גם ג"ר שהם עתיק וא"א ואו"א נתקנו ע"י שם מ"ה כנ"ל. גם תירוץ אחר כמ"ש שם בנשא קכ"ב בפי' כי ז' מלכים היו בא"א וז' מלכים בז"א וז' מלכים בנוק' וא"כ הז' הנ"ל ר"ל הז' שבכל בחי' מהג' אלו א"כ גם בא"א היו בו הז' מלכים קדמאין בז"ק שלו ובאו הז' אחרים דמ"ה לתקנם וכן בזו"נ א"כ גם מכאן ראיה אל הנ"ל כי בז"א לבדו יש מ"ה וב"ן וכן בנוק' לבד יש מ"ה וב"ן גם ממקום אחר תבין איך ז"א עצמו אחר התיקון לקח ו"ק של מלכים שמתו שהם ב"ן וכן הנוקבא נטלה ז' א"כ ודאי כי ז"א יש בו מ"ה וב"ן וכן בנוק' מ"ה וב"ן. ודע כי המ"ה יש בו החו"ג שהם מ"ה וב"ן וכן בב"ן יש בו מ"ה וב"ן ששהם החו"ג כי כבר ידעת כי המ"ה דכללות שהוא הדר כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן וכן הב"ן דכללות כולל ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם המלכים שמתו כנ"ל. ובפ' נשא קל"א כתבנו שם כי ד' מיני מלכים היו בא"א ובאו"א וזו"ן וכל בחי' היו ז' מלכים והנה תראה כי ה' פרצופים הם ובכל אחד יש בו מ"ה וב"ן אמנם פרצוף הא' לבד הוא בלי נוק' והד' פרצופים אחרים כ"א נעשה נקבה לחבירו אע"פ שיש בכל אחד מ"ה וב"ן כיצד א"א יש בו מ"ה וב"ן והוא פרצוף אחד שאין כנגדו בת זוג כלל בפרצוף אחד וכן היה בעתיק שהוא למעלה מה' פרצופים ואינו נכנס במנינם כנודע כי הוא שורש הכל והוא מלכות (נ"א מלביש) העולם העליון המתלבש בהם אח"כ פרצוף דאבא הוא חכמה כלול ממ"ה וב"ן שהוא אבא ואמא והכל פרצוף א' בסוד והבן בחכמה ויש לו פרצוף א' בת זוגו נקרא בינה נכללת ממ"ה וב"ן שהוא ישסו"ת ושניהן פרצוף א' וכ"ז הפרצוף הוא בת זוגו לפרצוף העליון דחכמה. אח"כ הפרצוף דז"א כלול ממ"ה וב"ן ויש לו פרצוף אחר בת זוגו הנקראת מל' הכולל מ"ה וב"ן וכל זה הפרצוף הוא בת זוג לפרצוף העליון שהוא ז"א וא"כ אל תתמה אם ז"א כלול ממ"ה וב"ן וכן נוק' כי כך חו"ב כל פרצוף מה כלול ממ"ה וב"ן הנ"ל והבן זה מאד:

צמח מכאן משמע כי בכל פרצוף ופרצוף מן הנ"ל יצא הדר חדש לתקן כל הז' עלאין של כל פרצוף ופרצוף:

מתוך: עץ חיים/שער יז/פרק ד (עריכה)

פרק ד

כללים מזו"ן א. בז"א יש שם הוי"ה מ"ה ונוקבא שם אלהים דההי"ן גי' צו"ר ע"ה והם דינין ולהמשיך אור מז"א אליה צריך להכות בצור ההוי"ה דז"א שיכה אור מסוד דהוי"ה דז"א ויהיה יפ"י יפ"ה ק"ן הפ"ה הפ"ו נ"ה ופ"ו ופ"ה הפ"ה גי' צ"א גי' צו"ר ג"כ ואז יוצא הארה לצו"ר דאלהים דההי"ן שבמל' וז"ס והכית בצור ב. מן הפה דז"א יצאו ז' הבלים דקהלת והם מקיפין אל ז"ת דנוק' דז"א דוגמת הבל הפה דא"א המאיר לז"א כנ"ל והנה אלו ההבלים כלול כל אחד מאש רוח מים עפר וכל זה נותן ז"א לנוק' בהיותן פב"פ עמו מהחזה שלו ולמטה ואלו המקיפים הם בחי' אהי"ה כי כל או"מ הוא שם אהי"ה ולפעמים בעונות התחתונים כשיש שבועות שקר גורם לבטל ממנה (אורות) המקיפים שהם הבל דקדושה וח"ו כביכול מתלבשת בז' הבלים דקלי' הנקרא הבל ורעות רוח ואלו ז"ת דנוק' הם ז' הויו"ת שהם כ"ח אתוון ואח"כ היא נגדלת יותר למעלה מהחזה דיליה (וע"י) שנמשכין בה ג' מוחין דיליה ממש שהם ג"ר ואז היה שוה בשוה עמו פב"פ עד הכתר שבו ואז הז"א מסתכל עם בחי' מצח דיליה במצח דילה ששם המוחין ומאיר במוחין דילה בחי' הסתכלות מצחו לבד ואינו הבל כמו הבל היוצא מהפה כנ"ל רק יוצא אור מתוך מוחין דילי' ובוקע מצחו ויוצאין ואח"כ בוקעים מצחא דילה ונכנסין תוך מוחין דילה ומאירין שם פב"פ עמה ועדיין אין בה אז רק ב' מוחין וחצי כי דעתה קלה שהוא חצי הדעת שהוא עטרא דגבורה נוק' ואח"כ מזדווג עמה ובביאה ראשונה יהיב בה רוחא כנודע שהוא ב"ן דההי"ן ונתוסף אז שם ב"ן בדעת דנוקבא ונשלמו ג' מוחין שלמים בה ובכח זה הב"ן היא מעלה מ"ן וכשיש עונות למטה אין הקלי' שולטין בג' מוחין דילה כמו ששלטו באו"מ דז"ת דילה רק שהארת ג' מוחין דילה נמנעין ומסתלקין ואין המוחין דז"א מאירין בה דרך המצח. והנה הז"ת הם ז' הויות שהם כ"ח אותיות כנ"ל והמוחין הם ו' אורות שהם ג' מוחין דידה ומקבלין הארה מג' מוחין דיליה דרך המצח כנ"ל והנה ו' וכ"ח הם ד"ל שהם במל' כנודע. גם בחי' אחרת שכל קומתה עם המוחין דילה הם כח"ב חג"ת הרי ו"ס וכ"ח כמנין ד"ל וכ"ז בבחי' מילוי אדנ"י כי מילוי המילוי הוא ד"ל אותיות והוא ג"כ חילוף שם אהי"ה בוכ"ו שבמלכות כנודע ועולה ד"ל והוא ג"כ שם אגל"א שבמל' כי ג' שמות אלו מורים על המל' בהיותם פב"פ עם ז"א כמבואר בברכת אבות ובאתה גבור: