עץ חיים/שער טו (הכל)

פרק א עריכה

שני מיני בחינות זווגים יש באו"א דאצילות הא' נקרא פנימי הב' נקרא חיצון שהם סוד הכלים והעצמות (נ"א או העצמות) וזהו בב' בחי' או כשהם פב"פ שוה או בהרכנת הראש כמבואר אצלינו וב' בחי' אלו בפנימיות שהוא העצמות וב' בחינות אלו בסוד החיצוניות שהם (י') הכלים הרי הם ד' בחי' זווג או"א ועד"ז ד' בחי' כיוצא באלו זווג זו"נ והנה לעולם בחי' זווג חיצון למלאכים וזווג פנימי לנשמות. עוד יש בחי' אחרת בסוד הזווג אם לברוא נשמות חדשות או לחיות הנשמות שכבר יצאו לחדש להם מוחין ואחר החורבן שאין זווג לזו"נ להוציא נשמות חדשות גם באו"א לא יש זווג לנשמות חדשות וז"ס לא אבא בעיר וגו' באופן שעתה אחר החורבן לא יש זווג פנימי לא שוה בשוה ולא בהרכנת הראש לא באו"א ולא בזו"נ וגם לנשמות ישנים ליכא אלא לחיות בלבד ולתת מוחין חדשים להם:

מ"ב דע כי יש ב' מיני זווג אל או"א הא' בהיותן שניהן שוין למעלה במקומן שוין בקומתן פב"פ אשר זה נקרא בחי' זווג או"א עלאין והב' הוא בחי' אמא רביעא על בנין והוא כאשר אמא הנה"י שלה מתלבשין המוחין דז"א בתוכם ואח"כ מתלבשים הנה"י דאמא תוך ז"א ואז נקרא ואם רובצת על האפרוחים לפי שהיא יורדת למטה משיעור קומת (אבא) ומשפלת עצמה למטה ואז היא דומה על הנוקבא דז"א כאשר היא מזדווגת עם ז"א פב"פ בסוד ג"ת שבו לבד כנודע וכן עתה היא אמא עלאה פב"פ עמו נגד חצי ת"ת התחתון ונה"י של אבא לבד ואז בהיותן כן צריך שגם אבא ירכין ראשו וישפיל עצמו למטה כדמיון ז"א עם נוקבא בג"ת שבו כנ"ל וזווג זה הוא זווג דיש"ס ותבונה וזכור זה ולא נטרך לחזור ולהזכירו בכל פעם ופעם. והנה זה הזווג הב' נחלק לב' אופני הא' כאשר אמא מתלבשת בז"א לבד והב' כאשר אמא מתלבשת במלכות עצמה נוקבא דז"א ושניהן נקרא זווג אחד והנה ההפרש שיש בין הזווגים הנ"ל הוא כי בזווג (הא') הנ"ל שהוא בהיותן למעלה שוין בקומתן זהו עיקר הזווג שלהם האמיתי אבל זווג הב' נקרא זווג לפרקים של מקרה והוא כאשר גברו עונות של התחתונים ואין בהם כח לקבל השפעה העליונה אז צריכה האם העליונה למעט אורה כדי שנוכל (שיוכלו) לקבלו ואז יורדת למטה להיותה רובצת על בניה כדרך העוף והנשר המתרחפת על בניה שלא יטרפוה עופות נכרים ורובצת עליהם לשומרם ואז הוא בזמן שהבנים צריכין לאמם שזה מורה חולשה שבהם עד שצריכין שאמא תרביץ עליהן לשומרן ואותו הזווג הנעשה אז נקרא זווג לפעמים של מקרה. והרי נתב' ב' מיני זווגים שיש לאו"א בבחי' עצמן מה שינוי יש בהם ועתה נבאר ב' מיני זווגים בבחי' הזווג עצמו מהו התכלית וההפרש שלו הנה זווג אחד הוא נקרא זווגא שלים כנזכר זוהר פרשת אחרי דס"א ע"ב והזווג הב' נקרא זווגא דלא שלים. וביאור הדברים הוא כי זווג שלים הוא אשר תכלית הזווג הוא כדי להוריד עטרות ומוחין אל הבנים זו"נ כדי להוציא נשמות חדשות ע"י זווגם של זו"ן עצמן וזווגא דלא שלים הוא כאשר תכלית הזווג הוא כדי להוריד חיות ומזון אל העולמות שהוא מוכרח בעת בריאת העולם וצורך להם וגם לתת כח (נ"א מוחין) לזו"ן שיזדווגו ויולידו נשמות ישנים שכבר נבראו בעת בריאת עולם ולחזור לחדשם ופי' הענין יתב' לך בהקדמה שנבאר לך בענין נשמות חדשות וישנות במקומו בדרוש הגלגולים פ"ז. ואמנם ענין שינוי ב' זווגים אלו כי כאשר מזדווג אבא עם אמא ע"י חכמה שלו שהם סוד הנקודות כנודע כי כל השמות שיש בחכמה הם בנקודות אבל אותיות השמות שהם בבינה אין בהם ניקוד והנה כשמזדווג אבא עם אמא מבחי' חכמה שלו אשר השמות הם מנוקדים אז הוא זווגא שלים שהוא זווג חכמה עם בינה אבל כאשר הזווג הוא מבחי' בינה דאבא שהם שמות בלתי ניקוד אז נקרא זווגא דלא שלים כי נקרא זווג בינה עם בינה כי הרי אין אבא מזדווג עם אמא אלא בבחי' בינה שבו והבן מאד. והנה זה היא משארז"ל נשבע הקב"ה שלא יכנס בירושלים של מעלה שהוא זווג או"א עד שיכנס בירושלים של מטה שהוא זווג שלים דזו"ן לגמרי גם מצינו בזוהר באדר"ז דאו"א לא מתפרשין לעלמין והוי זוגייהו תדיר והנה מצינו במקומות רבים דאמא מתתרכת מעל בנין ואין לה זווג כנזכר בתקונים על שלח תשלח את האם וע"פ ובפשעכם שולחה אמכם אבל הענין מובן עם הנ"ל כי זווג השלים שהוא זווג דאו"א בבחי' חכמה שהם הנקודות זה נפסק בעונותינו מימות החורבן וכמ"ש פ' פקודי דרנ"ג ע"א על היכל אהבה כי מן החורבן ואילך לא נכנסו שם הנשמות חדשות אמנם זווגא דלא שלים שהוא לחדש נשמות ישנות או להחיות העולמות אין זווג זה נפסק לעולם. ודע כי העולה מכל זה כי ב' מיני זווגים הם כ"א כלול מב' זווגים כי הנה הזווג העליון שהוא בחי' (בהיותה) למעלה במקומה יש ב' (מיני) זווגים דלא שלים וזווג שלים. ובזווג הב' שהוא בהיותה למטה בסוד הרביצה על האפרוחים יש בו ב' זווגים הנ"ל זווגא דלא שלים וזווג שלים:

מ"ב מדרוש שלוח הקן תבין שיש ג' (מיני) יחודים אל זו"ן הנקרא נ"ר והם הוי"ה אהי"ה הוי"ה אלהים הוי"ה אדני והם נגד ג' פרצופים שיש (בנוקבא דז"א) בזו"ן, א' י"ס דאחוריים שהם עיבור שלה בעמידה דלחש שהיא למטה בנה"י שבו שהוא ג"כ פרצוף שלם דעיבור ואז חיבורם פב"פ נקרא הוי"ה אדנ"י וכשהזווג פב"פ בסוד פרצוף שלו דיניקה עם פרצוף שלה דיניקה דאז הוא נקרא חג"ת דז"א ואז היא עולה עד שם ג"כ בחזרת עמידה אז הוא חיבור הוי"ה אלקים וכשהזווג פב"פ בסוד פרצוף גדלות שבו עם פרצוף גדלות שבה שאז נקרא חב"ד דזעיר אנפין ועלתה עד שם אז הוא חיבור הוי"ה אהי"ה שכבר הוא בחי' בינה הנקרא אהי"ה שלימה בי"ס דגדלות ואז הוא בעת נפילת אפים שנבקע היסוד (דאמא) בויעבור. או נ"ל שאינו אלא בשחרית דשבת ועיין במקומו ותראה כי כל עמידה דלחש וחזרה דחול בשחרית יש זווג וא"כ איך [אמר שאין] זווג אלא בנפילת אפים ובזה מתורץ כי בכ"א יש זווג אלא שהזווג עליון הוא בנפילת אפים ואינם דיעקב ורחל הקטנים דלחש והבן מאד:

מתוך: עץ חיים/שער טו/פרק ב (עריכה)

פרק ב עריכה

ועתה צריך שנבאר מה תועלת נמשך מכל אלו הזווגים כי הנה כאשר הוא לזווג העליון בהיותן למעלה והוא זווגא שלים להוריש עטרות לבנים אז כל מציאת הזווג ההוא עיקרו לתת מוחין גמורים דגדלות אל זו"ן שבאצילות להוליד נשמות חדשות כנ"ל ומשם נמשך ג"כ הארה בעולמות בי"ע והענין כמ"ש בדרוש אבי"ע כי בעולם הבריאה א"א ואבא אשר שם אין להם רק בחי' ו"ק ואמנם אמא וזו"ן דבריאה יש י"ס לכל א' פרצוף שלם. גם יש הקדמה אצלינו כי כל מה שהיא הארה מועטת למעלה תהיה למטה כפי ערכה גדולה משל מעלה ונמצא כי בהיות הזווג העליון דאו"א למעלה שוין בקומתן ויהיה ג"כ זווג שלים אז יש הארה גדולה מאד באצילות ואז יש מוחין גמורים דגדלות אל זו"נ דאצילות להוליד נשמות הצדיקים שהם מבחי' פנימית העולמות ואז ג"כ ע"י הארה זו נוספים בחי' מוחין דגדלות לאבא דבריאה ג"כ משא"כ קודם זה כי לא היה בו רק ו"ק שהוא בחי' היניקה ואז בגדלות גם אבא דבריאה יש לו פרצוף שלם אבל בהיות שאינו זווג שלים דאו"א דאצילות רק ע"י מקרה לפעמים שהוא ברביצת האם על האפרוחים אז אין הזווג הזה לתועלת הבנים עצמן זו"נ דאצילות כי אחר שזווגם הוא בהיותן רבוצים תוך זו"נ עצמן בהיותן בבחי' מוחין בתוכם כנודע א"כ נחשב זה כאלו הוא זווג זו"נ עצמן ולכן אין כח בזווג זה התחתון לתת מוחין אל זו"נ דאצילות רק סוד יניקה לבד דוגמת האם רובצת על האפרוחים להניק אותם. וכבר נודע כי בחי' היניקה הוא בחי' ו"ק לבד ואז ע"י הארת יניקה דו"ק אל זו"נ דאצילות אז עדיין אבא דבריאה אין בו רק ו"ק ומזדוג עם אמא דבריאה שיש לה פרצוף שלם והם מולידין מוחין גמורים לזו"נ דבריאה שהארה קטנה למעלה היא גדולה למטה וכאשר זו"ן דאצילות בבחי' ג' על ג' אז יש יניקה לזו"ן דבריאה בבחי' ו"ק לבד. והנה נת"ל כי גם בזווג זה התחתון של רביצת האם על האפרוחים יש בו ב' אופנים או בהתלבשותן תוך ז"א עצמו כנודע שהנה"י שלה נעשין מוחין אליו או בהתלבשותן בנוקבא והענין הוא כי זווג או"א הוא לעולם כדי לתת מוחין לזו"נ כפי מה שהם או דיניקה או דגדלות ואמנם עתה אנו מדברים ביניקה כי הנה בעת נתינת המוחין אז נקרא זו"נ הוי"ה אלקים הוא הוי"ה והיא אלקים (והנה) בהיותן בסוד אב"א אז הז"א לבדו נקרא הוי"ה אלהים כי תחלה נותנין לו לבדו ואחר כך ממנו נמשכין אליה וכשהם פב"פ אז נמשכין אל שניהן ביחד (ואז הם סוד) יחוד הוי"ה אלהים הנזכר בכ"מ. גם יש בחי' אחרת שגם הוא בחי' הוי"ה אלקים והוא כי לפעמים אמא המתלבשת בנה"י (הנה"י) שלה בז"א לבדו בפנימיות ואז הוא נותן אח"כ המוחין לנוקבא ואז הז"א לבדו נקרא הוי"ה אלהים אמנם כאשר יורדת ומתלבשת בנוקבא אז אין אמא מתלבשת בתוכה רק נשארת עליה בסוד אור מקיף כי (כמו) כאשר יורדת הבינה אל המלכות בסוד תפילה של יד נשארה בסוד אור מקיף והנה"י של עצמות זעיר אנפין נכנסין בפנימיותה ואז נקרא הזו"ן בין שניהן יחוד הוי"ה אלהים והנה כאשר יורדת אמא במלכות אז יש במלכות מציאות מ"נ שעל ידם מזדווג אמא עם אבא בהיותן שם למטה כנ"ל אך בהיות אמא תוך ז"א אז היסוד דז"א מתעלה בה בסוד מ"ן ועי"כ נעשה זווג לאו"א הנ"ל נמצא כי כאשר הזווג הוא בהיות אמא תוך ז"א אז ז"א דאצילות יש בו בחינת ו"ק בלתי מוחין דגדלות אבל גדפין יש לו ונקרא אפרוחים אבל כאשר מתלבשת במלכות לבדה אז הוא ביצים שהוא ו"ק בלתי גדפין. והנה כבר בארנו בדרוש א"א ענין או"א מהיכן נמשך בהם כח הזווג ואמרנו בביאור אדר"ז איך ב' שמות דהוי"ה דיודין שהם ח' חוורתא דרישא דא"א הם נמשכין דרך ב' פנים (דאו"א) (דא"א כצ"ל) וכל הוי"ה יש בה מ"ב אותיות דפשוט ומלא ומילוי דמילוי ובפן א' יש מ"ב ובפן הב' יש מ"ב ב' כנ"ל וכל פן ופן כולל י"ס והכתר לוקח שער ראשון של מ"ב והוא כולל כל המ"ב אמנם המ"א הנשארים מתחלקין לט"ס וכל ספי' מן הט' כולל כל מ"א והם גימטריא ש"ע ע"ה והכתר לבדו הכולל כולם הוא ש"ע נמצא כי בפן א' יש ט"ס כל א' כלולה מן המ"א הם ש"ע נהורין וכן בפן הב' ש"ע נהורין ממ"א אותיות הוי"ה הב' כנ"ל. גם נתבאר שם כי במצח דא"א מתלבש הדעת דעתיק (צ"ל דא"א) ובתוכו מתלבש היסוד דעתיקא וגם מזה המצח יורד הארה עד או"א כדי שיזדווגו כי הרי הוא נמשך מבחי' יסוד ודעת שהם בחי' זווג ושם נתבאר איך יורדים אורות אלו עד הגרון דא"א ושם נעשה הזווג מהחיך והגרון ונעשה בחינות אחע"ה שבגרון שהוא בחינת שם ס"ג ואהי"ה שהוא בגימטריא אחע"ה והם בחי' ב"פ מ"ב אשר בפנים דא"א אשר נעשו ש"ע נהורין כנזכר שם. גם נתבאר שם כמה בחי' יש בענין הסתכלות הנזכר באדר"ז ושם ביארנו ב' בחי' מהם בלבד א' כאשר או"א הם מסתכלין למעלה במצחא דא"א שאז הם בבחי' א"א ויש להם ש"ע נהורין וגם הזווג שלהם הוא פב"פ שוין בקומתן למעלה בב' זווגים שלים ולא שלים אבל כאשר אינה מסתכלין אלא בתרין תפוחין שהם הפנים דא"א אז אין להם רק ק"ן נהורין כדמיון ז"א כנזכר באדרא דקל"ה ואז הם קצרי הקומה בבחי' הזווג הב' הנקרא רובצת על האפרוחים ואלו הם הב' זווגים שיש להם כאן למטה שלים ולא שלים. ונבאר עתה עניינם דע כי או"א ב' הכתרים שלהם הם בגרון דא"א כמבואר במקומו והם נמשכין מס"ג ואהי"ה אשר שם שהם סוד אחע"ה הנ"ל והנה בגרון דא"א נתבאר לעיל שעד שם מגעין החוורתי שהם מ"ב ב"פ של ב' הויו"ת ונעשו שם אחע"ה ואמרנו כי להיות שאבא גניז וטמיר יתיר לכן הכתר דאמא כלול בכתר דאבא נמצא כי ג"ם באבא וא"ם באימא וז"ס גם צפור מצאה בית כי אבא יש לו ג"ם שהוא בחי' הש"ע נהורין כמנין צפור והו' היתירה הוא בחי' הפנים עצמו דא"א אבל אמא אין לה רק א"ם וזהו הטעם שנקרא בינה אם בכ"מ. והענין הוא כי הנה ב' מזלות שיש שם בי"ג ת"ד דא"א והם תיקון ח' שהוא מזל העליון ותיקון י"ג שהוא מזל תחתון והנה אבא נאחז במזל העליון ואמא במזל תחתון ותרווייהו נחתי בשקולא עד טבורא בשוה אמנם בראשיהם למעלה המזל הח' שרשו גבוה למעלה בדיקנא יותר מן המזל הי"ג ואותו הפרש מועט שלקח אבא הוא זה הא' שלקח אבא יותר מאמא ונקרא אבא ג"ם אמא א"ם:

נלעד"ח כי גדפין הם מוחין מקיפים דיניקה:

מתוך: עץ חיים/שער טו/פרק ג (עריכה)

פרק ג עריכה

ונבאר עתה מצות שלוח הקן כי יקרא קן צפור וגו' הנה כאשר הזווג דאו"א הוא בבחינת רביצת על האפרוחים כנ"ל וזה מורה על חולשת הבנים זו"נ שהם חלשים בבחי' ו"ק הנקרא אפרוחים והם קטנים וצריכין עדיין לאמא וצריכה אמא לרבוץ עליהם לשומרם מן החיצונים ואז גם אבא יורד עמה ומרכין ראשו למטה כמבואר לעיל שאין זה הזווג העקרי של או"א אלא זווג המקרה כאשר הבנים בסוד יניקה צריכין לאמא לכן ארז"ל כי יקרא קן צפור פרט למזומן גם אמרו שיהיו צריכין לאמם ואמרו ק"ן צפו"ר הענין הוא כמש"ל כאשר הזווג הוא למעלה שוין בקומתן אז יש להם ש"ע נהורין כמנין צפור כנ"ל וכשהוא זה הזווג של מקרה שהוא התחתון אז אין לאמא רק ק"ן נהורין מכל הצפו"ר שהם הש"ע נהורין הנ"ל וביאור כל זה נתבאר לעיל בענין הש"ע נהורין דא"א ע"ש. אך הענין בקיצור כי כבר ביארנו לעיל כי הש"ע נהורין הם ט"ס כל אחד כלול ממ"א שערים וא"כ כאשר הזווג דאו"א עלאין בהיותן פב"פ שוין בקומתן ואז מסתכלין במצח דא"א אשר שם בחי' היסוד דעתיק מלובש תוך הדעת דעתיק והדעת תוך המצח דא"א אשר כל זה הוא בחי' זווג ומשם נמשך זווג הגרון והחיך שהם אחע"ה ב"פ מ"ב לאו"א ושם מלבישין הכתרים שלהם את הגרון דא"א ומשם נמשך הזווג העליון דאו"א ואז קומה דאמא שיעורה ט"ס כל א' כלולה ממ"א הרי ש"ע רבוא אבל בהיות אמא מסתכלת בפנים דא"א ואז האמא היא קצרת הקומה מהחזה דאבא ולמטה לבד עד סוף נה"י שלו הם ג' ספי' כל א' כלולה ממ"א הם קכ"ג וב' שלישי ת"ת הם כ"ז ועם קכ"ג הרי ק"ן רבוא לבד וז"ס ק"ן צפור שבזווג של מקרה הזה אין לה רק ק"ן רבוא נהורין מן הש"ע שהם בגימטריא צפו"ר עם בחי' אנפין עצמן שהם ו' דצפור כנ"ל וכל זה הוא באמא לפי שיורדת למטה משא"כ באבא. ומה שקרא לזווג זה קן צפור לשון ק"ן ר"ל כי עתה בזווג זה נקרא מקננא על בנין כי הבן שהוא ז"א נקרא צפור והיא מקננת עליו ונעשית קן צפור ולזה לא אמרו בתיקונים דאמא יתבא על בנין רק מקננת על בנין כי לשון קינון מורה על הזווג שמזדווגת אז עם אבא בהיותה היא אם על הבנים שהוא הזווג הזה הב' הנ"ל הנקרא מקרה לפרקים. ואמרו לפניך יתב' במ"ש כי יש חילוק כשאומר מלפניך או לפניך כי בינה נקרא מלפני ה' שהוא יותר פנימי מן הוי"ה אבל המלכות נקרא לפני ה' שהוא לפניו של הת"ת ולזה אמר לפניך כי עתה בזווג זה האמא יורדת למטה ומתלבשת בז"א ונקרא לפניך ולא מלפניך. ואמרו בדרך רמז אל הנ"ל כי ב' מיני יחודים הם של הוי"ה אלקי"ם הא' הוא כי ענין זווג או"א לעולם הוא כדי לתת מוחין אל הבנים ובעת נתינת המוחין נקרא זו"ן הוי"ה אלקים אלא שכאשר זווגם אב"א אז ז"א לבדו נקרא הוי"ה אלהי"ם לפי שמתחלה ניתנין אלו המוחין לו ואחר כך נמשכין אליה אך כשהם פב"פ אז נמשכין לשניהם ביחד וז"ס יחוד הוי"ה אלקים בכ"מ. ויחוד הב' של הוי"ה אלקים הוא ג"כ כמ"ש לעיל כי בזה הזווג הב' התחתון דאו"א יש ב' מציאות או כשיורדת בז"א שאז נכנסת בתוכו כמ"ש ונה"י שלה נעשין מוחין אליו או כשיורדת במלכות שאז אינה נכנסת בתוכה אלא נשארת למעלה בסוד או"מ כמבואר אצלינו כי כשיורדת (נ"א כמו שיורדת) בינה במלכות בסוד תפלה ש"י נשארת (נ"א ע"י שנשארת) בסוף מקיף והנה"י דעצמות ז"א הם נכנסין בתוכה ובפנימותה להעשות לה מוחין של פנימותה. והנה כאשר נכנסת בז"א אז הז"א לבדו נקרא הוי"ה אלהים כי הוא לוקח הכל ואח"כ הוא נותן לה המוחין שלה וכשיורדת על המלכות ולא בתוכם ממש אז שניהן ביחד זו"ן נקרא ה' אלהים והרי ב' מיני יחודים הם של היו"ה אלהים הנמצא בזווג זה הב' של מקרה וכנגדן אמר בדרך שהוא גימטריא ב"פ הוי"ה אלהים הנ"ל. וביאר ב' מיני הירידות האלו של הבינה וכנגד הא' אמר בכל עץ כי הז"א נקרא עץ וכשיורדת נכנסת לתוכו וזהו בכל עץ וכנגד ירידתה בנוקבא הנקרא ארץ אמר או על הארץ ולא אמר בארץ לטעם הנ"ל כי אז נשארת עליה בסוד או"מ ואינה נכנסת בתוכה ממש כמו בז"א. ואמרו בכל עץ ולא בעץ הוא כי הנה ברדתה על המלכות אז המלכות יש לה מ"נ אבל כשיורדת בז"א אז כדי שתזדווג עם אבא זה הזווג הב' צריך שהיסוד דז"א הנקרא כל תעלה בה בסוד מ"ן כדי שתוכל להזדווג עם אבא בעלה ומה שהיה נקרא כל יהיה עתה בבחי' בכל שהוא גימטריא ב"ן דההי"ן שהיא מ"ן כנודע. ואמרו אפרוחים או ביצים הוא לרמוז אל הנ"ל כי ענין הזווג דאו"א זווג עליון בהיותן שוין בקומתן למעלה אז הוא לתת מוחין דגדלות אל זו"ן דאצילות וע"י הארה זו ניתנין גם מוחין דגדלות אל אבא דבריאה שאין לו רק ו"ק כנודע במקומו ועתה יהיה לו ג"כ מוחין אבל כשהזווג הוא התחתון בבחי' רביצה שאין שוין בקומתן אז הוא לתת מוחין דיניקה לבד אל זו"ן דאצילות ואז יש בו ב' בחי' או ברדתה בז"א או ברדתה בנוקבא וכנגד הירידה בז"א אמר אפרוחים כי אז הז"א בסוד אפרוחים שהוא בבחינת ששה קצוות בלתי מוחין דגדלות אבל אית ליה גדפין וכשיורדת במלכות אז הוא בסוד ביצים שהם ו"ק לבד בלתי גדפין אמנם בב' בחי' אלו לעולם אין בהם רק ו"ק לבד וכנגד שנים אלו אמר אפרוחים או ביצים אפרוחים כנגד בכל עץ או ביצים כנגד על הארץ. ואמר לא תקח האם על הבנים ר"ל כי זווג זה התחתון דאו"א הוא בהיות זו"ן קטנים צריכין לאמם בהארה מועטת דיניקה וצריך שלא תמשיך בחי' הזווג זה התחתון שהוא בהיות האם בבחי' רובצת על האפרוחים להניקם בזמן יניקה אמנם תעשה באופן שתשלח האם והם או"א שנרמזין בב' תיבות שלח תשלח ובב' תיבות את האם הנזכר בהקדמת תקונים תרין שלוחין תעשה באופן שיעלו מעל הבנים ויוגדלו ולא יהיו צריכין לאמם להניק אותן ויעלו למעלה ויזדווגו בבחי' זווג עליון בהיותן שניהן שוין בקומתן ועי"ז תגרום שני תועליות גדולות א' הוא שע"י זווג עליון ימשכו מוחין דגדלות בזו"ן דאצילות כי כל לשון טוב הוא מוחין כמבואר אצלינו בברכת אבות בענין גומל חסדים טובים וזהו למען ייטב לך תועלת ב' הוא והארכת ימים שימשכו ג"כ מוחין דגדלות באבא דבריאה שלא היו בו רק ו"ק ו' ימים ועי"ז יתארכו ויהיו לו מוחין משא"כ בזווג של כי יקרא שהוא התחתון שאין בו שום תועלת מאלו השנים:

מתוך: עץ חיים/שער טו/פרק ד (עריכה)

פרק ד עריכה

ודע כי למעלה באמא עלאה יש ג' בחי' א' נקרא סמ"ך ונקרא בינה והב' נקרא ם סתומה ונקרא תבונה והג' נקרא ד' ונקרא ג"כ תבונה וזאת התבונה שהיא בחי' הג' היא אשר מתלבשת נה"י שלה תוך ז"א להעשות לו מוחין וכאשר ז"א ותבונה זו שהיא הבחי' הג' המתלבשת בז"א בהיותן שניהן עולין למעלה אצל הבחי' הב' שהיא ם' סתומה תבונה ראשונה אשר היא ב' אל הבינה ועליה נאמר אני ישנה אותיות שני"ה ואז נכללת תבונה הב' בתבונה הא' ואז שתיהם נקרא תבונות ואז ז"א נאמר עליו ואיש תבונות ידלנה כי הרי עולה עמהם למעלה ונכלל בשתיהן ועתה דולה ומשקה אפילו מאותה תבונה הא' וזהו ידלנה לשון יחיד וכאשר הוא נכלל בשתי התבונות עולין שלשתן למעלה עד הבינה ואז כולן נקרא בינות על שם הבינה ואז נקרא ז"א עם בינות וכל זמן שלא הגיע ועלה שם נאמר עליו כי לא עם בינות הוא כי בינה עליונה היא רחמים פשוטים ואין שם אחיזה אל הקליפות אבל כשלא עלה שם יש בו אחיזה אל הקליפות וע"כ לא ירחמהו עושהו ר"ל שאינו רחמים גמורים. ונבאר ענין בינה ותבונה ובו יתבאר מ"ש בס"י הבן בחכמה וחכם בבינה והענין כי הנה ב' אותיות ראשונות של הוי"ה הם בחי' חו"ב אבל באות יו"ד לבד שהוא חכמה שם יש בחי' בינה וזהו ענין הבן בחכמה ופי' הוא כי יו"ד במלואו י' הוא חכמה וב' אותיות ו"ד נעשית צורת ה' שהוא צורת ו"ד שבאות יו"ד והיא נקרא בינה עלאה הנ"ל. ואמנם ה' ראשונה עצמה שבשם הוי"ה זו היא תבונה ראשונה הנ"ל וכבר הודעתיך בדרוש תפילין בענין כתיבת שם הוי"ה שצריך לכתוב תחלה י' בקרן זוית של ה' הזאת כזה ה' ואות י' הוא בחי' חכמה של זאת התבונה ראשונה וזו החכמה נקרא יש"ס וז"ש וחכם בבינה והרי נתבאר כי באות י' של הוי"ה יש בחי' או"א עלאין ובאות ה' ראשונה של הוי"ה יש בחי' יש"ס ותבונה שהם תתאין. ועתה צריך לבאר למה הבינה הראשונה נרמזת בב' אותיות ו"ד של מילוי היו"ד אשר צורתם ה' ושם קדמה ו' אל ד' והתבונה נרמזת באות ה' ראשונה של הוי"ה ושם קדמה ד' לו' כנודע כי ה' צורתה ד' על ו' גם שינוי אחר כי ו' של מילוי יו"ד יש לה ראש שמורה היותה כלולה מי"ס כמבואר אצלינו ואות ו' שבתוך הה' ראשונה אין לה ראש שמורה היותה בבחי' ו"ק לבד בלתי ראש אך הענין הוא כי הנה אות ו' של מילוי היו"ד היא בחי' בינה העליונה ובינה עליונה יש בה י"ס עם מוחין לכן ו' זו יש לה ראש והוא מורה על כל פרצוף הבינה עצמה אמנם אות ד' של מילוי יו"ד אינה בחי' הבינה עצמה רק בחי' ד' מוחין הנמשכין מן הבינה ומתלבשים בתחלה באחוריים של חצי ת"ת ונה"י שלה ואח"כ הם מתלבשין בראש התבונה שהוא אות ה' ראשונה של הוי"ה. ואמנם ה' ראשונה של הוי"ה שהוא צורת ד"ו והוא גימטריא י' כולם בחי' התבונה ראשונה עצמה לכן שם בב' אותיות ו"ד הם ב' אותיות נפרדין אבל ב' אותיות ד"ו אלו של התבונה הם כלולין באות א' שהוא אות ה' לכן אין לו' שבתוך הה' צורת ראש לפי שהוא בחי' ו"ק לבד בלי ראש והד' הם ד' מוחין של התבונה עצמה לכן קדמה ד' על ו'. והנה צריך שתדע כי זו הד' אינה בחי' ד' מוחין של התבונה פנימית שאם היה לה מוחין היא (היה) בחי' ראש אל הו' שבתוך הה' אבל כמו שאין מוחין בראש ז"א עד שנתלבשו בתוכו הנה"י של התבונה וכן עד"ז אין לנוקבא דז"א מוחין עד שנתלבשו בתוכה נצח הוד יסוד דז"א א"כ גם התבונה הזו אין לה מוחין עד שתעלה למעלה עד הבינה ואז היה לה מוחין מנה"י דבינה עליונה ואמנם עתה זו התבונה הא' הוא למטה ואינה כלולה עם הבינה למעלה הנרמזת באות י' כנ"ל לכן אות ו' שבתוך הה' אין לה ראש לפי שעדיין אין לה מוחין פנימים ואות י' שע"ג הו' הוא בחי' או"מ מלמעלה בגלגלתא מבחוץ ולכן נתרחקה זו הד' מן הו' ואינה דבוקה בו ממש רק מתפשטת ומקפת אות ו' בסוד או"מ ואינה נכנסת בסוד פנימית לכן אינה דבוקה עם אות ו' נמצא כי זו תבונה הראשונה הוא בבחי' ו' קצוות לבד. וז"ס כי ימצא חלל באדמה כי כרעא דה' תלויה ואינה דבוקה עם הד' ונשאר שם מקום פנוי וחלל בלתי מוחין והנה זו התבונה נקרא אדמה ר"ל אדם ה' והנה באדר"ז דרצ"א אמרו כי אותיות תבונה הם ב"ן וב"ת דאינון ו"ה פי' הדברים כי ב' אותיות ד"ו שיש בצורת ה' ראשונה דהוי"ה הנ"ל הם דעצמות התבונה שהם ו"ק שלה וד' מוחין ולפי שאחר כך נמשכין זו"נ הנקרא ב"ן וב"ת מב' אותיות ו"ד אלו והם סוד ו"ה לכן הם נקראים תבונה אבל אין פי' שב' אותיות ו"ד אלו הם זו"נ עצמם:

מתוך: עץ חיים/שער טו/פרק ה (עריכה)

פרק ה עריכה

גם דע כי הנה זאת הד' שע"ג הו' בצורת ה' ראשונה כבר בארנו שיש לה עוקץ מאחריה בצורת י' והוא בחי' יש"ס גם דע כי הנה נחלקת ד' זאת לג' חלקים שהם יו"ד באמצע וב' ווי"ן הנמשכין ממנה כזה והם גימטריא כ"ב אתוון הניתנין מן חכמה אל הבינה ועתה צריך ליתן טעם למה באות יו"ד נעלמת בינה ונגלית החכמה ובאות ה' נגלית הבינה ונעלמת החכמה. והענין כמ"ש בדרוש אחר כי ב' כתרים דאו"א הם בגרון א"א אשר שם הוא בחי' בינה דא"א גם בארנו בפ' יומם יצוה ה' חסדו כי יש ב' מיני חסד א' הוא חסד עליון אחר הבינה אשר מקום זה הוא ברישא דכתפין דא"א קודם התפשטות והתחלקות הב' זרועות ושם הוא מקום החסד העליון הנקרא יומא דכולהו בס"ה. וכבר ידעת כי לעולם חסד מצד הזכר והנה האור הנמשך מגרון העליון דא"א מתלבש (ירד ונתלבש) בחסד זה וכאשר יצא לחוץ אז אבא נעשה בבחינת החסד ההוא והבינה נעשה בבחינת הגרון לפי שהוא בינה דא"א כי להיות גרון גבוה מהחסד לכן מתלבש אור הגרון בחסד ההוא נמצא כי אמא שיצאת מבחי' הגרון היא יותר מעולה והיא נעלמת תוך החכמה וזהו בחי' אות יו"ד שהחכמה נגלה בה והבינה נעלמת בה ואינה נגלית אבל כאשר התחילו ב' זרועות דא"א להגלות (להתחלק) ולהתפשט אז נתלבש חסד בגבורה ומשם יצאו ישסו"ת ואז היה הדבר להיפך כי אבא טמיר וגניז יותר מן הבינה לכן נרמזו באות ה' שהחכמה בהעלם ובינה בגלוי. וז"ש באדר"ז דר"צ קרוב ללשון זה לבתר אשתכחו דחכמה אבא בינה אמא פי' כי תחלה הם נעלמים בינה תוך חכמה אך לבתר ר"ל לאחר דאתפשטו דרועוי דא"א אז נתגלו בחי' או"א והרי נתבאר היטב ענין בינה ותבונה הראשונה וענין אבא ויש"ס אשר הם נרמזין בב' אותיות י"ה הראשונים שבשם הוי"ה. ודע כי ג' חלקי הבינה שהם בינה ותבונה הראשונה ותבונה שניה כולם הם פרצוף אחד נמצא כי כאשר היה עיבור ראשון דז"א שהוא אז בבחי' ג' כלול גו ג' כנודע היה בזו התבונה ראשונה שהיא ה' ראשונה של השם לפי שכיון שג' חלקים הנ"ל נעשו פרצוף א' נמצא כי זו התבונה הראשונה היא מהחזה ולמטה של כללות הפרצוף הנ"ל ושם הוא מקום העיבור שהוא מקום הבטן אשר בתוכו נוצר הולד אבל בבינה העליונה אין שם בחי' הריון ועיבור והנה בינה עליונה נקרא סמ"ך ותבונה ראשונה נקרא ם' סתומה כנ"ל והענין הוא כי בינה עליונה הוא שיעור ו' ספירות עליונות שהם כחב"ד ח"ג ולהיותן נמשכות מסוד החכמה שהוא י' נמצא כי בינה עליונה נקראת ס' לפי שמקומה נגד ו"ס עליונות שלו כ"א כלול מי' הרי ס' אבל התבונה שאין בה רק שיעור ד' תחתונות וכ"א כלול מי' לטעם הנ"ל לכן היא ם' סתומה גם נקראת ם סתומה דיתבא רביעא על בנין וגם לסיבה זאת נקראת זאת תבונה ראשונה עה"ב והטעם כי הנקבות נקראות עולם כמ"ש בזוהר ויחי על פסוק מן העולם ועד העולם וזה התבונה נקרא עולם הבא עלמא דאתי לפי שהיא יורדת למטה ומתגלית תמיד אבל בינה עליונה נשארת למעלה ואינה יורדת לכן בינה נקראת לע"ל כי המוחין עליונים דז"א המלובשים בנה"י דבינה עליונה הם עתידין לבא אח"כ כאשר יתגדל מעלתו ויהיה לו מוחין עליונים יותר מן בינה ולא מן התבונה ואז יהיה לע"ל אבל מוחין דנצח הוד יסוד דתבונה הם נמשכין בו תמיד ולעולם הם נמשכין ובאין וזהו פי' עולם הבא עלמא דאתי כי תמיד נמשך ובא וזהו ההפרש שיש בין עולם הבא ובין לעתיד לבא כי זהו בתבונה וזהו בבינה בבחי' הנצח הוד יסוד שבהם הנעשין מוחין דז"א. וזהו מ"ש בס' הבהיר ששאלו התלמידים לר' רחומאי מהו עולם הבא א"ל עולם שכבר בא והדבר מובן עם הנ"ל שכתבתי:

מתוך: עץ חיים/שער טו/פרק ו (עריכה)

פרק ו עריכה

כבר בארנו לעיל כי כאשר עולין ז"א וב' התבונות עד בינה עליונה אז נקרא ז"א עם בינו"ת הוא והטעם הוא עם הקדמה שנקדים לך בענין הכללות הנזכר בכ"מ כי כל מקום אשר התחתון עולה למעלה במקום העליון להיותו נכלל שם עמו הוא שהעליון עומד בבחי' פנים והתחתון עומד שם בבחי' אחוריים שלו ובזה תבין ענין זה כי הנה זאת התבונה יוצאת מן האחוריים של בינה עליונה ואותן האחוריים של בינה הם שמות דאלקים כנודע כמ"ש בע"ה כי כל האחוריים הם שמות אלהי"ם וז"ש בזוהר פ' אחרי מות דפ"ה כי הבינה נקראת רחמים בלחודוהי אך מסטראה דינין מתערין ופי' מסטראה ר"ל מצדדיה שהם האחוריים שלה שהם הדינין אבל היא עצמה בבחי' הפנים שלה היא רחמים ודע כי בכ"מ שנמצא בזוהר שהבינה נקרא אלהי"ם היא בתבונה זאת היוצאת מאחוריים של הבינה שהם אלהי"ם וא"כ כאשר התבונה זאת היא למטה אז יש אל החיצונים אחיזה בה אמנם כאשר תעלה למעלה ותהיה שם בסוד אחור בינה עליונה אז אין אחיזה אל החיצונים בה וזהו סומך ה' לכל הנופלים כי כאשר זאת התבונה תחתונה תרד מאחורי בינה ולמטה אז גם הז"א יורד למטה ממקומו וכן גם הנוקבא דז"א תרד ממקומה ואז כל אלו נקראו נופלים שאף גם בתבונה הזו יש בה אחיזה אל החיצונים כנ"ל ואינן עולין אלא ע"י הבינה העליונה הנקרא סמ"ך כנ"ל לפי שהיא סומכת אותם כאשר כולם יעלו למעלה ע"ד הנ"ל שיוכללו זה בזה ותעלה התבונה להיותה בסוד אחוריים דבינה עליונה הנקרא סמ"ך כנ"ל. ונבאר ענין בינה ותבונה בשמות אשר בהם דע כי מן האחוריים של ד' עליונות של הבינה משם נעשו ד' עליונות דתבונה בבחי' פנים שלה ומאחוריים של ו"ק של בינה עליונה נעשו ו"ק בבחי' פנים של תבונה והנה בינה עליונה ואבא עלאה הם ב' שמות אבא נקרא הוי"ה ע"ב דמילוי יודי"ן ואמא נקראת אהי"ה דיודי"ן גימטריא קס"א והנה אחוריים דבינה אע"פ שיש בהם י"ס עכ"ז בחי' אלקים שהם באחוריים שלה כנ"ל אינן נכרים ונגלים בה אלא באחוריים שמחציה ולמטה שהוא מהחזה שלה שהם ד' ספירות תנה"י. והענין כי נודע ששם אלהים יש בו ק"ך צרופים מתחלקין לד' חלקים והם שם אלקים א' הכולל ל' צרופים בספירה א' ושם אלקים ב' הכולל ל' צרופים בספי' ב' ושם אלקים הכולל ל' צרופים בספי' ג' ושם אלקים הכולל ל' צרופים בספירה ד' והנה ע"ש ק"ך צרופים אלו נקרא סמ"ך בינה עליונה כנ"ל כי סמ"ך גימטריא ק"ך ובעלות הז"א והתבונה ראשונה שם באחוריים שלה נאמר סומך ה' לכל הנופלים כנ"ל. והנה הם נחלקים לד' בחי' וזהו ענין הפסוק אורך היריעה ל' באמה ורוחב ארבעה באמה שהם ק"ך צרופי אלקים הנחלקים לד' פעמים ל' והנה זה ענין בוכ"ו הנזכר פ' פקודי רס"א שהוא ענין חילוף אהי"ה באבג"ד כי הנה שם אהי"ה הוא בפנים שלה ושם בוכ"ו הוא באחוריים שלה כי הנה הוא גימטריא ד"ל שהם בחי' האחוריים האלו שהם ד"פ ל' צרופי אלקים. והנה משה רע"ה היה כלול ק"ך צרופים אלו ע"ד הנ"ל הם ד' שמות אלקים גימטריא מש"ה עם הכולל וכל אלהים מאלו ד' הכולל שלשים צרופים והרי ארבעתן הם כוללים ק"ך צרופים של אלהים וזהו בשג"ם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה כמ"ש בתיקונים על בשג"ם זה משה. וכבר ידעת כי משה זכה לבינה והוא בבחי' זו אמנם בחי' התבונה ויש"ס כאשר האחוריים של או"א עלאין מתפשטין בהם נעשו ישסו"ת בבחי' אחוריים של שמות הוי"ה ואהי"ה דיודי"ן ברבוע שלהם כי ריבוע של הוי"ה גימטריא קפ"ד וריבוע של אהי"ה גימטריא תקמ"ד כי לעולם הפנים שלה בחי' יושר ובחינת אחוריים הם בבחי' חשבון ורבוע נמצא כי או"א בבחי' הפנים שלהם שהם הוי"ה אהי"ה דיודי"ן גימטריא רג"ל וישסו"ת הפנים שלהן הם ב' אחוריים של ב' שמות הנ"ל כי מה שהוא אחוריים למעלה הוא בבחי' פנים למטה. ואמנם זהו שאנו אומרים כי אלו הרבועים הם אחוריים של או"א עליונים זה בבחינת כשמתפשטין אבא ואמא בסוד יש"ס ותבונה אבל כל זמן שלא נתפשטו אז אחוריים עצמן דאמא הם ק"ך צרופי אלקים אלא שאין ק"ך צרופים אלו ניכרין אלא באחוריים של ד"ת דאמא והנה כאשר האחוריים דהיינו האלקים האלו מתפשטין מהם לעשות היש"ס והתבונה הפנים שלה ושל יש"ס הם ב' רבועים הנ"ל של הוי"ה אהי"ה ואמנם בחי' אלקים עצמן אינן נגלין בפנים דפנימיות שלה רק בפנים דאחוריים (נ"א בפנים שלה רק באחוריים שלה כמ"ש). ונחזור לבאר ענין הפנים והאחוריים דיש"ס ותבונה והנה הפנים שלהם הוא רבוע דהוי"ה דיודי"ן והוא גימטריא קפ"ד וזהו פנים דיש"ס ורבוע דאהי"ה עולה תקמ"ד והוא פנים דתבונה ולכן הפנים של יש"ס הוא גימטריא קפ"ד לרמז כי עי"ז שהוא הפנים שלו הוא מזדווג עם התבונה ופוק"ד אותה וגם גימטריא מקד"ם להורות כי מה שהיה שם זה למעלה באבא בבחי' אחור בכאן ביש"ס פנים הנקרא קדם בסוד אחור וקדם צרתני וז"ס וישכן מקדם לג"ע וגם הפנים של התבונה שהוא גימטריא תקמ"ד הוא סוד קדמ"ת עדן להורות כי למעלה היה זה בבחי' אחור בבינה העליונה וכאן הוא פנים שהוא קדמ"ת מלשון אחור וקדם צרתני כנזכר בזוהר. והנה כשנצרף ב' שמות האלו יהיו גימטריא תשכ"ח כי הנה אלו הם אחוריים העליונים כנ"ל ומהם נעשה פנים למטה מהם ונמצא שיש בהם בחי' בינה הנקרא ס' ובחי' תבונה הנקרא מ' סתומה והקלי' שכנגד בינה ותבונה נקרא מ"ס וזהו הטעם ששר של שכחה נקרא מ"ס כי אלו השמות שהם גיטריא תשכ"ח הם בבינה ותבונה הנקרא מ"ס ומשם יש שכחה לפי שהם אחוריים והקליפות הנקרא מ"ס אוחזין בהם וז"ס שארז"ל אינו דומה שונה פרקו ק' פעמים לשונה פרקו ק"א פעמים לפי שעד ק' פעמים יש לו שליטה כמנין מ"ס ולא יותר ואמנם הפנים של או"א הם עולין גימטריא רג"ל כנזכר והם גימטריא זכור ומשם בא הזכירה שהם אותיות זכ"ר י"ה שהם או"א הנקרא י"ה לפי ששם אין קליפה נאחזת והנה ענין אחוריים דתבונה שביארנו לעיל כי הם בחי' ק"ך צרופי אלקים ג"כ כמו שהוא באחוריים של בינה אמנם יש שינוי כי בבינה לא נתגלו כל הק"ך רק באחוריים של ד"ת שבה לבד בסוד ד"פ ל' צרופים אבל כאן באחוריים של תבונה מתחילין להתגלות בכל הה' תחתונות שבה מן הגבורה שבה ולמטה שגם גבורה יש בה שם אלקים. אבל בחסד שבה אין שם אלקים יכול להתגלות בו עדיין וא"כ כאן הם מתחלקים לה' חלקים כנודע כי כ"ד צרופים מתחילין מאות א' דאלקים וכ"ד מתחילין מאות ל' וכ"ד מתחילין מאות ה' וכ"ד מאות י' וכ"ד אות ם' והנה הם ה"פ כ"ד נמצא שהם ה' שמות אלקים בה' תחתונות שבה בבחי' אחוריים וכל שם אלקים כולל כל כ"ד צרופים עד שבה' אלקים יכללו כל הק"ך והטעם לזה כי כל שם א' של אלהים כולל מדרגה א' של (ק"ך צרופים) כ"ד צירופים שכולן מתחילין באות א' שלו וכן כל הה' (אותיות) אלקים וגם טעם ב' כי הנה אלו הכ"ד צרופים וגם כללותן הם כ"ה והנה שם אלקים הוא ה' אותיות וכל אות כלולה מה' הרי כ"ה והרי כל כ"ד צרופים נכללין בשם א' דאלקים ונמצא שיש ה' שמות אלקים גימטריא ת"ל וכאשר תחבר עמה שם בוכ"ו הנ"ל שהוא חילוף אהי"ה שהוא שורש דינין והאחוריים האלו הנקרא אלהים כי גם הוא מתפשט עד התבונה גם כן ונמצא שו' שמות אלו הם גימטריא תבונה ע"ה לרמז שבתבונה זו נכלל שם בוכ"ו שהוא שורש הדינין וכל הק"ך צרופי אלהים וז"ס ואם ד"ל הוא ואין ידו משגת כי התבונה נקראת אם הבנים היא בחי' ד"ל שהוא שם הנ"ל אשר הוא למעלה באחוריים של ד"ת דבינה בבחי' ד"פ ל' צרופים הנ"ל ועתה נתפשט בתבונה גם כן הנקראת אם הבנים: