רצה יוסף שישבו לבדם ולא יתערבו עם המצרים, ובפרט כי ארץ גשן לפי הנראה ולפי דעת מיכאעליס וראז' וגיז' היתה קרובה לארץ כנען ואולי שלא היה מנהג יושביה כמנהג המצרים.
ל"ב), מקצה הארץ ועד קצה הארץ (שם י"ג ו' וכ"ח ס"ד) כי קודם עד תבוא מ"ם משמשת, וכאן הכוונה מהם, מתוכם, מביניהם, חמשה מביניהם; וכן ולקחו עם הארץ איש אחד מקציהם (יחזקאל ל"ג ב') מתוכם, מביניהם, (וכן Lud. de Dieu וראז'): ואעפ"י אף על פי שמלת מקצה עיקרה מִן קְצֵה, נהפכה לשמש כאילו היא שם על חלק הדבר, וכן בל"ח לשון חכמים מקצת, כגון מקצת היום ככלו. (ד) לגור בארץ באנו כי אין מרעה: ולא נוכל להתפרנס על ידי מלאכתנו שהיא מלאכת המרעה, לפיכך באנו לכאן לראות אם נמצא פרנסה באיזה אופן שיהיה, על דרך ויהי רעב בארץ וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב (רות א' א'). (ה) באו אליך: יוסף אמר באו מארץ כנען והנם בארץ גשן, ולא אמר באו אלי, כאילו אינם צריכים לו, ופרעה אמר באו אליך, כדי שתעזרם, ועיין דון יצחק. (ו) ושמתם שרי מקנה על אשר לי: אמר ראב"ע רבי אברהם בן עזרא על הסוסים והפרדים, ועל פי מה שאביא למטה (שמות א' ח') בשם יאסט כי המלך
