עמוד:SD Luzzatto - Commentary on Bereshit.pdf/142

"ולא תאכל הנפש עם הבשר". או שיהיה לדעתו פירוש "בנפשו דמו", מה שהוא בנפשו (כמו "דמו בנפשו הוא") מה שבו נפשו, והוא דמו, לא תאכלו. [ושלמה מיללער בקונטריס חשק שלמה אומר כי אסר להם אכילת כל בעלי דם, ולא התיר להם אלא כל רמש, כל בעל מיץ לבן; וא״כ ואם כן מה טעם "ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ" וגו׳, ומה עניין "נתתי לכם את כל", ואם לא נתן להם אלא הרמשים כקטנים? גם מליצת "בנפשו דמו" אין ענינה בשר בעל נפש ודם. ועוד, מי הגיד לו שאין חיות הרמשים נקראת נפש אע״פי שאיננה דם אדום?] (ה) ואך את דמכם לנפשותיכם: דמכם שהוא דם נפשותיכם, שהנפש תלויה בו, אדרשהו, לאסור הריגת האדם, ולהוציא דם האברים שאין הנפש תלויה בו (רמ״בן). מיד כל חיה אדרשנו: אני אנקום דמו מן החיה ואפיל אותה בידכם ותמיתוה, וכמו שפירש אח״כ: שופך דם האדם באדם דמו ישפך. וזה נאמר כדי לעשות ק״ו לאדם השופך דם אחיו: מיד איש אחיו: כמו מאמר מוסגר, ואינו אלא להוסיף כח (energia) לענין הצווי. מיד האדם אדרוש את נפש האדם, מיד האדם שהוא איש אחיו, איש כמוהו, ולא חמל עליו; ק״ו קל וחומר מן החיה, אם מיד כל חיה אדרוש דם האדם, כל שכן מן האדם שהוא אחיו. וכמוהו "ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו", ועיין למעלה א׳ כ״ז. ורבותינו דרשו בהורג את עצמו, דמכם מנפשותיכם אדרוש; והנה מלבד שאין כתוב מנפשותיכם, אלא לנפשותיכם, הנה לא יהיה לו יחס וקשר עם "מיד כל חיה אדרשנו". ורנ״הו ור' נפתלי הרץ ויזל הוציא הכתוב ממשמעו ופירש: "מיד כל חיה", מיד הנשמה החיה לנצח. ולפי זה מה טעם כל? והי״לל מיד חיתכם אדרשנו. (ו) באדם: ע״י על ידי אדם, והבי״ת משמשת שמוש האבלאטיווס שבשאר לשונות אצל פעל מקבל כפעולה, כי אין דרך לה״ק להשתמש במ״ם בענין זה. כי בצלם אלהים עשה את האדם: עיין למעלה א׳ כ״ז. והנה התורה נותנת מעלה וכבוד לאדם, יהיה מכל אומה שיהיה, וכן ר׳ עקיבא אמר: חביב אדם שנברא בצלם שנ׳ שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם (וזה כולל האומות כולן). ואח״כ אמר על