ק״ן יום, וא״חכ ואחר כך נשארו ראשי ההרים הגבוהים בלתי מכוסים במים, והנה בק״י ב-110 ימים נתמעטו המים, שיעור ט״ו אמה שעל ראשי ההרים באופן שלא יכלה עוד התבה ללכת על פני המים ונחה על הרי אררט. והנה בי״ז באייר החל הגשם (למעלה פסוק י״א) ונמשך הגשם עד כ״ז בסיון, אז חדל הגשם וע״כז ועם כל זה נשארו המים גבוהים ומכסים ההרים היותר גבוהים עד י״ז בתשרי (למטה ח׳ ד׳) אז נשארו ראשי קצת ההרים מגולים ותנח התבה על הרי אררט שאינם היותר גבוהים ובאחד בטבת (שם ה׳) נגלו ראשי הרי אררט ושאר הרים הבלתי גבוהים כל כך.
ספור ההשחתה שגרם המבול, ואמר "וימח את כל היקום" וגו׳ ואמר שנשארה הארץ מכוסה במים ק״ן יום, וא״חכ ואחר כך התחיל ספור שביתת ההשחתה, ואמר "ויזכור אלהים" וגו׳ ואמר שחדל הגשם וכו׳ וכו׳. (ב) ויחסרו המים: שרש חסר אין ענינו גרעון, אלא ענין העדר, והוא פעמים עומד כמו כאן, וכן "דֵי מחסרו אשר יחסר לו" (דברים טו ח), "ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט ח), ופעמים יוצא, כמו "לא חסרת דבר" (דברים ב ז), "לא יחסרו כל טוב" (תהלים לד, יא), וכן "חסר לב", נעדר שכל: וכאן הכוונה שנשארו קצת מקומות בלי מים, כלומר ההרים היותר גבוהים. אבל שיתחילו לחסור אחר חמשה חדשים מירידת המטר (כפירוש רש״י) ושלא נתמעטו המים כלל במשך כל הזמן ההוא שפסקו הגשמים, זה נגד הטבע, ואין לקבלו אחרי שלא נזכר בתורה. (ד) על הרי: על אחד מהם, כמו "ויקבר בערי גלעד" (שופטים יב ז). ועד היום הפרסיים קוראים להר Macy (י״ב מיל למזרח עיר Erivan) הַר נֹחַ (Cur Nuh): והנה בעצם היום ההוא שנשארו מגולים המקומות היותר גבוהים, נחה התבה על הרי אררט, שאינם ההרים היותר גבוהים (וכן היא דעת הר״מבן). והיו עדיין מכוסים במים כל אותו שיעור שהיתה התיבה
