אמרו בני דורו זה ינחמנו ממעשינו על היין המשמח לבב אנוש ומנחם הפועלים מיגיעם ומעמלם. ינחמנו: שרשו נחם, לא נח, אך נראה כי מתחלה היה שרש נח מורה שני הענינים, וא״חכ ואחר כך הוסיפו בו המ״ם להבדיל ביניהם, כידוע בשרשיס הרבה. (לב) ויהי נח וגו': בן חמש מאות שנה התחיל להוליד שלשת הבנים האלה, זה אחר זה. את שת את חם ואת יפת: הנכון כדעת רמ״בן כי יפת הוא הגדול, כמו שכתוב אחי יפת הגדול (למטה י כא) וחם הוא הקטון ככתוב את אשר עשה לו בנו הקטן (למטה ט׳ כ״ד), והקדים שֵם בעבור מעלתו (או מפני שהוא אבי כל בני עבר וממנו יצאו אברהם וישראל), ואחר שהתחיל בשם הזכיר אתריו חם כי אחריו נולד, וא״חכ ואחר כך הזכיר יפת אע״פי אף על פי שהיה הראשון. ומתחלה הייתי אומר כרל״בג כי שם הוא הקטן כי מצאנו שהוליד את ארפכשד שנתים אחר המבול (למטה י״א י׳) ושהיה אז בן מאה שנה, והייתי אומר כי מאחר שהתחיל נח להוליד בן חמש מאות שנה הוליד בשנה ההיא את יפת, ובשנת תק״א הוליד את חם, משנת תק״ב הוליד את שם, ובשנת שש מאות בא המבול, ושנתים אחר המבול היה נח בן תר״ב שנים, ושם היה בן מאה שנה, ועתה רואה אני שאין זה מוכרח, אלא בשנת ת״ק הוליד את יפת. ואחר שתי שנים הוליד את שם, ואחר זמן הוליד את חם. ומ״מ ומכל מקום יש מכאן ראיה (כמו שכתב שם רש״י ז״ל) כי שם איננו הבכור, ושיפה עשו בה״ט בעלי הטעמים שהדביקו מלות יפת הגדול (למטה י׳ כ״א) ולא נקדו אחי יפת במרכא טפחא.
ושל אלו היו פוגשים ורואים אלה את אלה, ועל ידי כן ראו בני האלהים את בנות האדם וגו'. ובנות ילדו להם: כעין מאמר מוסגר, כלומר וידוע כי לא היו נולדים זכרים בלבד, אלא גם בנות יולדו להם. (ב) בני האלהים: דעת קצת מן הקדמונים (וכן דעת גיז') שהכוונה על המלאכים הנקראים בני האלהים באיוב. ואמנם אע״פי אף על פי שהמלאכים נזכרים בתורה ובנביאים כאלו מתראים לבני אדם כבעלי גוף ואוכלים
