תְּפִלַּת טַל
אומרים תפילת טל ביום הראשון של פסח בתפילת מוסף.
בחוץ לארץ אומרים אותה בחזרת הש"ץ, אבל בארץ ישראל הנהיגו ברוב הקהילות לומר את הפיוט "טַל תֵּן לִרְצוֹת אַרְצָךְ" בלבד, קודם לתפילת הלחש.[1]
ש"ץ:
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ, אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, אֱלֹהֵי יִצְחָק, וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא, אֵל עֶלְיוֹן, גּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים, וְקוֹנֵה הַכֹּל, וְזוֹכֵר חַסְדֵי אָבוֹת, וּמֵבִיא גוֹאֵל לִבְנֵי בְנֵיהֶם לְמַֽעַן שְׁמוֹ בְּאַהֲבָה. מֶֽלֶךְ עוֹזֵר וּמוֹשִֽׁיעַ וּמָגֵן.
בְּדַעְתּוֹ אַבִּֽיעָה חִידוֹת, בְּעַם זוּ בְּזוּ בְּטַל לְהַחֲדוֹת, טַל גֵּיא וּדְשָׁאֶֽיהָ לַחֲדוֹת, דָּצִים בְּצִלּוֹ לְהֵחָדוֹת, אוֹת יַלְדוּת טַל לְהָגֵן לְתוֹלָדוֹת.
בָּרוּךְ אַתָּה, יְיָ, מָגֵן אַבְרָהָם.
אַתָּה גִבּוֹר לְעוֹלָם, אֲדֹנָי; מְחַיֵּה מֵתִים אַתָּה, רַב לְהוֹשִֽׁיעַ.
תְּהוֹמוֹת הֲדוֹם לִרְסִיסוֹ כְּסוּפִים, וְכׇל נְאוֹת דֶּֽשֶׁא לוֹ נִכְסָפִים, טַל זִכְרוֹ גְבוּרוֹת מוֹסִיפִים, חָקוּק בְּגִישַׁת מוּסָפִים, טַל לְהַחֲיוֹת בּוֹ נְקוּקֵי סְעִיפִים.
אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ,טַל תֵּן לִרְצוֹת אַרְצָךְ,
שִׁיתֵֽנוּ בְרָכָה בְּדִיצָךְ,
רוֹב דָּגָן וְתִירוֹשׁ בְּהַפְרִיצָךְ,
קוֹמֵם עִיר בָּהּ חֶפְצָךְ, בְּטָל.
הערות
- ^ התפילות לטל וגשם היו משולבות בתוך חזרת הש"ץ בנוסח אשכנז הוותיק, וכך נוהגים עד היום בחו"ל. אמנם בנוסח אשכנז של ארץ ישראל הפסיקו לשלב את הפיוטים בתוך חזרת הש"ץ, ורק את הפיוט העיקרי שהיה נהוג לפני "מְכַלְכֵּל חַיִּים בְּחֶֽסֶד" אומרים לפני תפילת הלחש (אחרי הכנסת ספר תורה ולפני חצי קדיש). השינוי הזה בא בהשפעת מנהג הספרדים ובניגוד לדעת הגר"א (מעשה רב קסג); ראו ספר ארץ ישראל לרי"מ טוקצינסקי, סימן א' חלק ב' סעיף ו' (עמ' יט). אמנם הנוהגים נוסח החסידים בארץ ("נוסח ספרד") המשיכו לשלב את תפילת טל בחזרת הש"ץ, וכך נהג גם ה"חזון איש".
