עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/98

הדף הזה לא עבר הגהה

בהלכות טומאת אוכלין והחשוד לדברי סופרים אינו חשוד לדברי תורה אבל החשוד על אחד מהם חשוד על הטהרות דכיון דחשוד לד"ת כ"ש לד"ס:

יח. כתב הרמב"ם שם דין י"ז כל החשוד על דבר אע"פ שאינו נאמן על של עצמו נאמן הוא על של אחרים חזקה אין אדם חוטא לאחרים לפיכך החשוד על דבר דנו ומעידו עכ"ל וכן פסק בהל׳ מעשר ספי"ב ע"ש והראב"ד השיגו דהא תנן ספ"ד דבכורות דהחשוד על דבר לא דנו ולא מעידו ואין זו השגה דבאמת כתב שם הרמב"ם בפי׳ המשניות דזהו לר"מ דס"ל כן בפ"ה דבכורות ואין הלכה כר"מ ואי משום דסתמא נשנית ספ"ד הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ואין הלכה כסתם (כ"מ):

יט. הכהנים חשודים על השביעית לפי שהן אומרים הואיל והתרומות מותרות לנו אע"פ שהן על הזרים במיתה ק"ו פירות שביעית לפיכך סאה תרומה שנפלה לפירות שביעית אם נפל למאה סאה תעלה אבל נפלה לפחות ממאה ירקובו ולא ימכרו לכהנים בדמי תרומה כבכל מדומע שהרי חשודין על השביעית ויש לחוש שלא יאכלום בקדושת שביעית:

כ. וזהו בסנהדרין (כ"ו.) ויש בזה שאלה וכי משום חששא בעלמא יפסידו פירות שביעית והתורה אמרה לאכלה ולא להפסד ואע"ג דבשב ואל תעשה מצינו כמה פעמים שגזרו כן מ"מ סוף סוף בכאן אינה אלא חששא בעלמא ומה ראו חכמים על ככה ונ"ל דמשום דהמכירה לכהנים הוי כעין מסחר ומ"מ אלולי שהיו חשודים היינו מוכרים להם דאין זה אלא כמסחר עראי (תוס׳ שם) וכיון שהם חשודים מוטב שירקובו בשב וא"ת ממה שימכורו לחשודים:

כא. תניא בתוספתא פ"ה הצבענין והפטמין שעושים כדים וצריכין מורסן למלאכתן לוקחין מורסן מכל מקום כלומר אפילו מהחשודין ואין נמנעין דמורסן של שביעית לא שכיח דמספיחין מעט מורסן יש (כנ"ל לפרש) והביאו הרמב"ם שם וסיים בתוספתא ואין מוכרין אותה מחרוזות מחרוזות אבל מוכרין אותה איברים

איברים על גבי מטות עכ"ל ואין לזה שום פי׳ וגם הרמב"ם לא הביא זה והמפרש פי׳ דאבשר קאי אם נתפס הבשר בקדושת שביעית ע"ש ותימא שהרי לא נזכר בשר כלל ונ"ל דאצבעין ואפטמין קאי דכבר נתבאר דבצבעין חל קדושת שביעית ולכן גם הדבר הנצבע לא ימכור בריבוי מחרוזות מחרוזות דמיחזי כסחורה בפירות שביעית אלא איברים איברים כלומר מעט מעט על גבי מוטות שישאם במוטות ע"י שינוי וכן בכדים אין למכור הרבה ביחד שלא יביאו פירות הרבה כמו שחששנו בסעי׳ ז׳ בכדי יין וכדי שמן אלא מעט מעט ובשינוי ולכן לא הוצרך הרמב"ס להביא זה דכבר נתבארו כעין דינים אלו:

כב. ותניא בתוספתא דדמאי ספ"ג גבאי צדקה בשביעית מדלגין על פתחיהן של אוכלי שביעית דברי ר"מ וחכמים אומרים אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית ואם נתנו להם פת מקבלין מהן (כצ"ל) שלא נחשדו אלא אמעות וביצים בלבד והלכה כחכמים כמ"ש הרמב"ם ספ"ח וז"ל ואם נתנו להם פת מותרת ואין חוששין לה שמא מספיחי שביעית הוא שלא נחשדו ישראל להיות נותנין אלא או מעות שביעית או ביצים הנלקחות בדמי שביעית עכ"ל ואיני יודע למה דווקא על ביצים ואולי דאין הכוונה רק ביצים דוודאי כל מיני פירות וירקות אסור ליטול מן החשודין אלא דפת לא שכיחא מתבואת שביעית דהספיחים מעטים הם ורובו ככולו הפת הוא מתבואה של ששית ושארי מיני מאכל שאינן מתקיימין כמו בשר וחמאה וחלב ג"כ אין חשודין לקנותן בדמי שביעית לפי שאינן מתקיימין ורק ביצים מתקיימים הרבה זמן לפיכך אין אסור ליטול מהם רק מעות וביצים ומ"מ נ"ל דאין זה היתר רק לגבאי צדקה בשביל תקנת עניים אבל לקנות מהם אסור כל דבר מאכל שיש בהם חשש פירות שביעית כמו פת כדמוכח ממ"ש בסעי׳ ט"ו וסעי׳ ט"ז:

כג. ודע דבתוספתא שם מסיים אם היתה עיר כולה של אוכלי שביעית אין צריכין לדקדק באוכלי שביעית והוא דבר תימא ולענ"ד צריך לגרוס דצריכין לדקדק כלומר הגבאים וידלגו

עיר