עמוד:Hebrewbooks org 38168.djvu/83

הדף הזה לא עבר הגהה

ז. עוד שנינו שם ולא יהיה לוקח ירקות שדה ומוכר בשוק אבל הוא לוקט ובנו מוכר על ידו לקח לעצמו והותיר מותר למכרן כלומר דלכתחלה ללקוט ירקות כדי למוכרן זהו סחורה גמורה אף שדבר מועט הוא אמנם אם זהו גופה ע"י שינוי שהוא לקט דבר מועט למכירה ואינו מוכרן בעצמו אלא ע"י בנו הוה שינוי מדרך המסחר ומותר ואם לקטן לאכילה ונתותרו מותר אפילו בעצמו למכרן כיון שדבר מועט הוא וכבר נתבאר דהמעות נתפסין בקדושת שביעית וגם זה צ"ל דירקות אלו אינן מספיחין האסורים אלא מהמותרים (תוי"ט) כמ"ש בסי׳ כ"ב (ולשיטת רש"י והרע"ב שכתבנו שם א"ש בפשיטות ע"ש):

ח. תניא בתוספתא (פ"ו הל׳ י"ד) חמשה שהיו מלקטין ירק לא יהו אחד מוכר לכולן אלא אחד מהן מוכר שלו ושלהם חמשה אחין שהיו מלקטין ירק אחד מוכר ע"י כולן ובלבד שלא יעשוהו פלטר עכ"ל וכן הוא בירושלמי פ"ז רק בשם הגירסא ברישא אלא אחד מהם מוכר שלו ושל חבירו ע"ש וכן נ"ל עיקר דלפי התוספתא הוא סותר א"ע כמובן. ונ"ל דה"פ דהנה המשנה אסרה שהלוקט בעצמו ימכור אלא בנו וה"ה אחר כיון שלא הוא היה הלוקט והתוספתא הוסיפה בהיתר דמתוך שמוכר של חבירו מוכר גם את שלו ומ"מ לא ימכור אחד של כל החמשה דאוושי מילתא אלא אחד מוכר שלו ושל אחר וכן השני ורק בחמשה אחין התירו אפילו שאחד ימכור לכולן מפני שכולן נחשבים כאחד והרמב"ם לא הביא זה כלל ולא ידעתי למה (והפ"מ כתב דדבר מועט התירו אפילו שלו ודברים תמוהים הס ומפרש התוספתא הגיה דלא כירושלמי ועשה ג׳ בבות ע"ש וא"צ לזה אלא כמ"ש ודו"ק) (ופלטר הוא מוכר תמידי):

ט. ואפילו המעט שהתירו למכור אין מוכרין לא במדה ולא במשקל ולא במנין אלא מוכרן אכסרא כלומר בבת אחת חבילה קטנה כמות שהיא וגם לעוד אחד כן וכן לעולם כדי שיהיה ניכר שמוכר דבר הפקר שאין מקפידין על המשקל והמנין והמדה ואינו מוכרן אלא מפני שצריך להמעות לקנות בהן אוכל אחר ואפילו ירק שבא מח"ל אם אינו ניכר שהוא מח"ל ג"כ ימכרנו

באופן זה שלא יחשדוהו שמוכר של א"י. ודע דבמשנה ג׳ פ"ח מסיים בדין זה ולא תאנים במנין ולא ירק במשקל וה"פ דתאנים דרך למכור במשקל וירק במנין והייתי אומר דכשעושה בשינוי מותר קמ"ל דאסור והרמב"ם לא הזכיר זה דכיון שכתב סתם לא במדה וכו׳ ממילא דעל כל מיני פירות שמוכר הדין כן הוא:

י. ותנן התם ב"ש אומרים אף לא אגודות כלומר שאסור לאוגדן וב"ה אומרים את שדרכו לאגוד בבית אוגדין אותו בשוק כלומר את שדרכן כשנוטלן לביתו לאכול שלא יאגדן באלו אסור למכור אגודות אבל את שדרכו גם בבית לאגדן מותר לאוגדן לשוק דבכה"ג אין האגוד דרך מסחר כיון שגם לבית עושה כן, כן פירשו הר"ש והראב"ד ז"ל:

יא. אבל הרמב"ם שם כתב ואוגד דברים שדרכן להאגד לבית למכור בשוק אכסרה כדרך שאוגדין להביא לבית לא כדרך שאוגדן למכור בשוק כדי שלא יהיה כמוכר בצמצום ודברים שאין דרכן להאגד אלא לשוק לא יאגוד אותן עכ"ל וס"ל דאגד בית אינו כאגד לשוק דלשוק אוגדן בחוזק כדי לצמצם האגודות:

יב. תניא בתוספתא (שם) אין מוכרין פירות שביעית לא במדה ולא במשקל ולא במנין ולא יהא מודד את החבית ומוכרה כמות שהיא כלכלה ומוכרה כמות שהיא אלא אומר לו חבית זו אני מוכר לך בדינר כלכלה זו אני מוכר לך בטריסית לא ימלא את הכלכלה ויוצא ומוכרה בשוק אף בשאר שני שבוע אסור שזו דרך הרמאות עכ"ל התוספתא וה"פ דאפילו מדד לעצמו והוא מוכר החבית או הכלכלה כמות שהיא בלא מדה אסור אלא אומר לו חבית זו וכו' כלומר שלא מדתיה ואח"כ אומר לא ימלא את הכלכלה כלומר אפילו שגם הוא לא ימוד אותה עתה אלא שיודע מדתה ג"כ אסור ודבר זת תמיד אסור אפילו בשארי שנים משום דהקונה סבור דהמוכר אינו יודע כמה יש בה ומוכרה בזול וכשהוא יודע הרי יש בזה רמאות והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מכל זה כלום:

יג. עוד תניא שם אין מוכרין ואין לוקחין מן

הכותי