פעולת זקני הדור אחר החרבן
מה
ורק אם כל זה נעשה אחר החרבן כמו שנתבאר הננו מבינים המחלקאות
היאך הי׳ הדבר נעשה בימי המקדש(מג).
וכן גם בתמיד פרק ה׳ משנה ב׳ "אמר להם חדשים לקטרת באו והפיסו זכה מי שזכה, אמר להם חדשים עם ישנים באו והפיסו מי מעלה איברים מן הכבש למזבח ר׳ אליעזר בן יעקב אומר המעלה איברים לכבש הוא מעלה אותן על גבי המזבח".
ובמס' יומא ד׳ כ״ו במשנה (פ״ב מ"ד) "הפייס השלישי חדשים לקטרת באו והפיסו, הפייס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח".
ואם ר׳ שמעון איש המצפה סידר המסכתא ימים רבים בימי הבית. ועוד לפניו נסדר כן במס׳ תמיד (ככל דברי קראכמאל אשר יאמר כי תמיד נסדרה עוד קודם) ונמסר לרבים בעוד המעשים נעשים בכל יום לעיני כל ישראל "הפייס הרביעי מי מעלה אברים מן הכבש למזבח" ולא הי׳ אדם לעורר עליו,
איך אפשר שאחר החרבן יחלוק עליו ר׳ אליעזר בן יעקב על שני הדברים גם יחד, שלא הי׳ פייס הרביעי על זה וזאת שנית שגם לא הי׳ מקום לפייס כזה לפי שמי שהעלה אותן לכבש הוא גם העלה אותם על גבי המזבח.
והאם יוכל להיות ספק שגם מס׳ תמיד גם מס׳ יומא נסדרו אחר החרבן, אשר המעשים עצמן כבר לא היו עוד,
ורק שרידים יחידים נשארו שם אשר ראו את סדרי המעשים עצמן, ונסדר כל זה על פיהם בבית הוועד.
אבל טירוף העת האיומה אשר זה עתה עברה עליהם עשתה את שלה כי בנוגע להמעשים בהמקדש אשר נחרב לעיניהם נע לבבם כאלו עברו עשיריות בשנים ומראה איומה של אימה חשיכה עמדה לפניהם בדברם מכל המעשים ההם.
ועל כן בכל הסכמתם יחד ברוב הדברים, נמצאו גם פרטים אחדים יוצאים מן הכלל אשר נחלקו בהם.
וכמה מיעוט חקירה בדרכי המשנה נדרש לזה לאמר כי כל דבר מעשי
הערה (מג): ולא שמו לב ולא התבוננו גם באשר בין עיניהם במקומו ביומא ד׳ י״ד שם.
שהרי על דברי רב הונא ״מאן תנא תמיד ר׳ שמעון איש המצפה היא״ בא שם בגמ׳:
״והא איפכא שמעינן ליה דתנן בא לו לקרן מזרחית צפונית וכו׳ מערבית דרומית נותן מערבה דרומה ותני עלה ר׳ שמעון איש המצפה משנה בתמיד (ממתן כל שאר עולות) וכו׳ מערבית דרומית נותן מערבה ואחר כך נותן דרומה.״
אבל איך אפשר כלל מחלוקת בזמן שבית המקדש הי׳ קיים בנוגע לזריקת דם התמיד.
ואין זה ענין לדברים הנעשים בכל העם כמו המחלוקת של סמיכה ביו״ט ואם מביאין עולות ביו"ט, שאלה הנם דברים הנעשים בכל העם, וזמן קצר אחר אשר גזרו על השבותים בשבת ויום טוב כבר החלו להסתפק אם נוהג זה גם בשבות במקדש בסמיכה, וכבר נחלקו בזה עוד לפני ימי החשמונאים יוסי בן יועזר ויוסי בן יוחנן, וכן עולות ביום טוב אשר רוב העם הקריבו באמת כמו שעולה מתוך דברי בבא בן בוטי וכמו שכבר נתבאר לנו בכרך ג׳ עמוד 560, והמיעוט אשר נמנעו הרי זה רק שב ואל תעשה.
וכל זה אינו ענין לזריקת דם התמיד, עבודה היותר עיקר בקרבן צבור היותר כללי הדוחה שבת ונקרב בכל יום תמיד שתי פעמים תחת יד הממונים והבית דין הגדול אשר שם ודאי שהי׳ נעשה ככל דבר מוחלט כן וכן ולא באופן אחר.
ומחלוקת בזה הי׳ אפשר רק אחר החרכן אבל לא בימי המקדש בשעה שכל זה הי׳ חי ונעשה בפומבי היותר גדול, וביום הכפורים עוד יותר שהי׳ זה נעשה דוקא על ידי הכהן הגדול עצמו אשר הי׳ עושה זה גם שבעת ימים לפני יום הכפורים.
