80
פעולת זקני הדור אחר החרבן
שם באו בדבר הקרבנות רק יסודי הדברים של הוראה, דיני מחשבת פיגול,
דיני נותר, דיני חוץ למקומו, או המעלה בחוץ, דיני פסולי ארבע עבודות ודיני
הוראה הנוגעים לפסח, ודיני הוראה הנוגעים לפרה ולשקלים וכיוצא בזה.
אבל כאשר חרב המקדש, וכל המעשים עצמם גם הם לא היו חיים עוד, אז שב הדבר להכרח גמור לסדר גם את כל זה.
ויותר מזה שהי׳ גם הכרח לסדר כל זה מיד אחר החרבן ולא הי׳ אפשר לדחות הדבר, לפי שהרוב היותר גדול מהיודעים, וכמעט כולם ספו תמו מבלהות.
ויאזעפוס במלחמת היהודים VI, 9, 3 יאמר:
"מספר כל השבויים הי׳ תשעים ושבעה אלף ואלה אשר מתו ונהרגו במשך ימי המצור עולה למילליאן ומאת אלף הרוב מהם לא היו מירושלים כי נקבצו ובאו שם לחוג את חג הפסח ופתאום הושם עליהם המצור וכו'״. וכידוע כי תחת אשר בכל ימי השנה היו המשמרות מתחלפות ולא נמצא במקדש כי אם משמר אחד מכ״ד המשמרות, הנה שמשו ברגלים כל המשמרות כולם כמו שהוא במשנה במס׳ סוכה ד׳ נ"ה (פ"ה מ"ז) בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות וכו׳ ולשון רש"י ז"ל שם "בשלשה פרקים בשלשה רגלים".
ובפרט בחג הפסח, אשר אז בא המצור פתאום, אשר בחג הפסח ביחוד נקבצו כל הכהנים עוד יותר מאשר בכל שאר הרגלים.
ורובם ככולם נפלו ביד אויב, והכהנים גם מסרו נפשם ביותר במקום המקדש ביחוד כמו שהוא גם בדברי יאזעפוס.
וכי גם בעצם ימי הבית היו היודעים כל פרטי המעשים נם בין הכהנים לא רבים ועיקר הכל ידעו זה רק זקני כהונה ובית דין של כהנים, ובית דין הגדול עליהם אשר היו ממונים ומשגיחים על כל המעשים כולם.
כי המשמרות נתחלפו בכל שבוע, וכל משמר הי׳ שם רק שני שבועות בשנה (עי׳ רמב"ם ה׳ כלי המקדש פ"ד ה"ג).
וכל דבר המקדש עצמו בהיותו גם לעצמו עיר גדולה ככל היוצא מדברי המשניות וגם מדבריי יאזעפוס בכל דבריו על מלחמת פאמפיוס, ובמצור הורדוס, ובמצור האחרון בימי טיטוס.
כי על כן אך כהנים מעטים ידעו כל מוצאיו ומובאיו, כל אולמיו וצריחיו וכל לשכותיו לכל רוח, תחת הרצפה, גגים ועליות.
ויותר מזה שגם העבודה עצמה של תמידים ומוספים עבודת קרבנות צבור זכו בהם הכהנים אך פעם אחת לכמה שנים.
ובמס׳ יומא פרק ב׳ משנה ג׳ "הפייס השני מי שוחט מי זורק וכו׳ שלשה עשר כהנים זכו בו", היינו בכל הפייס כלו, כל אחד במה שזכה.
והמשמרות עצמן גם הם נתחלקו לבתי אבות אשר אנשי בית אב נתחלפו
בכל יום (עי׳ רמב״ם ה׳ כלי המקדש פ"ד הי״א) והיינו ששמשו רק שני ימים בשנה, והכהנים רבו למעלה לאלפים וגם לרבבות,
עד שבקטורת שדקדקו שיהיו רק כהנים חדשים כמו שהוא במשנה יומא כ"ו (פ"ב מ"ד) "הפייס השלישי חדשים לקטורת בואו והפיסו".
ובגמרא שם על זה "תנא מעולם לא שנה אדם בה",
