68
דבר הנשיאות ביבנה
ד׳ כ"ד ראש בית דין אומר מקודש וילפינן מקראי לא יהיו צריכים עדי החדש להלך אחריו אלא למקום הוועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש בית דין".
ואם חשב רבנו הגדול שהתקנה היתה מפני דבר של אקראי אם יקרה מקרה ויצטרך ראש בית דין ללכת לדרכו שלא יהיו העדים צריכים ללכת אחריו, הנה כבוד רבנו הגדול במקומו, אבל הדברים בלתי מובנים כלל, כי איזה תקנה צריך לדבר של אקראי והאם יעלה על הדעת שאם ילך האב בית דין למזרח או למערב ילכו העדים להעיד שם.
ור' יהושע האב בית דין אחרי ריב״ז נסע לרומי במלאכות עמו הוא והנשיא יחד, האם יעלה על הדעת שילכו העדים אחריהם.
וגם מניין יוכלו העדים לדעת אנה פנה האב בית דין באותה שעה אם לצפון או לדרום והאם יוכלו לחפש אחריו (כט).
מקום הוועד קבוע וידוע לכל ולשם צריכים העדים לבוא ולשם היו באים, ואין זה צריך לא תקנה ולא לפרש, וגם לא להשמיע לרבים, בהיות כל זה דבר המובן מעצמו.
אבל הדברים פשוטים וברורים ומוכיחים על עצמן (ואולי כן הוא גם כוונת רש"י ז״ל) שהתקנה הזאת נעשתה בזמן שהראש בית דין התישב בקביעות במקום אחר שלא במקום הוועד וכל ישראל ידעו את המקום אשר הוא חונה שם.
וכן הדבר כמו שכבר נתבאר שרבן יוחנן בן זכאי הי' אחר החרבן הראש בית דין ולא הנשיא, וכי הוא התישב בקביעות במקום אחר, בברור חיל, ולא ביבנה.
ועל כן מפני כי חיקור העדים של ראית הלבנה בכל חדש וכל גמר הדבר הי׳ נעשה עד עתה בבית דין תחת יד הראש בית דין (יבואר בדברינו על "ימי יבנה״) וכדברי רש"י ז"ל וכמו שהוא במשנה ראש השנה ד' כ״ד: "ראש בית דין אומר מקודש וכל העם עונין אחריו מקודש מקודש."
כי על כן בהתישב רבן יוחנן בן זכאי בברור חיל התחילו העדים ובפרט הקרובים יותר לשם לבוא למקומו הקבוע של רבן יוחנן בן זכאי, ולזה למען חזק את ידי הוועד ביבנה, למען חזק את ידי הנשיא החרש היושב עמהם שם תקן "שאפי׳ ראש בית דין בכל מקום שלא יהיו העדים הולכין אלא למקום הוועד".
וכמה הדברים ברורים וכמה הם מאירים ומבארים את שני הדברים יחד (ל):
הערה (כט): ודבר אמימר בגמרא בודאי שקבע אז מקומו במחוזא וידעו זה כולם ועל כן
כתב פתיחא.
הערה (ל): בירושלמי שם בראש השנה אצל המשנה בא "כיני מתניתין למקום הוועד של חדש", והק״ע כתב שם ״כיני מתניתין, כן פירושא דמתניתין, למקום הוועד של חדש אבל לא למקום הוועד של ישיבה ילכו״.
והוסיף בשירי קרבן וכתב ״מכאן קשה לי אפירש״י שפי׳ אלא למקום הוועד של ישיבה ילכו וסנהדרין יקדשוהו בלא ראש בית דין וצ״ע״ ולחנם תמה, ודברי רש״י ז״ל נכונים וברורים ותמה על עצמך וכי יוכל להיות ספק כי בימי יבנה הלכו העדים ליבנה והרי הדבר גם מפורש כן במשניות ראש השנה פרק ב׳ משנה ח׳ ומשנה ט׳.
