44
דבר רבן יוחנן בן זכאי וחביריו
ר׳ חנינא סגן הכהנים, ר׳ שמעון איש המצפה (אשר כבר הי׳ גדול ורב בימי רבן גמליאל הזקן), נחום המדי, אשר הי׳ מדייני גזירות בירושלים, ר׳ חנינא בן אנטיגנוס, ר׳ אליעזר בן יעקב הראשון, כל בית הנשיאים ורבן גמליאל בראשם, האחים זקני בני בתירא ר׳ יהודה ר׳ שמעון ר׳ יהושע, שמואל הקטן, ר׳ דוסא בן הרכינס, ר׳ צדוק, ר׳ פפייס, ר׳ זכריה בן קבוטל, חמישה תלמידי רבן יוחנן בן זכאי הגדולים, הידועים, אשר גם הם היו אז למעלה מימי השחרות והעמידה. ובידענו כי גם בכל הדורות נודעים לנו בשמם אך מעטים, ורק יחידי ראשי הסגולה בין חכמי הדור, נוכל להבין כי נקבצו באו אז ליבנה לעזור לכונן אחדות האומה דור שלם של חכמים אנשי הסגולה היותר מפורסמים. והלשון באבות דר׳ נתן בבקשת רבן יוחנן בן זכאי לפני אספסינוס "איני מבקש ממך אלא יבנה אלך ואשנה בה לתלמידי ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה״ לא יוכל להיות ספק כי גם דבריו ובקשתו "ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל המצות" היו לעשות כל זה גם לרבים, כמו דבר יבנה וחכמיה "אלך ואשנה בה לתלמידי". וביותר כי הדבר ידוע אשר גם לפני זה היתה יבנה מרובה באוכלסי ישראל ,ומסודרת בכל סדרי קהלות ישראל היותר גדולות.
וכבר בימי הלל הזקן אחרי אשר לפני זה בטל גאבינוס את הסנהדרין הגדולה בירושלים, ותחתיהם חלק את הארץ ויסד חמשה סנהדראות בחמשה מקומות, בירושלים, גדרה, אמטהוס, יריחו וצפורי (עיין דברינו בכרך שלישי עמוד 53). הנה אף כי לא עשה כן ביבנה לפי שכבר לפני זה קרע פאמפיוס את יבנה מעל ארץ יהודה (אלטטי׳ XIV, 4, 4).
בכל זה כאשר הלכו יחד כל ראשי חכמי המתיבתא לראשי הערים להוועד שם באו גם הם אז ליבנה.
ובתוספתא סוטה פרק י"ג נאמר:
"משמתו נביאים אחרונים וכו׳ ואף על פי כן היו משמיעין להם על פי בת קול מעשה שנכנסו חכמים לעלית בן גוריא ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן יש כאן אדם וכו' נתנו עיניהם בהלל הזקן וכו׳ שוב מעשה שנתכנסו חכמים ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להם יש כאן אדם וכו׳ ונתנו עיניהם בהלל הזקן וכו׳ (יח).
ועל כן זה ודאי שגם טרם בוא רבן יוחנן לשם, מזה ימים רבים מאד אשר היו שם בתי כנסיות לתפלה גדולים וטובים ככל אשר הי׳ אז בכל מושבי בני ישראל וככל אשר יתבאר זה לפנינו מפרק ל"ב ולהלן. אבל בקשתו "ואקבע בה תפלה ואעשה בה כל מצות האמורות בתורה" היתה רשיון כי יקובץ הצבור אליו מכל מקום אשר ישאם לבם לבוא להתפלל עמו יחד.
הערה (יח): ודבר שמואל הקטן בירושלמי סוטה פ״ט הל׳ י׳׳ג הוא מעשה לעצמה אשר בא אחר זה בתוספתא שם ולחנם הגיהו, והרי אצל הלל נאמר בתוספתא גם בפעם שניה ״שנתכנסו חכמים ליבנה״ והיינו שמקומם הקבוע הי׳ אז במקום אחר, ואצל שמואל הקטן נאמר בתוספתא ״היו יושבין ביבנה״ ויבואר כל זה לפנינו בדברינו על שמואל הקטן, ועיין בבלי סנהדרין דף י"א ויבוא לפנינו שם.
