אדריאנוס בעלותו למלוכה
רטו
יתיה מאתריה או יוספון עליה חמש אמין או יבצרון וכו׳ ומן גרמיהון אינון חזרין בהון והוון קהליא מצתין בהדא בקעתא דבית רמון כיון דאתון כתביא שרון בכיין בעין לממרד על מלכותא אמרין יעול חד בר נש חכימא וישדך צבורא אמרין יעול ר׳ יהושע בן חנניה וכו׳ עאל ודרש ארי טרף טרף ועמד עצם בגרונו וכו׳ אמר ליה הב לי אגרי אמר ליה זיל תהא מלגלג ואומר דעילת לפומא דארי' בשלם ונפקת בשלם כך דיינו שנכנסנו לאומה זו בשלום ויצאנו בשלום״.
והפראפעסאר שירער אשר בכל מקום אשר ימצא מקור ממקור ישראל ישתדל להכחישו, יעשה כן גם במקום הזה, ואחרי הביאו העתק הדברים האלה בעמוד 671 יאמר שכה ההיסטארי של הסיפור הזה אינו כלום (ist gleich Null) ובכל זה עשו אותו רבים מהחוקרים החדשים ליסוד, ויקחו אותו לסיבת דבר המרידה הגדולה.
אבל אם טעו החוקרים החדשים ועשו זה לסיבת מלחמת ביתר אין אחריותם עלינו,
ושם הדבר מפורש להיפך שר׳ יהושע השקיט המית העם, ושבו למנוחתם.
וסיבת דבר מלחמת ביתר גלויה ויבואר לפנינו.
אבל המעשים בראשית ימי אדריאנוס בכלל ודברי המדרש בפרט עומדים חיים לפנינו וכל רוחות שבעולם לא יוכלו להכחיש דברים ברורים כאלה.
והדברים שם חותמם מעיד עליהם כי הנם היסטארים גמורים.
א) הננו רואים כי נפרט שם מפורש שם המקום אשר עמדו כולם וחכו לקבל פקודת המלכות אחרי המלשינות ובא מפורש שהי׳ זה בבקעת רמון:
״והוון קהליא מצמתין(ד) בהדא בקתא דבית רמון״.
ב) נפרט הדבר כי חכו בבקעת בית רמון על פתשגן כתב הדת החדש, אשר אמרו להודיע להם:
״כיון דאתון כתביא שרון בכיין וכו׳״.
ג) נתפרש מי היו ראשי העוסקים עם הצבור בבוא הרשיון הראשון ״פפוס ולוליאנוס" אשר ידענו ענינם מסוף ימי טראיאנוס וקוויעטוס, דהיינו הזמן ההוא.
ד) נתפרשו המקומות אשר העמידו שם טרפיזין ״מעכו עד אנטוכיא״ שלא בארץ ישראל, כי עכו סוף הגבול ואנטוכיא העיר הראשה בסוריא.
ה) מבואר כי ראשי גדולי חכמי הדור היו גם הם ביום הקהל שם, ומתוכם נבחר ר' יהושע להשקיט רוח העם.
והננו רואים גם זאת כי לא הי׳ אז נשיא וכתבי המלכות באו אז להקהל.
והפראפעסאר שירער יטעון שם כי המקורים מזה אצל הידועים אשר תמכו החוקרים דבריהם גם עליהם אינם כי אם רמזים כהים ואינם מוכיחין כלום.
הערה (ד): הלשון ״מצמית קהלה״ אשר אין זכרונו נפרץ בא גם בירושלמי סוכה פרק ה' הלכה א׳:
״דלמא ר׳ לוי ויהודה בר נחמן הוון נסבין תרתין סלעין מיעול מצמתא קהלא קומי ר׳ יוחנן עאל ר׳ לוי ודרש וכו' בשובתא תורייתא אמר ר׳ לוי ליהודה בר נחמן סב לך אילין תרתין סילעיא ועול מצמתא קהלא קומי ר׳ יוחנן עאל ואמר קומיהן יפה לימדנו ר׳ יוחנן וכו'".
והמפרשים נדחקו אבל הכונח לדרוש למען יחכו הקהל עד בוא ר׳ יוחנן.
