בית הנשיאים בלוד
קעח
ומאוצר רעה ויגון גם מת שם רבן גמליאל פתאום.
ובהיות הדברים האלה אחד מהמאורעות בימים ההם אשר ישנו את כל פני הדברים עלינו לבאר כל הדבר כמו שהוא.
פרק ל״ח.
בתוספתא פסחים פרק ג׳ הלכה ט׳ נאמר:
״אמר ר' אלעזר בר׳ צדוק פעם אחת היינו יושבין לפני רבן גמליאל בבית המדרש בלוד ובא זונין הממונה ואמר הגיע עת לבער החמץ הלכתי אני ואבא לבית רבן גמליאל וביערנו את החמץ".
ובגמ׳ במס׳ פסחים ד׳ מ"ט הובאו הדברים האלה, ומפני שהי׳ תמוה להמעתיקים או המגיהים דבר עיר לוד שהרי ידעו כולם כי רבן גמליאל ביבנה הי' על כן הגיהו יבנה תחת לוד.
אבל אלו היתה הגירסא מתחלה יבנה לא הי׳ אפשר שיטעו מגיהים, ויגיהו לוד תחת יבנה שהרי זה שיהי׳ רבן גמליאל ביבנה הוא דבר ידוע לכל.
והדבר להיפך שהגירסא הנכונה נשארה לפנינו בתוספתא במקום הזה, אשר שם לא ננעה יד מגיהים (עד ימינו) ובגמ' כבר הוגה ״יבנה" תחת ״לוד"(מה).
לפי שמהיות רבן גמליאל וכל ביתו בלוד מזה לא נודע דבר עד היום, וגם החוקרים וכותבי דברי הימים חשבו כי עד סמוך לפני ביתר ישבו כולם ביבנה ושם גם מת רבן גמליאל.
וכל זה טעות וכל ימי יבנה בשלותה לא ארכו כי אם כעשר שנים.
ועל כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו כי הדבר מתבאר כן גם ממקום אחר שהיו אז בחג הפסח בלוד.
ובתוספתא בסוף פסחים נאמר: ״מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו מסובין בבית בייתוס בן זונין בלוד והיו עסוקין בהלכות הפסח כל הלילה עד קרות הגבר הגביהו מלפניהם ונועדו והלכו להן לבית המדרש״(מו).
הערה (מה): והגר"א ז"ל הגיה בתוספתא גם ״שבת אבא ביבנה וחל י״ד להיות בשבת" כמו שהוא בגמ'.
וכבודו הגדול במקומו כי בגמ׳ לא הובאו שם כי אם רק סוף דברי התוספתא מן אמר ר׳ אלעזר בר׳ צדוק ואילך, על כן הורחבו הדברים למען נבין ענינם.
אבל בתוספתא שכל הענין מדבר על שבת קצרו ואמרו סתם.
והרי בהכרח צ״ל דעיקר כל הברייתא הוא כמו שהוא בתוספתא שהרי בגמ׳ לא הוזכר כלל להיכן בא זונין ויחסר ״היינו יושבין לפני ר״ג בבית המדרש״. הערה (מו): זה הי׳ דרכם כי נועדו לפני התפלה לבית המדרש אשר למדו שם.
וכמו שהוא גם בברכות ד׳ י"ג ״אמר ליה רב לר׳ חייא לא חזינא ליה לרבי דמקבל עליה עול מלכות שמים (בזמנו) אמר ליה בר פחתי בשעה שמעביר ידיו על פניו מקבל עליו עול מלכות שמים".
וכבר כתב שם רש"י ז"ל "לא חזינא דמקבל עליה עול מלכות שמים שהי׳ שונה לתלמידיו מקודם זמן קריאת שמע וכשהגיע הזמן לא ראיתיו מפסיק״.
