350
קו אור בימי נערווא והנסיעה לרומי
ובמקום הזה הוזכרו רק רבן גמליאל ור' עקיבא, אבל על כיוצא בזה נאמר יגיד עליו רעו בברייתא סוכה ד׳ מ"א:
״ת"ר ולקחתם שתהא לקיחה ביד כל אחד ואחד וכו׳ ומעשה ברבן גמליאל ור' יהושע ור' אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא שהיו באים בספינה ולא הי׳ לולב אלא לרבן גמליאל בלבד שלקחו באלף זוז נטלו רבן גמליאל ויצא בו ונתנו לר׳ יהושע במתנה נטלו ר׳ יהושע ויצא בו ונתנו לר׳ אלעזר בן עזריה במתנה נטלו ראב׳׳ע ויצא בו ונתנו במתנה לר׳ עקיבא נטלו ר׳ עקיבא ויצא בו והחזירו לרבן גמליאל״.
והננו רואים עד כמה מהרו דרכם עד בי גם לא הספיקו להכין להם אתרוג לכל אחד ואחד.
ורבן גמליאל אשר לקחו בעד אלף זוז היינו שהשיג זה בתוך נסיעתם ויתנו יתר חכמי הדור מכבודם לרבן גמליאל כי האתרוג היחידי אשר השיגו יהי׳ שלו, ועל כן אף שגם ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא עשירים גדולים היו לא הי' להם לפי שלא בא לידם בדרכם.
ומכל זה הננו יכולים להבין עד כמה מהרו לרוץ ארחות דרכם.
וד׳ עזרם ודרכם היתה צלחה, ובתוך כל יתר הדברים אשר עלה בידם נשאר גם בידינו דבר אחד אשר יעיד על עצמו והוא דבר ביטול המס.
ונשארה מטבע טבועה על זה ביחוד, ועליה צורת הקיסר נערווא וסביב צורת הקיסר נאמר Fisci Judaici calumaia sublata.
וזה עצמו ישוב ויבאר לנו גם הוא כי נסיעת החכמים לרומי רבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אלעזר בן עזריה ור׳ עקיבא היתה בימי נערווא.
כי בלא השתדלות מיוחדת השתדלות כללית לא הי׳ אפשר כי יבא ברומי דבר גדול כזה על ידי הקיסר.
והימים ההם אשר הדת היהודית היתה לשיחה כללית בין ראשי גדולי רומי, ככל אשר הננו רואים מהרדיפות אשר רדף דאמיטיאן לראשי גדולי רומי על חשד היותם נוטים לדת היהודים, וככל אשר הננו רואים גם מפקודת הקיסר נערווא מיד בעלותו לכסא רומי על זה,
הימים ההם כבר הביאו שאלות של ויכוחי הדת אשר נשאלו זקני ישראל מראשי שרי רומא בזמן היותם בעיר רומא.
והן הדברים במשנה במס׳ ע"ז ד׳ נ"ד:
״שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה, אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין הי' מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה לכוכבים ולמזלות יאבד את עולמו מפני השוטים אמרו להן, אם כן יאבד דבר שאין צורך לעולם בו ויניח דבר שצורך העולם בו אמרו להן אף אנו מחזיקין ידי עובדיהם של אלו שאומרים תדעו שהן אלהות שהרי הן לא בטלו״.
והדבר ידוע כי בכל מקום אשר השואל הי' רק אחד מיוחד, אז נפרט שם השואל ״שאל פלוני השר את וכו'״ כמו במשנה ע"ז עצמה מ"ד (פ"ג מ"ד) ״שאל פרוקלוס בן פילוספוס את רבן גמליאל בעכו וכו'״ וכן הוא בכמה מקומות.
