בו ביום
כי על כן ראה והכיר כי אין דרך אחרת כי אם לפייס את ר׳ יהושע עצמו.
״אמר רבן גמליאל הואיל והכי הוה איזיל ואפייסיה לר' יהושע כי מטא לביתיה וכו'״.
פרק ל״ב.
וכשנתבונן בכל המעשים והמאורעות האלה אז נראה כי אף אשר לא יוכל להיות ספק כי כל מה שעשה רבן גמליאל הי׳ בכונה גדולה לשס שמים, וגם מה שהשתמש בכח הנשיאות עד למעלה ראש בודאי הי׳ זה מפני כי לפי דעתו חשב כי הוא לטובת העם במצבם עתה.
אבל אנחנו כהיום, הרחוקים מהימים ההם, אנחנו נוכל להבין ולדעת רק את דעת הרוב, דעת כל חכמי ישראל כולם, ודבר ר׳ יהושע עמהם, ומעשיהם יכריזו על עצמם.
וכל אשר נוסיף להתבונן יותר נוסיף להפליא על רוחם הגדול, מדותיהם אשר אין להם ערך וגודל נפשם.
וראוי הוא המאורע הזה והמעשים האלה אשר הם הלא נעשו בעידן רתחא ללמוד ארחות דרכם הגדולה גם בשעה כזו, אשר כל צעד מהם יוכל להיות לנו מופת ואות.
גודל נפשו של ר׳ יהושע הוא דבר אשר יגיע למעלה מקצה הגבול אשר נחשוב כי יוכל איש הרוח להניע שם, ואשר באמת אך ראשי חכמי התורה בימים הראשונים ההם הגיעו שם עד הראש, מרום ונשא וגבוה מאד.
הוא הי' בדורו עמוד התווך אשר כל בית ישראל נשען עליו, ויהי אביהם של ישראל אשר נטלם ונשאם, ויהי גם בהמתיבתא האב בית דין והמציע את המשנה בפני ראשי חכמי הדור והתלמידים כולם.
וגם בדבר קדוש החדש הי' הדבר מוטל עליו מדין יסוד המשנה לחקור את העדים ולהחליט אם החדש מקודש או לא.
והנה מצא הוא ויתר זקני הדור אשר היו שם כי עדי שקר הם העדים אשר באו לפניהם ורק דעת רבן גמליאל לבדו הי' לקבלם לעדים ולסמוך עליהם, ולשון הברייתא בר"ה ד׳ כ״ה:
״תניא אמר להם רבן גמליאל לחכמים כך מקובלני מבית אבי אבא פעמים שבא בארוכה ופעמים שבא בקצרה״.
אשר גם הקבלה הזאת בעצמה קשה מאד להבינה ככל אשר כבר האריכו בזה גם הבעל המאור וגם הרמב"ם ז"ל.
וכי גם כלל גדול הוא שגם קבלה מפי יחיד אינה מכרעת למעשה כי אם אחרי בירור והסכמת בית הוועד.
והנה עשה רבן גמליאל הפעם על פי דעתו לבד, ויצרף אליו שנים כדין עבור החדש בשלשה ויקדש החדש וישלח שלוחים לגולה.
ובכל צערם של חכמי הדור וזקן ראשי הדור ר׳ דוסא בן הרכינס, וזקן הדור הבא ר׳ עקיבא וראש הדור הזה ר' יהושע האב בית דין קבלו עליהם הדין ויהיו דבריהם:
