324
בו ביום
וכי ראשי חכמי הדור התנגדו לכל דרכי רבן גמליאל, ועוד הבלים אשר בדו
מלבם.
והדברים פרושים לפנינו שלא הי׳ שם דבר כי אם ההקפדה אשר הקפידו כולם על הבזיון אשר בזה רבן גמליאל את ראש הדור והאב בית דין בזיון אחר בזיון, והצער הגדול אשר צערו פעם אחר פעם ויתנהג עמו כעם אחד התלמידים.
ודברי ר׳ עקיבא ברורים ומפורשים "ר׳ יהושע נתפייסת כלום עשינו אלא בשביל כבודך למחר אני ואתה נשכים לפתחו".
ואמנם כי גם כל הדבר טעות כי לא ראשי חכמי התורה בבית הוועד עמדו בשעת מעשה נגד רבן גמליאל, ולא הם קראו הקריאה ״תא ונעבריה" כי אם העם, העם כלו אשר נאסף שם לשמוע דרשתו של רבן גמליאל, אשר דרש לפני העם.
והדברים מפורשים כן בספור המעשה גם בבבלי גם בירושלמי. הלשון בבבלי ברכות כ"ז הוא:
״הי׳ רבן גמליאל יושב ודורש ור׳ יהושע עומד על רגליו עד שרננו כל העם ואמרו לחוצפית התורגמן עמוד ועמד אמרי עד כמה נצעריה וניזיל וכו' תא ונעבריה".
ובירושלמי פרק תפלת השחר סוף הלכה א׳ מהסיפור הזה עצמו בא:
״עד שרננו כל העם ואמרו לר׳ חוצפית התורגמן הפטר את העם ואמרו לר׳ זונין החזן אמור התחיל ואמר התחילו ועמדו כל העם על רגליהם ואמרו לו (לרבן גמליאל) על מי לא עברה רעתך תמיד״ (נחום ג').
ומבואר הדבר כי העם אשר באו לשמוע הדרשה הם היו הקוראים את כל הדברים האלה.
ובהיות גם זה לעצמו דבר חדש מאד בדברי הימים ההם, וכי גם בנוגע לכל דבר המעשים שבין רבן גמליאל ור׳ יהושע יפיץ זה אור, כי על כן עלינו לבאר זה.
כי אמנם טעות גדול טעו עד היום לחשוב כי דרשותיו של רבן גמליאל בבית הוועד הי׳ הצעת פרקי המשנה.
וכבר נתבאר כי זה נעשה שם ביבנה על ידי האב בית דין ר׳ יהושע.
ודבר רבן גמליאל, ואחר זה דבר רבן גמליאל ור' אלעזר בן עזריה יחד היתה בעיקרה רק הדרשות לפני העם בכללו הנאסף שם.
והן הדברים באדר״נ פי״ח ובתוספתא סוטה פ"ז והובא בגמ' חגיגה ד׳ ג׳:
״תנו רבנן מעשה בר׳ יוחנן בן ברוקה ור׳ אלעזר חסמא שהלכו להקביל פני ר׳ יהושע בפקיעין אמר להם מה חידוש הי׳ בבית המדרש היום אמרו לו וכו׳ אמר להם אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש שבת של מי היתה שבת של ר׳ אלעזר בן עזריה היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפרשת הקהל ומה דרש בה הקהל את העם וכו׳ ועוד דרש את ד׳ האמרת היום וכו' אמר להם הקב"ה לישראל וכו׳ ואף הוא פתח ודרש דברי חכמים וכו׳".
וכל הדברים האלה שאינם כי אם דברי אגדה אין ספק שהיו בעיקרם לפני העם בכללו.
