בו ביום
קסא
והננו רואים שגם אחר זה כאשר הכובס לא הי׳ יכול להכנס ור׳ יהושע עצמו הלך נאמר גם שם ״אמר ר׳ יהושע מוטב דאיקום ואיזיל אנא לגבייהו אתא טרף אבבא אמר להו מזה בן מזה יזה וכו'״.
ומזה הננו רואים שהיו שם כל השערים סגורים ודברי ר׳ עקיבא לרבנן ״טרוקו גלי דלא ליתו עבדי דרבן גמליאל ולצערו לרבנן״ הי׳ כבר מקודם זה.
ועל כן לא הי׳ יכול הכובס להכנס וגם ר׳ יהושע עצמו בבואו הי׳ מוכרח לטרוף אבבא, ובראותם כי ר׳ יהושע עומד בחוץ פתחו לו שערי בית הוועד.
וכמה רחוק המעמד הזה ממעמד הדברים בראשית המעשים האלה אשר אז לא לבד שלא סגרו הדלתות כי אם שגם ״סלקוהו לשומר הפתח ונתנה רשות לתלמידים להכנס" והיינו שכל אדם הי׳ יכול להכנס לפנים כרצונו.
ה) ובריש מס׳ זבחים פ"א מ"ג בא:
״אמר שמעון בן עזאי מקובל אני מפי שבעים ושנים זקנים ביום שהושיבו את ר׳ אלעזר בן עזריה בישיבה שכל הזבחים וכו'".
והלשון הזה של בן עזאי יורה על עצמו, כי הי׳ זה אז דבר היוצא מכללו, ולא בכל יום ויום הי׳ שם שבעים ושנים זקנים.
כמו שבאמת כבר נתבאר לנו בחלק זה כרך שלישי (״הנשיאות והבית דין הגדול" פרק כ"ה עמוד 667) כי רוב זקני בית הוועד הי׳ מקומם הקבוע בעריהם במקומותם למושבותם.
ור׳ יהושע עצמו הי׳ ביתו בפקיעין ולא ביבנה וכמו שיבואר בפרק הבא.
ואם כן הי׳ להם לשאול את עצמם גם את זאת אם כן הדבר כי ״בו ביום" נמשך רק יום אחד, והיום ההוא הלא בא פתאום על ידי מעשה שנזדמנה אז בין רבן גמליאל ור׳ יהושע, מבלי אשר ידע איש לפני זה דבר מזה איך הי׳ הדבר כי נקבצו והיו שם בשעה ההיא כל השבעים ושנים זקנים אחד מהם לא נעדר(לד).
ו) וביותר שכבר גם נתבאר שביום ההוא הוצעו מחלקאות רבות שהיו שם לפני זה, ולא הוכרעו רק מפני שלא נאספו כל חכמי הוועד.
ואפי׳ ״חתכו חוליות״ ותנורו של עכנאי, אשר על זה יצאה המחלוקת עם ר׳ אליעזר, הוצעה בו ביום ור׳ יהושע הי׳ מהמעידים, אשר הוא הלא בודאי הי׳ שם בבית הוועד לפני זה, ומפורש בבבא מציעא נ"ט שהי׳ שם ביום המחלוקת עם ר׳ אליעזר.
ובכל זה לא העיד עד בו ביום וזה יוכל להיות רק מפני שלא היתה לפני זה אסיפת כל זקני הוועד כמו שכבר נתבאר.
ואיך זה הי׳ הדבר כי פתאום ביום אשר קרה הדבר בין רבן גמליאל ור׳ יהושע אשר בא פתאום ובמקרה היו שם כולם עד אחד ״שבעים ושנים זקנים" כולם יחד.
הערה (לד): ואפי׳ בהיותם בירושלים בלשכת הגזית לא הי׳ נדרש שימצאו תמיד כולם והי׳ די אם נמצאו שם רק עשרים ושלשה כנגד סנהדרי קטנה כמו שהוא במס׳ סנהדרין ד׳ ל"ז, ושם ד׳ י״ד.
