ר' אליעזר חכם הוועד והוראותיו
קמח
למעשה נעשים מיד להלכה ומורין כן, ותלמידיו ותלמידי המתיבתא ממנו ראו
וכן עשו.
ועל כן כאשר לאחר פטירתו של ר׳ אליעזר הורה ר׳ יהושע כר' אליעזר נאמר על זה ״לאחר פטירתו של ר׳ אליעזר החזיר ר׳ יהושע הדבר ליושנו".
והדברים ברורים ומפורשים ומבארים את עצמן.
והן גם דברי הגמ׳ שם על זה: ״כר׳ אליעזר בחייו מאי טעמא לא (אחרי שר׳ יהושע עצמו חזר בו) משום דר׳ אליעזר שמותי הוא(כט) וסבר אי עבדינן כוותיה בחדא עבדינן כוותיה באחרנייתא".
דהיינו שאם ירשו להם להורות כר׳ אליעזר במה שהורה כדעתו במחלוקתו בימים ההם בבית הוועד, יעשו כמותו גם בכל שאר הדברים ההם כולם.
לפי שכל הדברים האלה כולם באו בזמן ההוא עצמו, היינו הזמן אשר בית הוועד בכללו לא נאסף ור׳ אליעזר הורה כדעתו.
ועל כן חששו ״אי עבדינן כוותיה בחדא עבדינן כוותיה באחרנייתא״.
ונבין כל הדבר גם מלשון הבבלי והירושלמי במעשה זו עצמה עם ר׳ אליעזר כי בבבא מציעא ד׳ נ"ט בעובדא דר׳ אליעזר נאמר :״אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש".
ובירושלמי מועד קטן (פרק ג׳ הלכה א׳): ״ולית ידע ר׳ אליעזר שאחרי רבים להטות לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו.
אבל הדבר ידוע דמקום ביתו של ר׳ אליעזר הי׳ בלוד ולא ביבנה, והמעשה הזאת עם ר׳ אליעזר הלא היתה ביבנה, כמו שהדברים מפורשים שם ״חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו היטו כותלי בית המדרש ליפול גער בהם ר׳ יהושע אמר אם תלמידי חכמים מנצחים וכו' אתם מה טיבכם".
ואיך שנפרש את הדברים האלה זה מבואר כי הי׳ זה שם ביבנה, והוא גם מבואר מעצמו שכל הענין בין רבן גמליאל ור' אליעזר הי' ביבנה במקום המתיבתא.
ומזה גם ידענו כי ״אותו היום הביאו כל טהרות שטיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש״ גם זה הי׳ ביבנה.
כי ההוראה הכללית שם ביבנה היתה מוטלת על ר' אליעזר.
והלא זה ודאי אשר לא שרפו טהרות אשר הנם טהורים גם לדעתם הם, כי אם שהכונה לטהרות שבדין טהרתם הי׳ להם מחלוקת עם ר׳ אליעזר.
וכמו שכבר באמת הננו רואים כן מפורש אחר זה בהעדיות של בו ביום אשר אז הוצעו המחלקאות האלה להכריע שבכולם נאמר ״שר׳ אליעזר מטהר״ כמו שכבר הובאו לנו.
כמו בפ״ז משנה ה׳ ״העיד ר' יהושע ור׳ יקום איש הדר על וכו' שר׳ אליעזר מטהר“.
ופ"ז מ"ז ״הם העידו על ארוכות של נחתומים שהן טמאות שר׳ אליעזר מטהר״.
ובפ"ו מ״ב ״העיד ר׳ יהושע ור' נחוניא וכו׳ שהוא טמא שר׳ אליעזר אומר לא אמרו אלא מן החי״.
ובפ״ז מ״ז ״הם העידו וכו׳ שהוא טמא שר׳ אליעזר ׳מטהר״.
הערה (כט): וצדקו מאד דברי רש״י ז"ל שהכונה למה שברכוהו ויבואר כל זה לפנינו.
