יסוד המשנה׳ והבירורים
קכה
ומה אפשר לאמר לדברים כאלה אשר אין להם שחר, וגם כל החלום הזה
בא לו מפני שהמדפיסים הדפיסו תחת שלש ג׳ וחשב שכן אמר גם ר׳ יהושע.
אבל ענין הדבר זה הוא.
המשנה בלשונה וכל סגנונה הקבוע הי׳ כבר לא לבד לפני ימי ר׳ יהושע ורבותיו, כי אם גם הרבה לפני ימי הלל, מימי אנשי כנסת הגדולה ככל אשר כבר נתבאר.
ומאז ואילך נשמרו מכל משמר לבלי לשנות הסגנון גם כנוגע לדבריהם הם על יסוד המשנה.
עד כי גם אצל דברי הלל הבבלי על דברי יסוד המשנה כבר הוצרכו להצטדק על זה, והן דברי המשנה בעדיות פרק א׳ משנה ג׳:
"הלל אומר מלא הין מים שאובין פוסלין את המקוה, אלא שחייב אדם לאמר בלשון רבו״.
והיינו שהוצרכו לפרש מדוע שינה הלל סגנון הלשון, והשתמש בהין, וכלשונו של רש״י ז"ל במס׳ שבת ד׳ ט״ו על זה "כלומר הין אינו לשון משנה אלא לשון תורה".
וכבר נתבאר לנו בכרך שלישי עמוד 95שדברי המשנה "שחייב אדם לאמר בלשון רבו" הכונה לרבותיו של הלל בבבל, אשר שם היו מדות אחרות מאשר בארץ ישראל ועל כן בפרשם שם לתלמידיהם גדרי "יסוד המשנה" הוכרחו להשתמש בלשון התורה הידוע לכל, למען אשר לא יהי׳ מקום לטעות, וככל אשר נתברר לנו ענין הדברים שם.
והננו רואים כי אף שרבותיו של הלל תפסו לשון תורה, בכל זה הוצרכו לפרש כי הלל עשה כן מפני שחייב אדם לאמר בלשון רבו, לבלי יפלא כי שנה מסגנון דרך המשנה.
וזה עצמו היתה שאלת חכמי הוועד לר׳ יהושע והוא השיב "כך שמעתי" והנהו אומר כלשון רבו, אבל מדוע אמרו רבותיו כן זה פירש בן עזאי "אמר בן עזאי אני אפרש".
וכל זה לפי שביסוד המשנה לא השתמשו בקב לשער בו כי אם בסאה.
ואף שיש במשנה גם קב גם חצי קב וגם לוג "רבע הקב"(יז), כל זה בא שם לא לשער בהם מדה אחרת כי אם במקום שידובר מהמדה ההיא עצמה, היינו מקב עצמו, או חצי קב עצמו.
לא כן שליש הקב שזה אינה מדה לעצמה, והאומר "משלש לקב" אין כונתו למדה זו עצמה, שהרי אין שם מדה כזאת, וכונתו רק לשער במדת הקב.
זה אינו סגנון של יסוד המשנה, לפי ששם השתמשו בסאה ולא בקב, כמו שהוא בכל מקום במשנה.
והננו רואים אפי׳ בדיני תערובות תרומה בחולין בפרק ד׳ וכל פרק ח׳ ממס׳ תרומות, שאף שעצם הדין הוא רק זאת, שאם נתערב בפחות ממאה הכל אסור ובמאה של חולין מותר, בכל זה באו שם כל האופנים רק בסגנון של סאה בין ביסוד
הערה (יז): והוזכר גם במלכים ב׳ ו' כ״ה ויהי רעב גדול בשומרון והנה צרים עליה עד היות ראש
חמור בשמונים כסף (חמור חי הי׳ מקחו שמונים כסף) ורבע הקב חריונים בחמשה כסף.
