248
יסוד המשנה והבירורים עליה
ואלו הי׳ אפשר ללמוד מדברי ר׳ יוחנן בן ברוקה בדין עירוב לכל התורה כולה
הי׳ אפשר לאמר שסמכו בכל מקום על דבריו אשר באו כבר במס' עירובין.
אכל הלא זה ודאי כי מדבריו בדין ערוב אי אפשר ללמוד מאומה.
והא קמן דר׳ שמעון דבודאי סובר דפרס שבכל מקום הוא חצי ככר משלש לקב, ובעירובין יסבור דדי בשליש ככר זה לסעודה.
והדברים מבארים את עצמן דבאמת כן הדבר דלא אמר זה ר׳ יוחנן בן ברוקה כי אם בעירובין דרבנן ואשר כולם התכונו להקל ורב חסדא קבל שכן סובר ריב״ב גם בפסול גויה(טז) אבל אין זה ענין כלל לפרס דבית המנוגע.
ומכל זה מבואר דר׳ יהושע קבל דבריו ואמרם על יסוד המשנה בנגעים ודברים מפורשים כן, וכן ילכו דברי ריב״ב על יסוד המשנה במס׳ עירובין וכמבואר.
ואמנם כי שם בדברי ר׳ יהושע במס׳ פרה יש שם עוד דבר גדול בנוגע לכל ענין דברינו.
פרק י״ד.
לשון המשנה במס׳ פרה פרק א׳ שם הוא:
"כיוצא בו אמר (ר׳ יהושע) אמרו האוכל בבית המנוגע פרס (זה הוא מככר) משלש לקב אמרו לו אמור משמנה עשר לסאה אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה משלש לקב אין בו חלה וכו'״.
והמפרשים ז״ל לא עמדו לפרש לנו את ענין הדברים האלה.
והדברים כמו שהם תמוהים ומפליאים, כי הלא בפשוטו הדבר להיפך, שר׳ יהושע אמר כהוגן והם יבקשו ממנו מדוע לא יאמר שלא כסגנון, ונגד הסגנון.
שהרי בשיעור כזה "שליש של קב" כן ראוי לשער בקב ולאמר "משלש לקב" ולא לתפוס שיעור גדול של סאה ולאמר ״משמנה עשר לסאה״.
והאם יוכל להיות ספק שמדרכי הלשון הוא, במדה של שליש הקב לשער בקב ולא לאמר ״משמנה עשר לסאה".
והננו רואים כי לא לבד שהם שאלוהו על זה כי אם שר׳ יהושע גם הצטדק והשיב "כך שמעתי סתם".
ובן עזאי גם יפרש זה מדוע מסרו רבותיו של ר׳ יהושע כן ״משלש לקב" לא "משמנה עשר לסאה״.
אשר כל זה יורה לנו כי ר׳ יהושע עשה שלא כנדרש, אבל לא נתברר מה זה, ולא נודע פשר הדבר.
ובתוספות חדשים על המשניות כתבו שם:
"ואם תאמר מאי נפקא מינה מזה, יש לאמר משום דג׳ לקב יש לטעות בו כר׳ יוחנן דסבירא ליה ד׳ לקב אבל בי״ח לסאה הוה ליה לר' יוחנן כ"ד ואין לטעות כולי האי, גם שיש שני מספרים ועוד שיש ליתן סימן בנקודת של סאה כמ"ש במלכים״.
ובמקום הזה גם הדבר ידוע שכן הוא שיטת רש״י ז"ל כי ״פרס״ הוא ד׳ ביצים, והוא ככל דברינו,
רק שלפי מה שנתבאר לנו אין כל מחלוקת במשנה ובגמ׳ על זה.
הערה (טז): וכאשר פי׳ דבריו מאן חכמים ריב״ב תמהו בגמ׳ פשיטא והיינו שהרי אין תנא הסובר שיעור של ביצה ומחצה כי אם ריב״ב ופשיטא דחכמים הסוברים כן בפסול גויה הוא ריב"ב.
