הכא
יסוד המשנה והבירורים עליה
והדברים "מי טב אוכלה בליפתן" ט״ס ותחת ״מי טב״ צריך להיות ״מיסב".
והדברים ברורים ולא יכול להיות ספק שכן הוא וענין דבר זה הוא כי במשנה נגעים שם נאמר:
"מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו הוא והן טמאין מיד הי׳ לבוש בכליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו בידיו הוא טמא מיד והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין מיסב ואוכל בליפתן".
ומבואר מתוך שאילתן לר׳ אלעזר בן ערך שהלשון ביסוד המשנה הי׳ רק זה לבד ״עד שישהא כדי אכילת פרס".
והקבלה שקבלו כולם בגדר דברי יסוד המשנה הי׳ ששיעור כדי אכילת פרס האמור כאן הכונה לאכילת פת חיטים ולא פת שעורים וכן הכונה במיסב ואוכל בליפתן דוקא.
ואחר זה אם בימי יבנה או בימי סוף חתימת המשנה הוסיפו זה אצל יסוד המשנה ככל הדברים אשר סידרו אז אצל יסוד המשנה כל גדרי קבלותיהם וכל דברי הברורים כלם.
ומבואר לנו גם מהדברים האלה כל דבר יסוד המשנה וכל דבר התנאים היותר ראשונים עליה אם מתוך קבלותיהם עליה סיבותיהם או מתוך הבירורים יחד בבית הוועד.
ואם כי בנוגע לשאילתם מר׳ אלעזר בן ערך על המשנה ביסודה במס׳ נגעים שם הדברים פשוטים בולטים ומוכיחים על עצמם כי הדברים באו על יסוד המשנה הקבועה, הנה יש בנוגע להמשנה הזאת עצמה עוד דברים מפורשים במשנה גם במס' עירובין וגם במס׳ פרה, אשר מפני כי לא נודע עד היום כל דבר יסוד המשנה ודברי התנאים רק עליה ומתוכה, על ידי כל זה נשארו הדברים שם סתומים, ונתפרשו רק מתוך דוחקים שאין הולמתם.
ונבאר הדברים על ענינם כמו שהם.
פרק יב.
במשנה בריש מס׳ פרה באו מר׳ יהושע גירסתו במקומות שונים ביסוד המשנה כאשר קבל הוא ביחוד מפי רבותיו גירסת המשניות ההם ואשר יתר חכמי הדור או אחדים מהם קבלו גירסא אחרת.
וכאשר נתברר שם כי גירסת ר׳ יהושע היא נוסחא דווקנא, ובהיות ר׳ יהושע ביבנה גם הראש בכל סוף דבר כל הבירורים האלה ככל דבר האב בית דין (וכמו שיבואר זה עוד), כי על כן גם נשארו ובאו אחר זה הדברים לפנינו בהמקומות ההם כגירסא זו שנתבררה מפי ר׳ יהושע.
ושם באו תחלה דברי ר׳ יהושע בנוגע לפרה:
"אמר ר׳ יהושע לא שמעתי אלא שלשית אמרו לו מה הלשון שלשית אמר להם כך שמעתי סתם אמר בן עזאי אני אפרש אם אומר אתה שלישית לאחרות במנין וכשאתה אומר שלשית בת שלש שנים"(יג).
הערה (יג): דברי ר' אליעזר ור"מ שם הם רק לעכב או לא ויבואר לפני לפנינו.
