240
יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
"כזית בשר הפורש מאבר מן החי ר׳ אליעזר מטמא ור׳ יהושע ור׳ נחוניא מטהרים וכו׳ אמרו לו לר׳ אליעזר מה ראית לטמא כזית בשר הפורש מאבר מן החי אמר להם "מצינו אבר מן החי במת שלם מה המת כזית בשר הפורש ממנו טמא אף אבר מן החי כזית בשר הפורש ממנו יהי׳ טמא."
והדברים האלה "מצינו אבר מן החי במת שלם" הכונה רק זאת שהוא דין המפורש ביסוד המשנה והוא באמת כן לפנינו במשנה במס׳ כלים פרק א׳ שם:
"עשר טומאות פורשות מן האדם וכו׳ פירש ממנו אבר שאין עליו בשר וכו׳ ואם יש עליו בשר כראוי מטמא במגע במשא ובאהל",
דהיינו שמטמא במת שלם. ומדברי יסוד המשנה הזאת למד ר׳ אליעזר לדין כזית בשר מן החי.
והכל הולך למקום אחד, וכל הדברים יתאימו יחד, והולכים ומבארים את עצמן, כי דבר כל התנאים כולם מן ראשוני ראשי זקני התנאים עד סופם הי׳ רק לברר דברי "יסודי המשנה" ולהשוות דבר כל קבלתם עליה ולהכריע הדברים וממנה ועליה ישובו כל דבריהם.
פרק י״א.
וראוי לנו לבאר במקום הזה דבר נפלא מאד אשר גם האחד אשר הרגיש בפירוש הדברים עצמם במקומם, והוא הגאון ר׳ דוד לוריא זצ"ל לא הרגיש בכל זה בהענין הגדול בכללו ובתוצאות היוצאות מזה.
הנה הדבר ידוע כי ר׳ אלעזר בן ערך לא בא ליבנה, ולא הי׳ שם אחרי מות רבו רבן יוחנן בן זכאי, בימי פעולת דור יבנה לעצמם, היינו בימי הבירורים והכרעת ההלכה. ואחרי מות רבם הגדול רבן יוחנן כן זכאי הלכו ראשי תלמידיו ר׳ אליעזר ור׳ יהושע וכל חבריהם התישבו ביבנה, ור׳ אלעזר בן ערך התישב באמאוס.
ונראה בזה דבר גדול ונפלא, כי כאשר אחר זה נזדמנו חבריו עמו ורצו לבדקו אם בישבו בד בבד לבדו עוד תלמודו בידו לא שאלו ממנו חקירות חדשות, כי אם בדקו אותו בזה עצמו אם לא שכח את קבלותיהם מרבותיהם בגדר דברי יסוד המשנה.
ובא במדרש קהלת פרשה ז׳:
"כשנפטר (רבן יוחנן בן זכאי) הלכו ליבנה והלך ר׳ אלעזר בן ערך אצל אשתו לאמאוס למקום מים יפים ונוה יפה המתין להם שיבואו אצלו ולא באו כיון שלא באו בקש לילך אצלם ולא הניחתו אשתו אמרה לו מי צריך למי וכו׳ שמע לה וישב לו עד ששכח תלמודו (קבלותיו על יסוד המשנה) מאחר זמן באו אצלו (נזדמנו עמו) שאלו אותו פת חיטים או פת שעורים מי טב אוכלה בלפתן ולא ידע להשיבן" וכו׳.
והדברים סתומים וכבר פירשם הגאון ר׳ דוד לוריא ז"ל הביאו דבריו המפרשים שם.
ששאילתם לר' אלעזר בן ערך היתה על ההיא דתנן במס׳ נגעים פי"ג משנה ט׳ ״הי׳ לבוש בכליו וכו׳ הוא טמא מיד והן טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס פת חיטין ולא פת שעורין מיסב ואוכל בליפתן".
