206
דור ימי יבנה
והנה בכל אשר התהפך בלשונו בדבר המסילות החדשות אשר בדה מלבו, לא הצליח בדרכו להסתיר עצה במעמקים, ותכלית דבריו בולטים לאמר:
כי בימי הדור הזה בימי דור רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה חדשה לא נודעה מקדם והמסילה חדשה הזאת היא לבטל הכרעת הרבים, כי אם שהרשות ביד כל חכם לעמוד על דעתו, ולא עמדו עוד למנין.
אבל הלא הדבר להיפך, ודוקא בדור הזה נראה מפורש לפנינו שלא לבד שלא היתה רשות כזה לכל חכם וחכם לעמוד על דעתו וסברתו, נגד חק התורה אחרי רבים להטות,
כי אם שגם אפילו הראש וראשון בכל הדור הגדול הזה ר׳ אליעזר בן הורקנוס, כשקרה פעם אחת בדין חתכו חוליות (במסכת כלים פרק ה׳) שרצה לעמוד על דעתו וסברתו, ברכוהו על זה, והבדילוהו מבית הוועד, כמו שהוא בבבלי במס׳ בבא מציעא דף נ"ט, ומבואר במקומות הרבה בבבלי וירושלמי.
והן דברי ר׳ יהושע שם:
"עמד ר׳ יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא מאי לא בשמים היא אמר ר׳ ירמי׳ שכבר נתנה תורה מהר סיני אין אנו משגיחין בבת קול שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות."
והן גם דברי הירושלמי על זה במסכת מועד קטן פרק ג׳ הלכה א׳ שמקשה שם:
"ולית ר' אליעזר ידע אחרי רבים להטות לא הקפיד אלא על ידי ששרפו טהרותיו בפניו.״
והן גם דברי הבבלי בבבא מציעא שם:
"אותו היום הכיאו כל טהרות שטיהר ר׳ אליעזר ושרפום באש ונמנו עליו וברכוהו.״
וענין הדברים האלה ומעשי חכמי הדור ודברי ר׳ אליעזר יבואר לפנינו בדברינו על זה.
והדברים מבוארים כי עשו כן מפני כי אחרת אי אפשר להיות בישראל.
ומבלי כל ידיעה בדברי ימי ישראל וראשי יסודי ההנהגה על פי דברי התורה בא פראנקעל וישמיע לנו הדשות:
"כי הנה בזמן רבן גמליאל העבירו הלימוד למסילה חדשה לא נודעה מקדם והיתה הרשות ביד כל אחד מהחכמים לעמוד על סברתו.״
ואם כי בשעת חיקור דין, בשעת השקלא וטריא, הי׳ כל אחד מחכמי הוועד יכול לגלות דעתו ועמד בסברתו עד אשר נתגלה דעת הרוב,
זה הוא דבר אשר הי׳ כן מימי עולם והוא דבר אשר אי אפשר להיות אחרת אצל בני אדם, אשר אין דעות כולם שוות.
וזה הוא עצם דין התורה "אחרי רבים להטות" לאמר כי בחיקור דין ושקלא וטריא של הלכה יגלה כל אחד דעתו וסברתו, ולבסוף יכריעו ככל דעת הרוב, ודעת היחיד נדחית.
ואת אשר הזכירו בכל זה גם דעת היחיד בבית המדרש, וגם קבעו זה כן במשנה זה הי׳ כן כבר מימי הלל ושמאי ואילך, ולא הי׳ יכול להיות אחרת מראשית ימי בירורי יסוד המשנה ואילך.
