200
שמואל הקטן
בימי עלומיו שימש עוד גם הוא לפני הלל הזקן נשיא ישראל, וכבר בימי
הלל יצא שמשו ויפרח שרשו, עד כי נתעלה בחסידותו ויהי לנס.
ובא בירושלמי ע"ז פרק ג' הלכה א׳ "מעשה שנכנסו זקנים לעליית בית גדי ביריחו יצתה בת קול ואמרה להן יש בינכם שנים ראוין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן נתנו עיניהם בשמואל הקטן, שוב נכנסו זקנים לעליה ביבנה ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקדש ושמואל הקטן אחד מהם נתנו עיניהם בר׳ אליעזר, והיו שמחין שהסכימה דעתן (בימי הלל על שמואל הקטן) על דעת רוח הקדש."
והנה הי׳ גם הוא מהמאחדים בימי יבנה את תקופת ימי הלל ותקופת ימי יבנה.
ואם הי׳ במות הלל רק כחמש ועשרים הי׳ עתה בראשית ימי יבנה בחמש ושמנים שנה ואולי הי׳ אז עוד פחות מזה.
וראוי לנו לבאר בזה ענין כללי האמור אצל שמואל הקטן אשר יבאר לנו גם את סוף זמנו, וגם הנוגע למעשי הימים.
כבר נתבאר לנו בפרק מ״ו—מ"ז כי ר׳ שמעון בן גמליאל הזקן ור׳ ישמעאל כהן גדול לא היו מהרוגי מלכות ,כי אם ר׳ שמעון בן הסגן ו ד ישמעאל חבירו של ר׳ עקיבא.
וראוי לנו לשוב ולבאר בזה את הדברים האלה בנוגע לשמואל הקטן.
כי בגמ׳ במס׳ סנהדרין ד׳ י"א בא עליו "אף הוא אמר בשעת מיתתו שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא.״
ורבינו הגדול רש"י ז"ל כתב שם "שמעון וישמעאל לחרבא רבן שמעון בן גמליאל הנשיא ור׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול יהרגו בחרב, וחביריו כגון ר׳ עקיבא ור׳ חנניא בן תרדיון לקטלא לשאר מיתות ר"ע במסרקות של ברזל בפ׳ הרואה ד׳ ס"א ר׳ חנניא בשרפה ע"ז ד' י"ח".
וכבודו הגדול במקומו, אבל לא ידענו איך אפשר לאמר כן.
הוא עצמו מפרש "וחברוהי לקטלא" על ר' עקיבא ור׳ חנניא בן תרדיון,
אבל האם ר׳ עקיבא ור׳ חנניא בן תרדיון היו חבירי רבן שמעון בן גמליאל הזקן אבי רבן גמליאל דיבנה, ור׳ ישמעאל כהן גדול?
והלא שני דודות שלמים הקיפו שם, ור׳ עקיבא ור׳ חנניא חיו עוד לכל הפחות כחמש וששים שנה אחר החרבן (יבואר במקומו לפנינו).
וכבר גם נתבאר לנו בפרק מ"ו כי רבן שמעון בן גמליאל הזקן לא נהרג בחרב המלכות וכי בתוך הימים אשר נפטר לא שלטו הרומיים על ירושלים.
ואמנם כי הדברים גם יבררו את עצמן מתי הי׳ זה.
כי האם יוכל להיות ספק אשר לפני החרבן היו דבריו של שמואל הקטן בעיקרם צריכים להיות דבר חרבן ירושלים, דבר חרבן המקדש ודבר ביטול כל ניר ממשלה מישראל.
אבל בדבריו אין זכר מזה, ולשונו הוא רק זאת:
"שמעון וישמעאל לחרבא וחברוהי לקטלא ושאר עמא לביזא ועקן סגיאן עתידן למיתי על עלמא."
