זקני בני בתירא
צט
החכמים האלה ר׳ אליעזר ור׳ יהושע ורבן גמליאל נסעו אז לרומי ובהשתדלותם נתבטלה אז הגזרה."
ואם כן אם ר׳ יהושע בן בתירא אשר בדה נולד אז הנה זמנו ממש דור ר' שמעון ור׳ יהודה ר׳ מאיר ור' יוסי אשר נולדו עוד קודם זה.
והוא זה ודאי כי יש לנו ר׳ יהושע בן בתירא זקן ויושב בבית הוועד ככל ראשי הוועד בימי ר' אליעזר ור' יהושע עוד טרם אשר נפרד ר׳ אליעזר מבית הוועד בימי הבירורים (יבואר בימי יבנה).
ובא במשנה יבמות פרק ח׳ משנה ד׳ "אמר ר׳ יהושע שמעתי שהסריס חולץ וחולצים לאשתו והסריס לא חולץ ולא חולצים לאשתו ואין לי לפרש אמר ר׳ עקיבא אני אפרש סריס אדם וכו׳ ר׳ אליעזר אומר לא כי אלא סריס חמה וכו׳ העיד ר׳ יהושע בן בתירא על בן מגוסת שהי׳ בירושלים סריס אדם ויבמו את אשתו" וכו׳.
והאם יוכל להיות ספק שזה ר' יהושע בן בתירא חבירם של ר׳ אליעזר ור׳ יהושע, ועוד קשיש מהם.
ובימי הוועד של בו ביום בא במס׳ עדיות פרק ח׳ משנה א׳:
״העיד ר׳ יהושע בן בתירא על דם נבילות שהוא טהור."
וכבר הערנו כי במנחות ד׳ ק״ג הגירסא "העיד ר׳ יהושע ור׳ יהושע בן בתירא על דם נבלות שהוא טהור" ובמשנה שבמשניות נשמט ר׳ יהושע מפני שבא זה אחר זה ר׳ יהושע ור׳ יהושע״ וחשבו שהאחד ט"ס והשמיטו זה,
והנה העיד יחד עם ר׳ יהושע חברו של ר׳ אליעזר בוועד של בו ביום,
ולפנינו יבואר כי הוועד של בו ביום הי׳ ערך י"ג או לכל היותר ט"ו שנה אחר החרבן.
ואם כן הנה הנולד בימי הקיסר דאמיטיאן לא נולד עדיין בימי הבירורים, ובימי וועד של בו ביום הי׳ רק כבן שתים שלש שנים.
וגם לפי טעותם של החוקרים כולם אשר אחרו את זמן הועד של בו ביום ונשיאת ר׳ אליעזר בן עזריה,
הנה בכל טעותם לא יכלו לאחר זה כי אם עד ערך כ"ג או כ״ד שנה אחר החרבן,
ואם כן הנולד בימי דאמיטיאן הי׳ בוועד של בו ביום רק ילד בן י"א או י"ב שנה, ובימי הבירורים עוד הרבה פחות מזה.
ופראנקעל עצמו יאמר בדרכי המשנה עמוד 84 "והנסיעה השנית (אשר הנוסעים אז היו רבן גמליאל ר׳ יהושע ר׳ אליעזר בן עזריה ור׳ עקיבא) היתה אחרי מות דאמיטיאן וכו׳ והמליכו את נערפא איש חסיד וזך המדות וכו׳ והקיסר נערפא העביר את המס" וכו׳.
וידוע כי כל ימי נערפא אשר מלך הי׳ רק שנה ואיזה חדשים,
ובנסעם לרומא ר״ג ור׳ אליעזר בן עזריה ר׳ יהושע ור"ע כבר עברו כל המון המעשים (יבואר לפנינו) מהנשיאות ובית הוועד,
ומבואר מעצמו שגם לפי דבריו כשהושיבו את ר' אליעזר בן עזריה תחת, רבן גמליאל הי' לכל הפחות בסוף ימי דאמיטיאן, דהיינו בערך שנת כ"ג או כ״ד אחר החרבן.
