התפלות בישראל
פה
הנה גם לבד זה נוכל לראות ולדעת זה גם מעצמינו, והננו רואים כבר לראשוני ראשי התנאים כמו בית שמאי ובית הלל שכבר נחלקו בפרטי הדינים הנוגעים לזה כמו במס׳ ברכות במשנה ד׳ נ"א ריש פרק ח׳:
"בית שמאי אומרים מברך על היום (ברכת קדוש) ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום."
ומבואר כי מחלקותם היא כבר איזו ברכה להקדים, אם ברכת היין או ברכת קדוש היום,
אבל זה ודאי כי הברכות עצמם, גם ברכת קדוש היום, גם ברכת היין, היו אצלם כבר ערוכים סדורים וקבועים.
והם גם ידברו עליהם סתם בהיותם נתונים וידועים אצל כל ישראל כמו שהוא בימינו ובידינו.
ונראה זה עור יותר שם במשנה ה׳:
"בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית חלל אומרים בורא מאורי האש.״
והנה נחלקו כבר אם נזדמן שאכל בשבת וחשכה לו שיש גם ברבת המזון, מה קודם.
ובברייתא בנמ׳ שם ד׳ נ"ב (ובתוספתא פ״ה) "תניא וכו׳ ר׳ יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור."
שבכל הדברים האלה הי׳ שם במשך שנות מאות מנהגים שונים אם להקדים ברכה זו או זו, ועל כן נחלקו איך העיקר ואיך ראוי להכריע.
אבל עיקר הדבר גם כל הברכות עצמן, גם ברכתן במקומם, כל זה הי׳ ערוך מסודר וקבוע ופשט בכל ישראל מראשית הימים.
והננו רואים לפנינו גם זאת שלא לבד ברכת היין כי אם שגם הברכה על הבשמים והברכה על הנר היתה לפניהם כמו לפנינו.
והננו רואים עוד יותר ממחלקותם השניה "בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הלל אומרים בורא מאורי האש" שכל כך כבר פשט עיקר הדבר מימים רבים לפניהם עד שבימיהם הם כבר היו בזה מנהגים שונים, והם נחלקו איך העיקר בנוסח ברכה זו.
כי בהיות הכל אצלם עוד רק בעל פה, נפלו בזה בהכרח שינויים ברבות הימים.
וכן נראה ממחלוקת בית שמאי ובית הלל בברכות המזון בברכות פרק ח' משנה ז׳:
"מי שאכל ושכח ולא בירך בית שמאי אומרים יחזור למקומו ויברך ובית הלל אומרים יברך במקום שנזכר.
והאם יוכל להיות ספק כי דבר הנוסח הקבוע של ברכת המזון כבר פשט בכל ישראל מהימים הראשונים.
