ר׳ שמעון בן לקיש 1197
אבדימי בר המדורי שאמרו מאי חוצלות
א״ר אברימי ב״ה מרזובלי, מאי מרזובלי
א״ר אבא מזבלי, רשב״ל אמר מחצלות
ממש, והוא מפרש תיבת חוצלות.
וכשנפטרו כל זקני הדור ור׳ יוחנן יסד ישיבתו הגדולה בטבריא וכתר הנשיאות נתפרדה מכתר התורה כי ר' יהודה גשיאה השני לא הגיע למעלת אבותיו להיות גם ריש מתיבתא, היה רשב״ל הראש והראשון בישיבתו, ואף שבראשונה היה תלמיד ר׳ יוחגן כגיטין יט. שאמר לו ר״ל לר״י והלא למרתנו רבינו, וכן חולין קלט. וברכות לא. שאמרו בפירוש שר״י היה רבו ובמעילה ז: אר״י על ר״ל קצצתינון לרגלוהי דינוקא (לפי שר״ל היה צעיר ממנו, רש״י), אבל אח״כ נתעלה ר״ל כ״כ עד שהחשיבו ר׳ יוחנן לחבר ממש ככתובות נד: שאר״י מה אעשה שכנגדי (אנוש כערכי, רש׳׳י) חולק עלי, וביבמות צב: א״ל ר״ל לר״י אי לאו דקלסך גברא רבה הוה אמינא לך וכו'.
ור׳ יוחנן קראו מר ביומא ג:. ובעירובין פ״א ה״א כף רשב״ל לר״י וטלטל.
וברכות פ״ח ה״ז קראו לר״י ורשב״ל שני גדולי עולם, ולא על חנם אר״י שאם אין רשב״ל בבהמ״ד חסר לו ידו אחת כירושלמי הוריות רפ״ג וסנהדרין רפ״ב, כי היה באמת כמו יר ימינו כאשר יסופר ב״ק קיז. כשבא רב כהנא מבבל לא״י וכשבא לבהמ״ד דר״י אשכחיה לר״ל דיתיב וקא מסיים מתיבתא דיומא לרבנן (ופירש״י היה מחזר להם מה שדרש ר״י לפי שר׳׳ל חכם גדול היה ולאחר ששמעו כולם מפי הרב חוזר ומכוונה בידם) אמר להו ריש לקיש היכא וכו', וזה אות ששמו היה הולך וגדול גם בבבל שר״כ שאל אך ר״ל היכא.
ובל״ס אירע כמה פעמים כשלא היה יכול ר״י לבא למתיבתא היה אז ר״ל במקים הריש מתיבתא, ולכן מצינו שהיה לו מתורגמן בשם ר׳ יהודה בר נחמני בחגיגה טז. כתובות ח.
ובסנהדרין כד. אמרו כל הרואה את רשב״ל בבהמ״ד כאלו עוקר הרים וטוחנן זו בזו.
ובכל הש״ס בבלי וירושלמי ומדרשים מלאים מהלכות ואגדות דר״י ור״ל.
וכן ר״י ור״ל דאמרי תדוייהו כברכות לג .שבת עה ,:פסחיט כט :ר״ה טו:״ כתיבות פד:״ גדרים מב .ב״ב קעא,: שבועות בא.״ מגחות סח ,.גדה כב :מו.: ובן מציגו איתיביה ר׳ יוחגן לר״ל כחגיגה ז ,.יבמות י ,:חולין קב .ועוד בכמה מקומות.
אבל מה שאמרו שבת טו: אמר ר׳ יוחנן אמר ריש לקיש ליתא בדפוסים ישנים תיבת אר״י.
וכן מה שמצינו כתובות פ״ד ה״ד ר׳ יוסי בר׳ בון ר' יוחנן בשם ר״ש בן לקיש צ״ל בשם רשב״י ככתובות מו.
וידעו כל העם שהוא איש מורם מעם ויען שטבעו היה מנעוריו להשתרר ולהיות ראש ,לכן ג״כ אח״כ לא נשא פני כל ואך האמת היה נגד עיניו, וגם להנשיא ר׳ יהודה נשיאה השני לא נשא פניו כאשר יסופר בירושלמי הוריות רפ״ג וסנהדרין רפ״ב שאר״ל נשיא שחטא מלקין אותו בב״ד של ג׳ — שמע ר״י נשייא וכעס, וברח ר״ל לדא מוגדלא או לכפר חיטיא, למחר סלק ר׳ יוחנן לבית ועדא וסלק ר״י נשיא לבית ועדא ושאל לר״י למה לית מרי א״ל מילה דאורייתא שרי טפח בחדא ידיה א״ל ובחרא טפחין? א״ל יען שחסר לי ירי האחרת והוא ר״ל, אמר לו למחר אגא ואת גיפיק לקרמיה, וכשבאו להוציאו אייל ר״ל להגשיא מה אתון םברין מה דחיל מיגכון הויגא מגע אולפנא דרחמנא ? ואז אירע שדבי גשיאה אוקמו דיינא דלא הוה גמיר ,מה עשה ר״ל אוקמיה ליהודה בר נחמני מתורגמניה
וקם
