וזה ר' אבא היה באמת מא"י כמבואר בערכו.
הוא זכה לקבל תורתו מפי רבא כדמצינו תמיד א"ל רבינא לרבא כברכות טו., עירובין סח. פה:, כתובות סח:, גיטין יח. עג., ב"ק יז:, ע"ז ד:, חולין עז., בכורות מה..
אותיב לרבא כפסחים יב:, נדרים כו:, ב"ב קנא:, מכות ח., מנחות סז..
שאל מרבא כברכות כג. לג: סב:, שבת קי., מגילה כח:, יבמות נד:.
בעי מרבא כיבמות נד:.
רבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה דרבא וקרא להו דרדקי כב"ב טז:.
יתיה קמיה דרבא כברכות לח.
אמר הכי אמר רבא כברכות נ..
ומצינו בזבחים ק: אמר רבא – א"ל רב אדא בר מתנא לרבא – א"ל רבינא אכילת פסחים מעכבא – א"ל רבא ציית מאי דאמר לך רבך, ולפי פשוטו שרבא אמר כן לרבינא על עצמו וכן הוא שבועות יח., וגרסת רבינו בעל המאור שרבינא אמר לרב אדא ב"מ שיציית מה דא"ל רבא, ולפי זה צריך לגרוס "ציית מה דא"ל רבן".
ואף שבל"ס היה אז רבינא עוד עול ימים אעפ"כ היה גדול כ"כ עד שפ"א אותיב לרבא, ורבא איכסיף כע"ז כב.,
והגיע להוראה גם בחיי רבא כעירובין מ. ששרא לבני גננא דגזו לה אסא ביו"ט שני לאורתא, לאורחא ביה לאלתר, מתקיף לה רב שמעיה – אזלו שיילוה לרבא.
וכן גיטין עז. שהורה רבינא ורב אחא בר תחליפא הקשה לו ואיגלגל מלתא ומטא לקמיה דרבא והוא פסק כרב אחא ב"ת, ובל"ס נטל רשות מרבו (וזה כדעת התוס' סנהדרין ה: ד"ה אלא שאם נטל רשות מרבו יכול תלמיד להורות ברחוק ג' פרסאות), אבל רבינא הכיר את מקומו וגודל רבו ולכן אמרו עירובין סג. שרבינא איגלע למחוזא אייתי אושפזיכניה סכינא וקא מחוי ליה א"ל זיל אמטייה לרבא.
אבל לא מצינו בשום מקום שידבר עם אביי כי אביי נפטר יד' שנים קודם רבא ובל"ס היה אז רבינא עוד עול ימים מאוד.
ומה שמצינו ב"מ נו. אמר אביי – אלא רבינא עד דמותיב מנחתום, אין זה מדברי אביי אך מסתמא דגמרא, ובדק"ס ליתא תיבת "אלא רבינא".
ועם כל גדולי תלמידי דרבא התרועע עם ר"ה בריה דרב יהושע כסנהדרין סט., ובפסחים פט: יסופר שר"פ ור"ה בריה דרב יהושע עריבו ריפתא בהדי הדדי אדאכיל ר"ה חדא אכל ר"פ ד' א"ל פלג לי – אזל עריב בהדי רבינא, אדאכיל ר"ה חדא אכל רבינא תמניא, אמר מאה פפי ולא חד רבינא.
עם ר"נ בר יצחק שרבינא בעי מיניה כפסחים קה., הוריות ט., אשכחיה לר"נ בר יצחק דתלי וקאי וכו' כגיטין לב:.
וכן עם ר"פ כב"מ עד: שהקשה רבינא לרב פפא, ובזבחים ב: א"ל ר"פ לא הוית גבין באורתא בתחומא דאמר רבא מילי מעלייתא.
וכן עם רב פפי כב"מ נד: שאמר לרבינא הכי אמר רבא.
ושם מט. סיפר לו רבינא מההוא מרבנן ורב טבות שמיה.
וכן עם אמימר כחולין נח. שחולק עם רב אחא בדברי אמימר, ובשבועות ד: הקשה לאמימר.
וכן עם רב ירמיה מדיפתא כקידושין לג. שרבינא אותיב קמיה, וביומא מב. תירץ לרבינא.
ובברכות כה. רבינא הוה קאים קמיה דרב יהודה מדיפתא צ"ל רב ירמיה מדיפתא והיה כתוב ר"י ונעשה מזה רב
