סוף ימי החשמונאים ומנהיגי הדור
50 בני בתירא, ובכל דבר שתי הבתים אשר יסדו שמאי והלל, בית שמאי ובית הלל דבר אשר הי׳ לגמרי חדשה בישראל, ובא רק מתוך המעשים בסוף ימי החשמונאים ומתוך הכרח המאורעות.
והחכם קראכמאל הזקן במורה נבוכי הזמן עמוד 186 באין אומר דברים כתב לו:
״ידענו כי מיד בדור שני (אחר אנטיגנוס איש סוכו) להתחלת יסוד ההלכות(כ"ז) כבר היו לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש גדולים האחד גדול במעלה ועל הרוב גם במנין מן השני הגם שנשתוו להם תמיד על קביעות ההלכה, ראשי המורים בהם היו הזוגות הנודעים הראשונים יוסי בן יועזר וכו׳.״
והעיד עדות שקר לאמר ״ידענו כי מיד וכו׳ כבר היו ,לקביעותם ומשנתם שני בתי וועד או בתי מדרש."
והוא רק טעות אשר בדא מלבו והדבר ידוע ומפורסם בכל המשנה והגמרא כי אך בימי הלל ושמאי נתחלקו לשתי בתים ושני בתי מדרש גדולים. והדבר גם מפורש בברייתא במס' יומא ד׳ ל״ה כי עוד גם שמעיה ואבטליון הי׳ להם בית המדרש אחד אשר למדו שם שניהם יחד עם תלמידיהם, ונאמר שם: תנו רבנן עני ועשיר וכו׳ אמרו עליו על הלל הזקן שבכל יום ויום וכו׳ פעם אחת לא מצא להשתכר ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלקים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו היום ערב שבת הי׳ וכו׳ אמר לו שמעיה לאבטליון אבטליון אחי בכל יום הבית מאיר והיום אפל שמא וכו'.
וכל ראי׳ גם למותר בדבר ידוע ומפורסם בכל הגמ׳ שעד בית שמאי ובית הלל לא נתחלקו ראשי הדור לשני בתים.
ועל כן עלינו לחקור זאת לדעת סיבת הדבר אשר הביא החדשה הגדולה הזאת בימים ההם.
אף גם זאת עלינו להבין ולדעת כי כשנתבונן בהמעשה שלפנינו בבני בתירא עם הלל נראה ונכיר כי בימים ההם, היינו בימי בני בתירא לא שמשו המאורות ולא היתה שם סנהדרין כוללת של שבעים ואחד לתורה ולתעודה ולהכרעת ההלכה בכל ספק, לדעה מה יעשה בישראל.
ובמשנה במס׳ סנהדרין ד׳ פ"ו (פי״א מ״ב) נאמר ״ג׳ בתי דינין היו שם אחד יושב על פתח הר הבית, ואחד יושב על פתח העזרה, ואחד יושב בלשכת הגזית, באים וכו׳ ואם לאו אלו ואלו באים לבית דין הגדול שבלשכת הגזית שממנו יוצאה תורה לכל ישראל וכו׳." ובמקום הזה יפלא מאד לראות כי דבר גדול וכולל כזה הנוגע לכל קהל עדת ישראל, והמעשה אשר יעשון לא ישבו כלל כסאות למשפט, לחקור ולדעת ולהכריע ולהודיע הדבר בזמנו לכל. והיתה מוטילת באין הופכים עד ערב הפסח עצמו, ולא נחקר הדבר מלפני זה. והרי לכל הפחות ידעו זה כבר מראש חודש ניסן שיהי׳ שבת ערב הפסח.
הערה (כ"ז): היינו לפי הטעות אשר טעו כולם ואשר אין לו מקום כלל ככל אשר יבואר לפנינו בדברינו על המשנה ביסודה".