302
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
הגבעות אלהיהם ,ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אמר ר' עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נישאה ועץ רענן, דע שיש שם ע״ז.
והננו רואים כי יסוד הדבר כי מחובר אינו נאסר זה הי׳ דבר קבוע לכל, עד שלתרץ הקושי׳ מאשרה באו גם דברי ר׳ עקיבא אשר כל ענינם הוא רק זה.
ור׳ יוסי הגלילי ותנא קמא נחלקו בגדר דברי המשנה, אם בצפוי המחובר, או באילן שנטעו ואחר זה עבדו, ועל זה כבר הביאו ראי׳ מקרא ששם בא הדבר וסמכו דבריהם גם על זה, והנה בא כן גם לפנינו במשנה.
וכן הוא גם לבית שמאי ובית הלל בחקירה חדשה שלא נתפרשה ביסודי המשנה, עי׳ לדוגמא במס׳ כריתות ד׳ ז׳: (פ"א מ״ו):
המפלת לאור לשמונים ואחד בית שמאי פוטרין מן הקרבן, ובית הלל מחייבין, אמרו בית הלל לבית שמאי מאי שנא אור שמונים ואחד מיום שמונים ואחד, אם שוה לו לטומאה לא ישוה לו לקרבן, אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם במפלת יום שמונים ואחד שכן יצאה לשעה שהיא ראויה להביא קרבן תאמרו במפלת וכו׳ אמרו להם בית הלל והרי המפלת יום שמונים ואחד שחל להיות בשבת תוכיח שלא יצאה לשעה וכו׳ אמרו להם בית שמאי לא אם אמרתם יום וכו׳ והדמים אינם מוכיחין שהמפלת בתוך מלאות דמיה טמאין ופטורה מן הקרבן.
ובגמרא נאמר על זה תניא אמרו להן בית הלל לבית שמאי הרי הוא אומר או לבת לרבות אור שמונים ואחד.
והננו רואים שאף שבמקום הזה הלא בודאי לא סתמו במשנה הלכה מופשטת כי אם שהלימודים והשקלא וטרי׳ באו מפורש במשנה, בכל זה לא בא גם זה ״או לבת לרבות״.
אבל הדברים אשר סמכו עליהם, ואשר הי׳ גם הוא מיסוד דבריהם, זה כלו בא לפנינו במשנה מפורש לפי שאך זה דבר סידור המשנה להביא ולמסור לנו כל הדבר כמו שהוא(פא).
ובמס׳ ברכות ד׳ י"ז (פרק א׳ משנה ג'): בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו ובבוקר יעמדו שנאמר (דברים ו׳) ובשכבך ובקומך ובית הלל אומרים כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך אם כן למה נאמר ובשכבך ובקומך בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.
ועי׳ שבועות ד׳ י״ד (פ"ב מ"ה): ר׳ אליעזר אומר (ויקרא ה׳) השרץ ונעלם ממנו על העלם שרץ חייב ואינו חייב על העלם מקדש, ר׳ עקיבא אומר ונעלם ממנו והוא טמא על העלם טומאה חייב
הערה (פא): ויש בזה עוד ענין כולל, לפי שיש בזה גם מחלוקת בין תנאים ואמוראים אם לילה מחוסר זמן אי לא, ומי שסובר לילה מחוסר זמן סובר שלא אמרו זה בית הלל כי אם במקום הזה מפני שהלילה יצאה מכלל והדמים אינם עוד דם טוהר, ואסמכוה אקרא או לבת לרבות אור שמונים, ועל כן אין זה כי אם במקום הזה, ומי שסובר לילה לאו מחוסר זמן סובר שכדברי בית הלל כן הוא בכל התורה, וזה הוא גם ענין בעית ר׳ אושעיא שם, ודין מחוסר זמן יש שם גם בלא זה שאינן דומין זה לזה ועי׳ זבחים י״ב ובתוס׳ שם ד״ה רב פפא אמר.