המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קנ
ועל כן גם הננו רואים במס׳ בכורות ד׳ מ"ד (פ״ז מ"ה) במקום שאין קבלה חלוטה בפי׳ הכתוב, בא במשנה מחלוקת התנאים במשמעות הכתוב, אף שאין ביניהם שום מחלוקת בדין, ונאמר שם: אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת זהו מרוח אשך האמור בתורה, ר׳ ישמעאל אומר כל שנמרחו אשכיו, ר׳ עקיבא אומר כל שרוח באשכיו, ר׳ חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין.
וכבר כתב שם הר"ב "ובעיקר הדין לא פליגי שכל אחד מהם מודה שמום שמנה חבירו דהוי מום, ולא נחלקו אלא בפירושו של מקרא".
וכן הדבר, אבל מה ענין זה במשנה לפי מה שהאמינו עד היום מדבר סידור המשנה כי הנה בא בזה מחלוקת שהיא רק בפירוש לשון הכתוב.
אבל הדבר לגמרי להיפך שאין המשנה הלכה מופשטת כלל, ענינה הוא להעמיד הקבלה על דברי התורה ואצל דברי התורה.
ועל כן הנה במקום הזה אף שאין זה שום נפקא מינה לדינא והכל פסול, אבל עלינו לדעת מה הוא עצם דין התורה, ומה הוא מרוח אשך האמור בתורה, ועל כן באו כל דברי התנאים על זה במשנה עצמה.
ועל ידי הדברים האלה גם נבין את סדרן של המשניות במס׳ תרומות פרק ג׳ משנה ו׳ ז׳ ולשונם הוא:
משנה ו׳) המקדים תרומה לבכורים מעשר ראשון לתרומה, ומעשר שני לראשון אף על פי שהוא עובר בלא תעשה מה שעשה עשוי שנאמר (שמות כ״ב) מלאתך ודמעך לא תאחר. משנה ז׳) ומניין שיקדמו הבכורים לתרומה זה קרוי תרומה וראשית וזה קרוי תרומה וראשית, אלא יקדמו בכורים לכל שהן בכורים לכל ותרומה לראשון שהיא ראשית, ומעשר ראשון לשני שיש בו ראשית.
ולפי הסדר הלא הי׳ צריך להקדים משנה ז׳ תחלה ואחר זה משנה ו׳.
שהרי תחלה הי׳ צריך לבוא איך הוא הסדר, ואחר זה לבלי להחליף הסדר, וראשונה הי׳ צריך לאמר ולהודיע לנו איך הוא סידרן של כל אלה, ומי ראשונה, ומה אחר זה, ואחר שהננו יודעים זה הי׳ צריך לבוא דין המקדים אחד לפני חבירו שלא כדין, המקדים תרומה לבכורים, ומעשר ראשון לתרומה וכו׳.
וכבר עמד על זה התוספת יום טוב במשנה ו׳ ולא תירץ כלום וכתב שם:
"ומה שכתב הר"ב לא תאחר לא תשנה הסדר ועדין הסדר לא שמענו ומפרש לה במתניתן דלקמן, וזה לשון הרמב"ם לא תאחר ר"ל לא תאחר ממלאתך ודמעך מי שהוא ראוי להקדימו ואחר כך הביא ראי׳ שראוי להקדים אלו החוקים מקצתן על מקצתן."
ואין בזה תירוץ, והדבר ברור שפשטן של דברים הוא שהסדר מהופך.
אבל הדבר מבואר, והוא מפני שתחלה הי׳ צריך להודיע לנו כי מלאתך ודמעך לא תאחר הכונה לבכורים ותרומה וכמו שכתב שם הר"ב ״מלאתך אלו הבכורים שמתמלאים בבכור ודמעך זו תרומה", וכתב התוס׳ יום טוב בשם התוס׳ בפ"ק דתמורה ד׳ ד׳ דלכך קרי לתרומה דמע לפי שנוהגת בלח ובכורים אינו אלא ביבש שהרי אין מביאין בכורים אלא מפירי כדתנן בסוף מכילתין וסוף מס׳ חלה".