עמוד:ספר דורות הראשונים א'.pdf/296

הדף הזה לא עבר הגהה

המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה‬

‫קמו‬

‬‬ ‫אבל ענין דברי המשנה זה הוא, והצעת הדבר כך.

‫המשנה הזאת באה במקומה במס' עדיות, וקודם לה באו הדברים מעדותו‬ של הלל, הלל אומר מלא הין מים שאובין וכו' אלא שחייב אדם לומר בלשון‬ רבו וכו׳ וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד שבאו שני גרדיים‬ ‫וכו' ‫והעידו משום שמעיה ואבטליון שלשת לוגין ‬מים שאובין פוסלין את המקוה‬ וקיימו חכמים את דבריהם.

‫וכענין הזה הם כל שאר עניני המסכתא הזאת.

‫ועל כיוצא בזה הוא שהולך סידור דברי המשנה הזאת שם, ויאמר שעל כן‬ ‫נקבעו גם דברי היחיד, שאם יראה בית דין את דברי עדותו של היחיד שהיא‬ ‫היתה צודקת יסמוך עליו.

‫ועל כן אלו הי׳ נאמר במשנה סתם ולא הוזכרה דעת היחיד היינו טועים‬ ‫לחשוב שיש לפנינו החלטת בית דין עצמם ולא הי׳ אפשר להם לחלוק שהרי‬ ‫אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין.

‫עכשיו הנה יש כאן לפנינו גם עדות אחרת גם כן מפי המרובים שהדבר‬ ‫אינו כך וכך, כי אם כן וכן, ואף שגם בזה אחרי רבים להטות, והננו סומכים על‬ ‫עדות של רבים מפי רבים, ולא על עדות היחיד מפי רבים (כעדותו של עקביא‬ ‫בן מהללאל, והלל מפי רבותיו, ועוד).

‫אבל אם יראו בית דין את דברי היחיד, אין בזה דין אין בית דין יכול‬ ‫לבטל דברי בית דין חבירו וכו׳ שבית דין העיקר בדין זה המה הראשונים, אשר‬ ‫מפיהם הוחלט הדבר, ולא האמצעים החולקים עם היחיד איך היתה החלטת הבית‬ ‫דין הראשון.

ואחרי שבית דין האחרון רואה את דברי עדותו של היחיד שהיתה כהוגן, ‫וכן הוא כדבריו, אין הם מבטלים דברי הבית דין הראשון, כי אם להיפך כי‬ ‫הוברר להם הדבר שהנם מקיימין דבריהם כמו שהם.

‫וכענין רברי המשנה יבמות ד׳ קכ"ב (פט״ז מ״ז) אמר ר׳ עקיבא כשירדתי לנהרדעא‬ ‫לעבר השנה מצאתי נחמיה איש בית דלי אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה ‫בארץ ישראל על פי עד אחד אלא ר׳ יהודה בן בבא ונומיתי לו כן הדברים אמר‬ ‫לי אמור להם משמי אתם יודעים שהמדינה הזאת משובשת בגייסות מקובלני מרבן‬ ‫גמליאל הזקן שמשיאין את האשה על פי עד אחד וכשבאתי והרציתי הדברים‬ ‫לפני רבן גמליאל (דיבנה) שמח לדברי ואמר מצאנו חבר לר׳ יהודה בן בבא‬ ‫מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא והשיא רבן גמליאל‬ (הזקן) נשותיהם על פי עד אחד והוחזקו להיות משיאין וכו׳. ‬‬


‫‬‬ והוא מפורש במס׳ נדה ד' ט׳: דאמרינן שם ת"ר מעשה ועשה רבי כר׳ אליעזר, לאחר שנזכר אמר כדי‬ ‫הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק, מאי לאחר שנזכר אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר' אליעזר‬ אלא כרבנן ״בשעת הדחק היכי עביד כוותיה" אלא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר, ומאי לאחר שנזכר, ‫לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה אמר כדי הוא ר׳ אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק.

‫והרי זה ודאי שרבי נטה דעתו לפסוק כר׳ אליעזר וקודם שנזכר פסק כן להדיא, מפני שכן דעתו, ובכל‬ ‫זה פרכינן בפשיטות ״אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כר׳ אליעזר אלא כחכמים בשעת הדחק היכי עביד כותיה״ ‫והיינו שהי׳ לו גם למהדר עובדא.

וזה הוא כן במחלוקת של יחיד ורבים, לאחר שנפסקה הלכה, אף כי כשעמדו בית דין למנין והחליטו ‫וכל זה יבואר לנו לכל פרטיו בכרך שאחר זה.‬ ‬‬