284
המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
שהעדת לנו על בת ישראל לכהן אף בת כהן לכהן ומת והניחה מעוברת לא יאכלו עבדיה בתרומה מפני חלקו של עובר.
והנה בא לשון המשנה "דברי ר׳ יוסי" אף שיוצא אחר זה מפורש מדברי משנה זו עצמה שאין זה דבריו ויאמרו לו ״מאחר שהעדת לנו".
ובברייתא בגמ׳ שם בא על זה עצמו:
זו עדות העיד ר׳ יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו.
ועי׳ במס׳ נדה ד׳ ז׳ שבמשנה שם נאמר:
ר׳ אליעזר אומר ארבע נשים דיין שעתן בתולה מעוברת ומניקה וזקינה, אמר ר׳ יהושע אני לא שמעתי אלא בתולה.
ובגמ׳ מיד אחר המשנה (והוא מהתוספתא) נאמר שם:
תניא אמר לו ר׳ אליעזר לר׳ יהושע אתה לא שמעת אני שמעתי אתה לא שמעת אלא אחת וכו׳ אין אומרים למי שלא ראה את החדש יבוא ויעיד אלא למי שראהו.
ומבואר כי דברי ר׳ אליעזר הם דברי קבלתו שעיקר יסוד הדבר קבל גם ר׳ יהושע.
ובכל זה נאמר במשנה "ר׳ אליעזר אומר״.
ומענין זה עצמו הוא גם דבריהם במס׳ ערלה פרק א׳ משנה ז׳:
ר׳ אליעזר אומר המעמיד בשרף הערלה אסור, אמר ר׳ יהושע שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף העלים ובשרף העקרים מותר בשרף הפנים אסור מפני שהם פרי.
והנה ר׳ יהושע אינו כי אם מבאר את הדבר, והוא ממש כמו שבא הלשון אצל האמוראים בכל כיוצא בזה "לדידי מפרשא לי מיניה" שכבר נתבאר לנו ענינו בח״ב עמוד 485. ודברי שניהם קבלתם רק שר׳ אליעזר קבל הדברים סתם ופירשן כן, ור׳ יהושע יאמר לדידי מפרשא לי וכו׳ "שמעתי בפירוש שהמעמיד בשרף וכו׳ בשרף הפנים אסור".
ובכל זה נאמר על ר׳ אליעזר סתם "ר׳ אליעזר אומר" דהיינו שהוא מסר קבלתו כן, וזה הי׳ סגנון קבלתו אשר מתוכה אמר כן.
ועל ידי כל זה נבין גם דברי המשנה במס׳ הוריות ד׳ ג׳: (פ"א מ״ב) אשר כבר נתקשה בהם הרא"ש ז"ל בתוספותיו ולא תירץ כלום, ולשון המשנה הוא: הורו בית דין וידעו שטעו וחזרו בהן בין שהביאו כפרתן ובין שלא הביאו כפרתן והלך ועשה על פיהם ר׳ שמעון פוטר ור׳ אליעזר אומר ספק איזהו ספק ישב לו בתוך ביתו חייב הלך לו למדינת הים פטור, אמר ר' עקיבא מודה אני בזה שהוא קרוב לפטור מן החובה, אמר לו בן עזאי מאי שנא זה מן היושב בביתו שהיושב בביתו אפשר הי׳ לו שישמע וזה לא הי׳ אפשר לו שישמע.
וכתב שם הרא״ש בתוספותיו "הורו בית דין וידעו שטעו וכו׳ עד ר׳ שמעון פוטר ר׳ אליעזר אומר ספק, על כרחך ר׳ אלעזר גרסינן דהוא בר פלונתא דר׳ שמעון, ובגמ׳ נמי נחלקו בברייתא ר׳ שמעון ור׳ מאיר ור׳ אלעזר וסומכוס ותימא היכי קתני אמר ר׳ עקיבא מודה אני בזה וכי ר׳ עקיבא על דברי תלמידו אמר מודה אני בזה״ עכ"ל.