המשנה ביסודה ותקופת התנאים עליה
קכא
ר' אליעזר בר' יהודה (איש ברתותא) אומר זה וזה כמים איזהו דם תבוסה צלוב שדמו שותת ונמצא תחתיו רביעית דם טמא(מ״ט).
וכבר כתב שם הרע״ב "איזהו דם תבוסה אמתניתן דלעיל בפרק ב׳ קאי דקתני רביעית דם תבוסה טמא, וקמפרש הכא איזהו דם תבוסה".
והדברים פשוטים ומבארים את עצמם.
ובאמת כי ר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא לא הי' כלל מהתנאים החולקים עם ר' עקיבא ור' ישמעאל מתוך סברתו ודברי עצמו, הוא הי׳ עמהם בימי יבנה, אבל הי' שם מהתנאים השונים (עי׳ ח"ב עמוד 88ושם 106) וכל ענינו הבא לפנינו הוא בנוגע לקבלה בפי׳ המשנה וביאורה, ולא בחקירה חדשה על מקרה הבא.
ואך זה הוא כל ענין דבריו במשנה בנוגע לפי' וענין דברי יסוד המשנה.
כמו במס' ערלה פרק א׳ משנה ד׳:
אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור.
"וכמה יהא השורש" רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר׳ אליעזר בן יהודה איש ברתותא כמחט של מתון.
וכן נחלק עוד עם ר׳ עקיבא במס׳ בכורות ד׳ נ"ז ,נם כן בנוגע לקבלתם בסגנון דברי המשנה, והוא בברייתא שם: תנו רבנן הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה דברי ר׳ אליעזר בן יהודה איש כפר ברתותא שאמר משום ר׳ יהושע, אמר ר׳ עקיבא אני שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום.
ובמשנתינו בא הלשון כר׳ עקיבא "הכל נכנסין לדיר להתעשר חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום".
"איזהו יתום" כל שמתה אמו או שנשחטה, ר׳ יהושע אומר אפי׳ נשחטה אמו והשלח קיים אין זה יתום.
ומבואר שאת אשר קבל ר׳ עקיבא מר׳ יהושע היינו רק בנוגע לגירסת המשנה, שהרי ממש כאשר קבל ר׳ עקיבא מר׳ יהושע כן קבלו וגרסו גם החכמים של ר' יהושע, והם נחלקו עמו רק בגדר של "יתום" כאן, שחכמים סוברים איזהו יתום כל שמתה אמו או שנשחטה", ור׳ יהושע סובר שגם אז אם רק השלח קיים אין זה יתום לענין דין זה. ומבואר שלדברי כולם הגירסא במשנה "חוץ מן הכלאים והטרפה ויוצא דופן ומחוסר זמן ויתום". רק שר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא שכח ממשנתו, ותהי לו משנה קטועה "חוץ מן הכלאים והטרפה".
ור' עקיבא העמידו על האמת שמר׳ יהושע עצמו גם כן קבל המשנה כמו שהיא "אני שמעתי הימנו אף יוצא דופן ומחוסר זמן ויתום".
הערה (מ״ט): עיקר דין דם תבוסה הוא מדרבנן ובתקנה זו נכללו באמת דברים רבים עי׳ ב״ק ד׳ ע"א לענין רביעית דם שנבלע בכסות, ועי' גם נדה ד' ע״א, ובדברי הר״ש אהלות פ״ב מ"ב.
ודברי ר' עקיבא ודברי ר' ישמעאל הנם קבלה אחת, ולדברי שניהם הכונה שיצא בחייו ובמותו, ולדברי שניהם הכונה שנוטל רק רביעית מהכל, ונחלקו מתוך סגנונם, וסובר ר' עקיבא שהכונה שגם מתחלה לא הי' בין הכל כי אם רביעית, ור' ישמעאל סובר שצריך שהי' שני רביעית, דהיינו שיש כאן רביעית מאחרי מותו.
