סוף ימי אושא והמלחמה
רפח
הפך עליהם שם בלהות ולגיוני רומא עשו מהם כלה שם ומלאכי משחית של קוויעטוס הלכו עמהם בחמת קרי גם בארץ יהודה עצמה וגם בסוריא, בכל זה נשארו נאמנים לכסא רומא, ובארץ יהודה לא נעשה אז דבר למרות עיני הרומיים.
ועל כן כאשר ישב אדריאנוס לכסא רומא, והוא אשר הי׳ עד אז הגמון סוריא ידע היטב את כל המעשים האלה, וידע היטב כי זך וישר פעלם, וכי גם ידע את דרכי ראשי חכמי ישראל בכלל ואת ר׳ יהושע בפרט, אשר התרועע עמו בעודנו הגמון סוריא באנטוכיא,
כי על כל זאת בהיות דרכו בראשית ימי ממשלתו להאיר פניו לכל העמים, וברדפו את השלום עד כי בטל את המלהמה עם הפרתים ויניח ידו מהם, וישובו שם כל הסדרים הישנים למקומם,
הנה האיר פניו גם אל היהודים להעמיד אותם בשורה אחת עם כל העמים אשר תוכו לרגלי רומא.
בכל הרדיפות והלחץ בימי דאמיטיאן וטראיאן הצליח בידי חכמי ישראל לעודד את רוח העם ולחזק את אחדותם, וישובו להיות לגוי איתן בארצם.
בכל אשר נכיר מימי מלחמת ביתר, אשר החרידו את ממשלת רומא מקצה הארץ ועד קציה ויבואר לפנינו.
כי על כן חשב אדריאנוס בעלותו לכסא רומא לשוב להאיר פניו אל בני ישראל, להתנהג עמהם בכל דרכי הרומיים עם כל גויי הארצות, אשר לא החריבו את קרית עוזם, ולא נגעו בהיכל עבודתם ולא צרו צעדיהם, ויניחו להם חופש ביד רחבה.
ויאזעפוס בכל דבריו במלחמת היהודים ישתדל להראות כי גם טיטוס לא רצה כלל לשרוף את המקדש ולהחריב את ירושלים כי אם שעל ידי מקרים שונים מבני הצבא בא הדבר.
ואם כי שקר ידבר, אבל אחרי עבור כחמשים שנה וחמת הרומיים מהימים הראשונים שככה, ובני ישראל בכל העת הזאת נשאו בדומיה את עול ברזל של הרומיים,
הנה כדבר טבעי יוכל הדבר להחשב כי רצה אדריאנוס בעלותו לכסא רומא לתת לבני ישראל את אשר הי׳ לכל העמים כולם תחת ממשלת רומא, דרשה גם ליהודים לשוב ולבנות את ירושלים אשר שאה שממה מימי החרבן, ולבנות שם גם את בית מקדשם.
אז רגשו גוים, כל השכנים הרעים מסביב והן דברי המדרש בבראשית רבה פרשה ס״ד:
״אזלין אילין כותאי ואמרין ידיע להוא למלכא דהדין קרתא מרדתא תתבנא ושוריא ישתכללון מנדה בלו והלך לא יתנון."
וכבד הערנו כי ״אילין כותאי" במדרש הוא שיגרא דלישנא האמור על כיוצא בזה בספר עזרא.
וכי גם שעיקר המלשינות באה מהיונים יושבי סבסטה היא שומרון ויתר הערים מסביב.
ואחרי אשר הפיקו חפצם אצל הקיסר נהפך הגלגל מן הקצה אל הקצה.
