יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
רפו
פרק כ״ה.
שאלות ואתקפתות.
ונשארו לפנינו גם שאלות ראשי התנאים על יסוד המשנה ככל דבר האמוראים על המשנה.
ועי' מנחות ד׳ ס"ח פרק י׳ משנה ו' דבמשנה שם בא:
״אין מביאין מנחות וביכורים ומנחת בהמה קודם לעומר ואם הביא פסול קודם לשתי הלחם לא יביא ואם הביא כשר."
ומיד אחר המשנה בא בגמ׳:
״יתיב ר׳ טרפון וקא קשיא ליה מה בין קודם לעומר לקודם שתי הלחם אמר לפניו יהודה בר נחמי' לא אם אמרת קודם לעומר שכן לא הותר מכללו אצל הדיוט תאמר לקודם שתי הלחם שהותר מכללו אצל הדיוט שתק ר' טרפון צהבו פניו של יהודה בר נחמי' אמר לו ר' עקיבא יהודה צהבו פניך שהשבת על זקן וכו'."
"ומבואר שהי׳ זה בבית המדרש (בימי היותם בלוד) והי' שם גם ר׳ עקיבא, ויתיב ר׳ טרפון וקא קשיא ליה על דברי יסוד המשנה.
והוא ממש ככל דברי האמוראים על המשנה, כי באמת כן הדבר שבנוגע ליסוד המשנה אין חילוק כלל בין התנאים להאמוראים.
ועי׳ במס׳ ע״ז ד׳ מ"ה פרק ג׳ משנה ה׳:
״העכו״ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים ומה שעליהם אסורים שנאמר (דברים ז׳) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך, ר׳ יוסי הגלילי אומר (שם י"ב) אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשירה אסורה מפני שיש בה תפיסת ידי אדם וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור אמר ר׳ עקיבא אני אובין ואדון לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם אליל.״
והננו רואים שעיקר הדבר הוא דבר מוחלט ומוסכם ״העכו"ם העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרים ומה שעליהם אסורים״.
זה הוא יסוד המשנה ומוסכם לכל וכל דברי כולם ילכו על זה,
כי ר׳ יוסי הגלילי יקשה ״ומפני מה אשירה אסורה״ ומתרץ ״מפני שיש בה תפיסת ידי אדם״,
ור׳ עקיבא יאמר ״אני אובין ואדון לפניך וכו'״.
ונראה גם זאת במקום הזה, כי הדרשה לא היתה ביסוד המשנה כלל, רק מפני שת"ק ור׳ יוסי הגלילי חולקים בדין נטעו ולבסוף עבדו על כן יסמיך ת"ק דין יסוד המשנה אל לא תחמוד כסף וזהב עליהם וכו׳.
ועי׳ כלים פרק כ"ה משנה ד׳:
״הרובע וחצי הרובע נטמא הרובע לא נטמא חצי הרובע, נטמא חצי הרובע לא נטמא הרובע״.
