יסוד המשנה ודברי התנאים עליה
רפא
והדבר מבואר מעצמו שהמניין לספינה שהיא טהורה שבמס׳ שבת קאי על המשנה במס׳ כלים, שהרי שם במס׳ כלים אין זכר מזה.
והמשנה שאחר זה ״מניין לערוגה שהיא ששה על ששה טפחים שזורעין בתוכה חמשה זרעונים ארבעה על ארבע רוחות הערוגה ואחד באמצע שנאמר (ישעי׳ ס״א) כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח זרעה לא נאמר אלא זרועיה״.
והדברים מפורשים שהנם הולכים על יסוד המשנה כלאים פ"ג מ"א:
״ערוגה שהיא ששה על ששח טפחים זורעים בתוכה חמשה זרעונים ארבעה בארבע רוחות הערוגה ואחת באמצע״.
וגם בזה אין במקומו כל סמך, לפי שהסמך הזה אינו מדברי יסוד המשנה, ובא במס׳ שבת שם בין יתר אסמכתות על יסוד המשנה אשר באו שם יחד ועל כן בא שם הלשון השייך לזה ״מניין וכו׳ שזורעים וכו'״ ממש ככל לשון האמוראים על המשנה.
והמשנה שאחר זה הולכת על דברי המשנה במס׳ מקואות פרק ח׳ משנה ג׳.
אבל מפני המחלוקת של ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ ישמעאל ור׳ עקיבא כבר נשתנה שם לפנינו לשון יסוד המשנה, אבל הדברים מעידין על עצמן, והלשון שם:
״הפולטת זרע ביום השלישי טהורה דברי ר׳ אלעזר בן עזריה ר׳ ישמעאל אומר פעמים שהן ארבע עונות פעמים שהן חמש פעמים שהן שש ר׳ עקיבא אומר לעולם חמש".
ומבואר שהיסוד אחד לכולן דבעי שלשה ימים, רק נחלקו איך נחשוב הימים האלה אם בעינן כל יום ה׳ או משלימין העונות.
ולא בא שם כל מאומה מניין ילפינן את היסוד עצמו.
ובמס׳ שבת שם בא על זה:
״מניין לפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טהורה (עי׳ בגמ׳ ובר"ב שם) שנאמר היו נכונים לשלשת ימים".
וגס ה״מניין" הזה בולט לפנינו שהוא שב על יסוד המשנה במס׳ מקואות שם, ושם אין דבר מזה.
והמשנה שאחר זה ״מניין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".
ומתוך זה נבין לגמרי את דברי המשנה ומסקנת הגמרא בענין המשנה מזה לפנינו בד׳ קל"ד, ובא שם:
״מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ומזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים״.
ובגמ׳ ״והא אמרת רישא מרחיצין וכו׳ אלא אמר רבא הכי קתני מרחיצין את הקטן בין לפני המילה בין לאחר המילה ביום הראשון כדרכו וביום השלישי שחל להיות בשבת מזלפין עליו ביד אבל לא בכלי ר׳ אלעזר בן עזריה אומר מרחיצין את הקטן ביום השלישי שחל להיות בשבת שנאמר ויהי ביום השלישי וכו׳ תניא כוותיה דרבא וכו'״.
