442
המחיבתא בהגליל באושא והן דברי ר׳ שמעון ״וכשבאתי והרציתי הדברים לפני חביריי שבגליל״(ח).
וכן זה הי׳ כבר אחרי מות ר׳ טרפון, ועי׳ במס׳ חולין ד׳ נ"ה:
״וכבר העיד ר׳ אושעי׳ בנו של ר׳ יהודה הבשם לפני ר׳ עקיבא משום ר׳ טרפון על הגלודה שפסולה״.
״העיד יהודה בן ישעי׳ (או ר׳ יוסי בן ידעי׳) הבשם לפני ר׳ עקיבא משום ר׳ טרפון שיש לקטף שביעית״.
לפי שהי׳ כל זה אחרי מות ר׳ טרפון, וכמבואר שהי׳ זה בראשית ימי אדריאנוס, ור' טרפון אשר בימי החרבן כבר הי׳ למעלה משלשים (עי׳ לעיל צד 50ולהלן בפרק מ"ב) כבר נפטר בזקנותו לפני זה.
וגם ר׳ יהושע אשר הפליג בזקנה ובראשית ימי אדריאנוס הי׳ חי עוד, נפטר זמן קצר אחר זה, ובאושא לא הי׳ ור׳ עקיבא הי׳ שם המציע את המשנה וראש הוועד.
והן גם ענין דברי המשנה ביומא פרק ב׳ משנה ג׳:
״הפייס השני מי שוחט מי זורק וכו׳ ומי מעלה אברים לכבש הראש והרגל וכו׳ אמר בן עזאי לפני ר׳ עקיבא משום ר׳ יהושע דרך הלוכו הי׳ קרב״.
וכן דברי המשנה במס׳ תענית פרק ד׳ משנה ד׳:
״כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד בשחרית קרבן מוסף אין בו בנעילה קרבן עצים אין בו במנחה דברי ר׳ עקיבא אמר לו בן עזאי כך הי׳ ר׳ יהושע שונה קרבן מוסף אין בו במנחה וכו׳ חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כבן עזאי״.
וכבר נתבאר לנו בדברינו על יסוד המשנה ודברי התנאים עליה, שהלשון ״דברי ר׳ עקיבא״ או ״דברי פלוני" בכל כיוצא בזה הוא רק שזה הי׳ לשונו במשנתו ביסוד המשנה וכמו שבא אחר זה ״חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כבן עזאי״.
וזה עצמו נמצא גם עם ר׳ ישבב אז ובא במשנה חולין פ"ב מ״ד:
״שחט את הושט ופסק את הגרגרת וכו׳ ר׳ ישבב אומר נבלה ר׳ עקיבא אומר טרפה כלל אמר ר׳ ישבב משום ר׳ יהושע כל שנפסלה בשחיטתה וכו׳ והודה לו ר׳ עקיבא".
ובתוספתא חולין פרק ב׳ בא זה בלשון הזה:
״שחט את הושט וכו׳ ר׳ ישבב אומר וכו׳ אמר לו ר׳ ישבב אי אתה זכור שהי׳ ר׳ יהושע שונה כל שנתנבלה וכו׳ חזר ר׳ עקיבא להיות שונה כדברי ר׳ ישבב״.
וכל הדברים יורו על עצמם שהי׳ זה בעת אשר הי׳ שם ר׳ עקיבא המציע את המשנה במתיבתא באושא והם כולם ישבו לפניו.
הערה (ח): ומזה עצמו הדבר מבואר כי לימוד ר׳ עקיבא עם ״רבותינו שבדרום״ הי׳ הרבה לפני זה בימי היותם ביהודה, ויבואר לפנינו.
