538
אין אדם דן ג"ש מעצמו
אבל לכל יחיד מחכמי ישראל אפי׳ אם יהי׳ ראשו בשמים ״אין אדם דן גזירה שוה מעצמו״ להכריע דבר חדש וספק של חקירה, כי אם בקל וחומר כלומר בלימוד דבר מדבר הדומה לו מכל צד, והוא עוד יותר, אם בלימוד קולא מהחמור או בלימוד חומרא מהקל,
שזה דבר פשוט מאד ונהוג ובא אצל חכמי ישראל גם עד ימינו אלה, זה לבד הורשה לכל יחידי מומחה לרבים בכל דרכי התורה(נא).
וכל הג״ש אשר נמצא בגמ׳ או בברייתות על דברי התנאים הנם רק על דרך האמור בירושלמי ״כל מלתא דלא מחוורא מייתינן מאתרין סגיאין״.
ולא בג"ש לבד הוא כן כי אם בכל המדות לבד קל וחומר אשר יסודו בהכרעת הדבר מעצמו על ידי שני דברים הדומים מכל צד ובא עוד בקל מן החמור או חמור מן הקל.
והננו רואים שגם במס׳ נדה ד׳ י"ט אשר שם לא בא דבר קל וחומר כלל הוציאו מן הכלל רק קל וחומר לבד, ובא גם שם ״ורבנן אדם דן קל וחומר מעצמו ואין אדם דן ג"ש מעצמו".
וכמה תמוהים דברי רבינו הגדול רש״י ז"ל בכתובות ד׳ ג׳ ובגיטין ל"ג שדחה שם דברי כל רבותיו וכתב:
״כך אני מפרש בכל מקום מלבי ומרבותי (כל רבותיו ״שמעתי כל רבותי מפרשים״ לשונו בכתובות) קבלתי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש דקדושי כסף דרבנן, דלא כתיב בהדיא אלא גמר קיחה קיחה משדה עפרון וכו׳ ותשובות קשות יש בדבר חדא דגזירה שוה גופה תורה היא שהרי (כריתות ה׳) לא למדו נסקלין אלא בג"ש ונותר שהוא בכרת מגזירה שוה למדנו״.
ואין אני נכנס בעיקר הדין של קדושי כסף שזה באמת דאורייתא גמור וחייבין עליו סקילה בנערה המאורסה וחנק באשת איש גם לדעת כל רבותיו של רש"י גם לדעת הרמב"ם ככל אשר נתבאר לעיל בפרק ט׳׳ז ואין זה נוגע לענין דברינו במקום הזה.
אבל תמוה מאד השגתו של רש"י ז"ל על קבלת כל רבותיו בטענו ״דגזירה שוה גופה תורה״ שאיך עלה על דעתו הגדולה של רבינו לאמר במקום הזה שהגזירה שוה היא מקור הדין ומזה למדו זה,
והרי הדבר בולט לפנינו בגמרא ומבואר שם מעצמו שהדבר להיפך שהדין דין קיים והג"ש באה על הדין בתור סמך.
והרי לשון הגמ׳ בקדושין ד׳ ג׳ זה הוא:
״בכסף מנלן ותו הא דתנן האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה מנלן דמקניא בכסף וכסף דאבוה הוא אמר רב יהודה אמר רב דאמר קרא ויצאה חנם אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב וכו׳ ותנא מייתי לה מהכא דתניא כי יקח איש אשה ובעלה וכו׳ והי׳ אם לא תמצא חן
הערה (נא): והוזכר בבבלי וירושלמי רק בג״ש מפני שבא בדברי בני בתירא והלל, והרי גם בג"ש לא בא זה כי אם במקום הזה, ובנדה י״ט הוא רק על הוראת משקה לטמא וג״ש מדברי קבלה כתיב הכא (שה״ש ד׳) שלחיך פרדס רמונים וכתיב התם (איוב ה׳) ושולח מים על פני חוצות.
